שאטו גולן – נערכים לצונאמי הכלכלי

 כתב וצילם: אבי הלוי

 יקב שאטו גולן הוא לא היקב היחידי בבעלותו של איש עסקים. אלא, שבעוד שרוב אנשי העסקים האמידים שיש להם יקב יוצרים אצלנו תחושה שהיקב הוא אצלם עוד תחביב – 'צעצוע נוסף' ברשימת החלומות שהתגשמו – שוקי שי, בעלים משותף של יקב 'שאטו גולן', מבהיר חזור והבהר שיקב הוא גם עסק וכעסק על היקב להיות רווחי ולא להסתמך על ההון של הבעלים. פגשנו את שוקי שי וצוות יקב 'שאטו גולן' בהשקת היינות האדומים מבציר 2006 ושמענו כיצד נערכים ביקב להישרדות בתקופה כלכלית קשה.

"אני באופן אישי, ויכולים להעיד על כך אנשי היקב הנוכחים כאן, הערכתי כבר לפני זמן מה שהולך להיות קשה", אומר שוקי שי ומספר על הצעדים שננקטו ביקב עוד קודם למשבר: "הקטנו את ההוצאות, לא קלטנו אנשים חדשים ואף שמנו חלק מרווחי היקב בצד כדי להתכונן ליום סגריר" שי הוסיף והסביר שכפועל יוצא מהמצב הוחלט ביקב שלא להעלות מחירים השנה. בשנה שעברה הייתה כוונה להעלות את המחירים ב- 10% ולחלק זאת בין 2007 ו- 2008, 5% בכל אחת משתי השנים. ההתייקרות של השנה נדחית לפי שעה, למעט יין הדגל של היקב, האליעד שיעלה השנה 175 ש' לעומת 152 ש' – מחירו של האליעד 2005 עת הושק בשנה שעברה.

יחד עם זאת, שי אופטימי באשר לעתיד. "היכולת להתגבר על משבר מושפעת בין היתר מאורכו של המשבר", מסביר שי. הוא מאמין שהמשבר יהיה קצר ומסתמך על תחזיתו של הכתב הכלכלי של ידיעות אחרונות, סבר פלוצקר, לפיה ההזרמה המאסיבית של כספים לעולם העסקי על ידי הורדת הריבית חייבת להניע את הגלגלים בכיוון חיובי. "כסף לא יושב סתם כך", אומר שי, "ואני יכול לספר לכם שבמקום ניהול עסקי, בלונדון, מתחילים להרגיש לאחרונה תזוזה חיובית וזאת לאחר שבמשך כחודשיים הפעילות הכלכלית נעצרה כמעט לגמרי". עוד ספר שי שההיחלשות של השקל שהתרחשה בחודשים שקדמו למפגש, היטיבה עם היקב והתמורה ליצוא השתפרה.

במפגש הושקו היינות האדומים של היקב מבציר 2006 שבהם נכללים: 'גשם' (אדום) 2006, סירה 2006, מרלו 2006, קברנה סוביניון 2006 ואליעד 2006. באירוע הוכרז ה- 'אליעד' כיין הדגל של היקב. האליעד הוא בלנד שרובו קברנה סוביניון והרכבו משתנה משנה לשנה. הוא נעשה מהיינות הטובים ביותר שמתפתחים בחביות ואשר הופקו מהפרי המובחר ביותר שעומד לרשות היקב. 'אליעד 2006' מורכב מ- 93% קברנה סוביניון, 3.5% מרלו ו- 3.5% פטי וורדו ואנו נעסוק בו בהמשך. ביום ההשקה טרם יצאו לשוק היינות הלבנים מבציר האחרון: הסוביניון בלאן 2008, הרוזה 2008 וה'גשם לבן' 2008, אך הם צפויים לצאת בימים אלו.

על בציר 2006 בכרמי שאטו גולן אמר יינן היקב, אורי חץ, את הדברים הבאים: "בציר 2006 היה באופן יחסי בציר חם, שונה מאוד מבציר 2005. יינות הבציר הזה הם יותר אלכוהוליים מיינות בציר 2005, יש להם פחות חמיצות וטאנינים אך מצד שני יש להם מבנה יותר רחב והם יותר מתחנפים לעומת יינות 2005. בדקתי (א.ה.) את נתוני אחוזי האלכוהול ביינות 2006 לעומת 2005 ומצאתי הבדלים משמעותיים, אבל רק בחלק מהם: הסירה 14.7% לעומת 13.5% בבציר הקודם, הגשם האדום 14.2% לעומת 13.5% בבציר הקודם, הקברנה סוביניון 14.5% לעומת 13.8% בבציר 2005. במרלו ובאליעד, לעומת זאת, ההבדלים יותר מצומצמים.

'גשם' (אדום) 2006
בלנד שהושק לראשונה מבציר 2004. שמו של היין מרמז על הרכבו: גראנאש, שיראז ומורבדר. זאת – למרות שבשאטו גולן נהוג לקרוא לשיראז סירה והמורבדר נכנס לבלנד בפעם הראשונה רק בבציר 2006. גשם 2006 מכיל 80% גראנאש, 14% סירה ו- 6% מורבדר. על פי נתוני היקב הענבים עברו תסיסה ספונטנית בנפרד במיכלים קטנים ופתוחים, יושנו בנפרד במשך שלושה עשר חודשים בחביות ולבסוף עורבבו יחדיו במיכל ובוקבקו. ליין צבע אדום חמרה-ורוד כהה. באף ריחות של תות שדה ופטל בשלים מאוד. בגלגול היין בפה מתפתחים טאנינים רכים. ליין טעם נעים אם כי ללא מורכבות יתרה. אפטר טייסט ממושך וטעים. 358 בקבוקים נוצרו מהיין הזה ומחירו 325 ש'. על התמחור של היין הזה אומר שוקי שי: "המחיר נקבע בהתאם לכמות של הבקבוקים, על פי העקרונות של ביקוש והיצע, ואין לכך קשר עם עלויות הייצור של היין בפועל".

סירה 2006
על פי נתוני היקב 89% סירה – רובו קלון 'אוסטרלי' ומיעוטו צרפתי, 8% גראנאש ו- 3% פטיט סירה. אורי חץ מייחס לביטול למושג 'קלון אוסטרלי' שכן בסופו של דבר מדובר בקלון שמקורו בעמק הרון שבצרפת והוא אומץ על ידי האוסטרלים תחת השם שיראז. הענבים עברו תהליך של תסיסה ספונטנית והיין התיישן במשך שנה בטרם עורבב ובוקבק. צבעו של היין אדום-סגול כמעט שחור. באף ריח מאופק אך בפה יופי של טעמים מתובלנים עם חריפות קלילה ברקע. לא נמסרו נתוני השהייה בחביות עץ אך ככל יינות שאטו גולן אין היין סובל מעודף עץ, אולי בגלל השימוש בחביות 300 ליטר שם המגע בין יין לעץ מתפזר יותר ופחות ממוקד. יין טעים ומהנה. מעניין היה לטעום מאוחר יותר את הסירה 2002 שגילה כושר התיישנות מפתיע. מאחר וגם 2002 הייתה שנה חמה יש להניח שלסירה 2006 צפוי כושר התיישנות דומה. 9,370 בקבוקים נוצרו מהיין הזה ומחירו 149 ש'.

מרלו 2006
"אם יש יין שהייתי רוצה לשחרר לשוק מאוחר יותר, הרי זה היין הזה", אומר אורי חץ ומוסיף: "זה טבעו של המרלו, הוא תמיד מתנהג הפוך לזנים האחרים". בניגוד למרלו 2005 שהיה 'רב זני' (9% קברנה סוביניון ו-4% סירה), זהו יין ש- 97% ממנו מרלו ורק 3% קברנה סוביניון. זהו מרלו לא בומבסטי כמו שהורגלנו על ידי חלק מן היקבים בארץ, יש לו ריח מאופק ובפה טאנינים מעקצצים ואפטר טייסט יבשושי, אולי לזה התכוון אורי חץ באומרו שהיין לא כל כך מוכן. אכן נראה שהיין הזה צריך זמן ולהבנתי מי שיחכה אתו בסבלנות יגלה ביין הזה ביום מן הימים איכויות שיופיעו עם התיישנותו. 4,200 בקבוקים נוצרו מהמרלו 2006 ומחירו 147 ש'.

קברנה סוביניון 2006
קוראים לו קברנה סוביניון אבל יש בו גם 9% קברנה פרנק, 3.5% סירה, ו- 1.5% פטי וורדו.
אהבתי את היין הזה מאוד. יש לו ריחות טובים ועשירים, יש לו עושר טעמים ומורכבות טובה. הקברנה הוא קברנה אך הוא נאסף מחלקות שונות שיש ביניהן הבדלים וזה מה שתורם למורכבות ה'פנים קברנאית' של היין יחד עם הקברנה פרנק ויתר הזנים המשתתפים בבלנד. מחיר היין 137 ש'.

אליעד 2006
כאמור, במעמד השקת יינות 2006 הכריז שוקי שי על האליעד כיין הדגל של שאטו גולן. הייתה זו הכרזה פורמלית אך נדמה שהקהל הכריז על היין הזה כיין הדגל של היקב כבר מזמן. האליעד הוא יין מבוסס קברנה סוביניון ומורכב מהחלקות הטובות ביותר של היקב. 'אליעד 2006' מורכב מ- 93% קברנה סוביניון, 3.5% מרלו ו- 3.5% פטי וורדו."אנו מעבדים את הקברנה מכל חלקה בנפרד ומיישנים את היינות שנה ורק אז מחליטים איזה יין הולך לקברנה סוביניון ואיזה לאליעד השנתי", אומר אורי חץ. לאליעד צבע אדום רובי כהה עם לב שחור. היין שופע ריחות נעימים של פרי בשל ופרי בשל למחצה. בפה חגיגת טעמים, טאנינים במידה נאותה, מתיקות קלה מאוזנת על ידי חמיצות קלה גם היא. יופי של יין , מהנה וטעים עם אפטר טייסט ארוך וממושך.

סיכום
יינות 2006 של יקב שאטו גולן שונים באופן ניכר מיינות הבצירים הקודמים של היקב. לעניות דעתי, למעט המרלו, הם מתרחקים מהנטייה לסגנון העולם הישן המאפיין את יינותיו של אורי חץ ולא בכדי, קצת קשה לייצר יינות עולם ישן בשנה חמה ובאחוזי אלכוהול גבוהים יחסית. מעיון ברשימותיי אני מוצא שהם דומים במשהו ליינות 2002. נושא מעורר דיונים ומחלקות הוא מחירי היינות. בנושא הזה אני מחזיק בדעה שלמעט היינות המיוחדים, ה'גשמים' למיניהם, מחירי היינות נעשו סבירים ביחס למה שקורה בשוק, עת יקבי בוטיק רבים, מהם כאלו שעוד לא עשו 'היסטוריה' מרשים לעצמם לדרוש מעל מאה שקלים לבקבוק. אפילו יין הדגל, האליעד, שמחירו הרשמי הוא 175 ש', כבר לא נראה יקר כאשר יינות הדגל של יקבים אחרים עולים בין 180 ל- 230 שקלים.