פינה בראש – פינת היין של הגליל

12/02/2009
מאת: גיל פלד
בלב המושבה ראש פינה נמצאת פנינה אמיתית המרכזת את פעילות היין בגליל-"פינה בראש".
המשך »

פינה בראש - פינת היין של הגליל

  
מאת: גיל פלד

  עינוגים

בלב המושבה ראש פנה נמצאת פנינה אמיתית בדמותה של מסעדה שלקחה על עצמה משימה כבדה – לרכז את פעילות היין בגליל. יש כאלה שיגידו "חוכמה גדולה, הם נמצאים בארץ היין ובינות הכרמים והיקבים". מסתבר שזה לא כל כך פשוט. אז הנה לכם מודל לחיקוי… "פינה בראש".
את הפגישות שלי אני עורך לרוב בבתי קפה או מסעדות נחמדות. ניסיון לשלב צ'ופר קטן ביום העבודה הארוך. כשהגעתי לפינה בראש לא יכולתי שלא לשלב את יום הפגישות בכתבה על המקום שבעיני מהווה דוגמא ומופת לאהבה של יין ועשייה בתחום היין.
את המסעדה אני מכיר זה זמן רב מישיבה נעימה בשבתות אביביות וסתוויות, ואף היה לנו טקס קטן שמיד לאחר הבראנץ במקום, היינו יורדים עם הילדים לגן השעשועים הקטן הממוקם מתחת למסעדה. המקום יפה ועוצר נשימה, כפי שרק מסעדות המצויות במושבות כמו ראש פנה, זכרון יעקב ומטולה יכולות להיות. משהו ראשוני מאוד פועם בין אבני הבניין העתיקות מהן בנוי המבנה, הירק הרב והאוויר הנעים.

הגליל, ובדגש על הגליל העליון, מלא בכרמים, יקבי בוטיק, אנשי יין, יצרני יין ומזוהה כאחד האזורים היותר "מיוננים" בארץ, אך למרות זאת חסר משהו. ואת "המשהו" הזה מנסה פינה בראש לתת לכולנו, מרכז לתרבות יין.
כמי שמעביר סדנאות יין, אוכל לציין באופן ודאי ש-99% מהסדנאות נערכות באזור תל אביב והמרכז. מהצפון – גורנישט. אז נכון שיש חובבי יין פה ושם, אבל האבן שנזרקה לפני שנים לבריכה התל אביבית, מתחילה אט אט לשלוח את גלי המים לפריפריה. מרבית לקוחותיהם של אותם יצרני יין הם תיירים שמגיעים ללינה בצימר כזה או אחר בגליל ועוברים בדרכם ביקב.

בהגיעך ל"פינה בראש" שבמעלה הרחוב הראשי בראש פינה, אתה נתקל באחת מאותן מסעדות מרהיבות של המושבה, עם בניין אבן עתיק יומין (או לפחות כך נראה), צמחיה ירוקה ונוף מדהים לאזור עמק החולה והחרמון, ובהכנסך למסעדה, דבר לא מרמז על כך שאתה נכנס למרכז היין האזורי של הגליל. בצמוד לבר כבר תוכל להבחין ביינות הרבים, חלקן מיקבים של כל כך נהוג למצוא אותם במסעדות ואפילו לא בחנויות היין השונות.

שף שירי פרידמן הקימה את המקום יחד עם אימה לפני כ-17 שנה. עוד בימים שבהם המילים תיירות וראש פנה כלל לא התחברו. בעקבות ביקור בחו"ל החליטו השתיים לפתוח במקום חדרי אירוח. חוץ מכבשים ועצים, לא היו כל כך הרבה דברים בראש פנה, והתגובות לנסיון לפתוח מקום תיירותי היו בין זלזול לגיחוך.
שירי נשלחה לצרפת ע"י אחד הלקוחות ללמוד בישול, ובשנת 95 חזרה לארץ ופתחה מסעדת גורמה. המסעדה עבדה יפה, אך בשנת 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השניה, החליטה להפוך את המקום למסעדת ביסטרו המוכרת אוכל במחירים נוחים יותר. על אף זאת, עד היום משתדלים להשתמש בחומרי גלם איכותיים יותר. המשפחה מגדלת בקר וצאן, מייצרת את הגבינות בעצמה, ריבות ומרקחות ועוד יצירות פרטיות.
כיום יש במקום 7 חדרי אירוח והמסעדה יכולה להכיל עד 100 איש לאירועים מסוגים שונים, ובקונספט משתנה.

בתקופת מלחמת לבנון, בשבועות הרבים בהם היה לבעלי עסקים באזור הצפון הרבה מאוד זמן למחשבה, החליטו שירי וטל, בעלה, לאפשר לאנשים ולקוחות לקבל יותר תוכן במקום, גם בתקופות רגועות יותר, כלומר באמצע שבוע.

יאיר היידו ועודד חי הגיעו עם רעיון להקים בר יין מקומי שיהווה במה לפעילות יין מקומית. ביחד הוקם המיזם שאמור לתת במה למרבית היינות שבין זכרון יעקב לרמת הגולן. "באזור זה קיימים 68 יקבי בוטיק ועוד מספר יקבי גראז'", מציין טל.

                          

מדוע אנו פוגשים בין יינותיכם גם את יינות קסטל, קלו דה גת ועוד אחרים שאינם צפוניים?
"אנו משתדלים לתת במה גם ליקבים שמייצרים יין מענבים גליליים ולא רק לכאלה שמקום מושבם הוא בגליל. זה נובע גם מביקוש של לקוחות".
תפריט היין של המסעדה הוא עצום, ממש ספר בן עשרות עמודים. התפריט מחולק לזנים וליקבים, והמחירים הוגנים מאוד יחסית למסעדות אחרות, נתון שהוא חשוב לא פחות. ללקוחות שמעוניינים במשהו קצר יותר, קיים תפריט מקוצר. ניתן לשתות כאן בכוסות יינות שבדרך כלל לא מעיזים לפתוח לכוסות, וזאת בזכות גז האוראגון שבעזרתו נשמר היין במיטבו אפילו עד שבועיים.

כיצד מצליחים המלצרים לשלוט בתפריט רחב כל כך?
"כל מלצר פה הוא סומלייה בפני עצמו. מלצר רגיל שלנו הוא מנהל תחום יין במסעדה אחרת. הרמה שלהם היא גבוהה מאוד. אנחנו גם מקיימים כאן ביה"ס למלצרי יין יחד עם יקבי רמת הגולן, כך שהמלצרים שלנו זוכים לתנאי הלימוד הטובים ביותר".
המקום מהווה מרכז מידע ותיירות יין לצפון. תיירים המגיעים למקום יכולים לקבל אינפורמציה אודות סיורי יין ויקבים, סדנאות יין ואירועי יין שונים, פעילויות יין ועוד.
התיירות היום בצפון אינה במיטבה. המשבר הכלכלי העולמי גורם גם לאלה שעדיין מחזיקים במקום עבודה המספק להם שכר מכובד, לחשוב היטב לפני שהם מוציאים את כספם, בדגש על מותרות, ואין מה לעשות, בישראל יין עדיין נתפס כמותרות. הצרפתי הממוצע, גם אם אינו גומר את החודש, לא יגמור את היום מבלי לפתוח בקבוק יין טוב. ולכך אנו צריכים לשאוף.

תפקידן של מסעדות ומרכזים כמו "פינה בראש" הוא ליצור מצב שישראלי ירצה לשתות יין, ולא יחשוב שזהו משקה של "עשירים". יין טוב צריך להיות נגיש לכולם, ואת זאת ניתן יהיה לעשות על ידי קידום שתי נקודות עיקריות: חינוך נכון ותמחור הוגן. ואת שני אלה נותנים ב"פינה בראש". יש עתיד ליין הישראלי.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.