ביקור ביבנה ליד נחל שורק

11/01/2020
הרועש והגואש מזרמי יין המשך »

החזאים הזהירו לא להגיע לאזורי נחלים השוצפים וזורמים בעוצמה, ומהווים סכנה למתקרבים אליהם. אז מה עושה אדם סקרן כמוני, המשתוקק לצפות ולשמוע מים זורמים, סוחפים אדמה חומה ושברי צמחים?
יוצא ברכבו בשישי בבוקר ליבנה, העיר, שליד בתיה המזרחיים עובר נחל שורק, החרב רוב ימות השנה. שם פחות מסוכן.
היום הוא לא היה יבש וזרמו בו מים בקצב מהיר מאוד, שהמצלמה שלי מאוד אהבה. לאורך הנחל הקימה עיריית יבנה, פארק יפה, ושביל ארוך לרוכבי אופניים עליו צעדתי עם מעיל סגור, משכיח קור.

נַחַל שׂוֹרֵק הוא אחד הנחלים הארוכים בישראל. תחילתו בהרי ירושלים דרומית לרמאללה, והוא זורם לאורך 70 ק"מ. בחלקו המרכזי בהרי ירושלים, עובר בתוואי מפותל עד סמוך לבית שמש, משם ממשיך הנחל דרך השפלה, ליד בתי מזרח יבנה ונשפך לים התיכון צפונית לקיבוץ פלמחים.
תושבי המקום סיפרו לי שהגשר, לידו סיירתי עם מצלמה בכוננות, הוא מומנט עתיק.
מצאתי שבשנת 1244 נכבשה יבנה על ידי הממלוכים מידי הצלבנים. הם חיברו אותה אל דרך הדואר, והקימו את הגשר הממלוכי, שהיה בשימוש עד שנבנה גשר בטון לידו בכביש המובילה מיבנה לרחובות.
הממלוכים התקינו את הגשר גשר על נחל שורק במטרה להקל על תנועת השיירות העוברות בדרך זו. ממזרח לגשר עוברת מסילת הברזל. המסילה הונחה ע"י הצבא הבריטי בדרכו ממצרים, במלחמת העולם השנייה. לאחר כיבוש המקום ע"י הבריטים מידי הבריטים מידי הצבא התורכי שחנה בגבעות ממזרח המשיכו הבריטים בסלילת המסילה צפונה. ליד המסילה עומדת המצדית פילבוקס, אותה צילמתי גם. זהו מבנה בנוי מבטון מזוין ששימש כעמדה מבוצרת שתפקידה היה להגן על הגשר.
עניין אותי, מי בכלל היו הממלוכים האלה. אז חקרתי, קצת בויקפדיה. אולי מסקרן גם אותכם לקרוא את ממצאיי.
התקופה הממלוכית בארץ ישראל היא התקופה שבין השנים 1260–1517 בה שלטו הממלוכים בארץ ישראל.
הממלוכים היו שליטים מוסלמים ממוצא שאיננו ערבי, שמרכז שלטונם היה בקהיר. ארץ ישראל לא הייתה יחידה מדינית נבדלת, ורוב שטחה (פרט לנגב הדרומי ולמובלעות באזור החוף כגון עכו) נכלל בפרובינציה (וָלָאיָה) "אָ-שָאם" ("סוריה הגדולה"), שהשתרעה על שטחי סוריה המודרנית, לבנון, ארץ ישראל וחלקים מעבר הירדן המזרחי.
עם מפלת צבא ממלכת ירושלים הצלבנית בקרב הירביה בשנת 1244, איבדה הממלכה הצלבנית את מרבית שטחיה.
באותה תקופה התחזקה תלותם של שליטים בעולם המוסלמי בלוחמים-עבדים הידועים בשם "ממלוכים", שהיו רובם ממוצא טורקי. הממלוכים היו עבדים לא-מוסלמים שנרכשו בגיל צעיר משבטי הנוודים בערבה האירואסייתית, אוסלמו והוכשרו כלוחמי עלית.
ב- 1260 האמיר הפך לסולטאן הממלוכי. הוא כונן מחדש את הח'ליפות בקהיר. במעשה זה העניק ביברס גושפנקא דתית לשלטונו ולשלטון הממלוכים.
מטרתו של בייברס הייתה לסלק כל נוכחות זרה מארץ ישראל, ובפרט הנוכחות הצלבנית.
החל מאמצע שנות ה-60 של המאה ה13 פנה בייברס לשקם את הארץ. הוא עודד התיישבות של קציניו בארץ וחילק להם שטחי אדמה). הוא פיתח את צפת, כבירת הגליל והציב בה מושל חזק ובעל סמכויות. הוא פיתח מרכזי מסחר בג'לג'וליה, קאקון, לוד, יבנה ועוד.
בייברס יזם את פיתוח דרך הדואר שאיפשרה לפרש רכוב על סוס להגיע בביטחון ובמהירות מקהיר לדמשק בארבעה ימי רכיבה. הקמת הדרך חייבה בניית גשרים וסילוק מכשולים, הקמת מתקני דרך כחאנים ואיוש מצודות-משמר בחיל משמר.
וכך נבנה הגשר הנמצא ליד הפארק היפה, אותו ביקרתי, הבוקר, ביבנה.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *