12/12/2008 
מאת: פרופ' עמוס הדס
על פי מקורות שונים.
בחינה של חברה כמו הישראלית, בה כל משפט פותח או סוגר במילה או בביטוי "זה לגיטימי", מבהירה כי מדובר בחברה, שהתנהגות חבריה גובלת באנרכיה חוקית והתנהגותית. אלמלא כן, לא היה מקום או צורך בהצהרה נבובה ורבת משמעות זו. זה צידה האחד של התמונה. צידה האחר הוא הצורך הגדל והולך באסמכתה משפטית ויועץ משפטי צמוד לכל ענין, דיון, או פעולה החל מחייל בשטח וכלה בראש ממשלה. כיום בארץ מקובלת גישה שיפוטית כי "הכל שפיט" ואי לכך הסיפור המובא כאן עשוי אולי להפוך מסיפור הזוי למעשה יום יום?
פריחה כזו ועדנה לתחום המשפטי ולעוסקים בו, אותה אנו חווים כיום, לא הייתה שנים רבות, או אולי דורות. אולם למתעניין יש הפתעה; הייתה גם הייתה כזו לפני כשלוש מאות וחמישים שנה, במהלך ההתעוררות ו"תקופת הנאורות" באירופה. עדות אחת בולטת לכך היא מחזה סטירי, שהמחיז ג. רסין הצרפתי. המחזה עוסק במשפטו של כלב, שהואשם על כי גנב תרנגול ממטבחו של אדם וטרפו במחסן הבית. היש בכך הגיון? משפט נזיקין לכלב? מילא סטירה עשויה להביא מחזאי אל גבולות האבסורד, אך לא כך הוא הדבר. היו גם היו, משפטי חיות (יונקים, ציפורים, ואף זוחלים), חרקים, רמשים ושרצים וגם דוממים כברד. לא כולם תועדו בקפידה ובמלואם. הראשון ביניהן, תועד במאה ה- 12 והאחרון בהם, משפט שנערך לכלב בשוויץ ב- 1906. משפטים אלה נערכו וקויימו על פי כל דיקדוקי וכללי המשפט האזרחי או הכנסייתי של התקופה. חיות נשפטו, נידונו, נענשו, הוחרמו, הוצאו להורג או נחונו כדין אדם. רמשים ואחרים נדונו בבתי דין כנסייתיים ונענשו בגירוש, חרמות, נידוי ועוד. משפטים אלה משליכים אור ומבליטים את הבדלי המעמדות החברתיים, הכלכליים וההשכלתיים בין מרכיבי האוכלוסיה בכפר ובעיר מחד ומאידך על הבערות, האמונה הדתית ושלטון הכנסיה במאמיניה. הסיבות למשפטי החיות למיניהם מעוגנות בבערות, אמונה עמוקה בכתבי הקודש, במרות הכנסיה והעדר ידע כל שהוא בהתנהגות אדם וחיות בתנאי סביבה ובתי גידול משתנים ובלתי יציבים (תולדת ערעור שיווי משקל אקולוגי מקומי, אזורי או ארצי).
ענינו של כותב שורות אלה במשפטים מוזרים אלה התעורר לפני מספר שנים למקרא הערה, לכאורה חסרת משקל, על פגעי טבע בחקלאות בימינו ובימי קדם. הענין נשכח והתעורר מחדש לפני כשלוש שנים במפגש אקראי בו נשאלתי לגבי מזיק מסוים. הבדיקה העלתה שמדובר בפגעי טבע מחזוריים שמופעם תלוי בערעור אקולוגי. ברשימה המובאת כאן נדון במשפטים, שנערכו למזיקים חקלאיים שפשטו על כרמים במחוז סבואה שבצרפת (Savoi) במאה ה- 16, הן בתיאור הליכי המשפט והן מניתוח התופעה האקולוגית.
המשפטים ל"זחלים זיפיים"
בעיירה סן-ז'וליין וסביבותיה, אשר במחוז סבוי באלפים הצרפתיים, אירע מקרה חמור של תקיפת כרמי האזור על ידי זחלים זיפיים, במהלך אביב 1546. התקופה שיאה של "תקופת הקרח הקטנה" שבין המאות ה- 13 וה- 18. תקופה, שאופיינה במזג אוויר קר, עם מחזורי משקעים ותקופות בצורת. הכרמים שהותקפו כמשו ונראה היה שלא ישאו יבול לפרנסתם של הכורמים וחקלאי הסביבה. הנפגעים מיהרו אל בעלי הכרמים באזור, אנשי האצולה והכנסיה, במטרה להעזר בהם לחלצם מהצרה. משלא נענו בפתרון סביר פנו לעזרת בית המשפט, בתובעם את הזחלים לנזיקין. כנהוג נקבעו סנגור, קטגור, מועד למשפט וכן פורסמו כתב התביעה, שלווה בהצהרת הבאה לזחלים התוקפים להופעה בפני בית המשפט. לאחר מספר ישיבות (בנוכחות צד אחד, כי הזחלים לא ידעו לקרוא את הצו שחייבם להתייצב למשפט), פסק בית המשפט לטובת הזחלים אשר זוכו מכל אשמה. הטיענים לזיכוים של הזחלים נלקחו מספור הבריאה בתנ"ך, לפיהם לזחלים נתנה טובת הארץ לאוכלה ועליהם לפרות ולרבות. הוכח כי הזחלים נהגו כמצוות האל, כמו כן הכרמים הוכרו כמקום מאכלם וריבוים של הזחלים. לפיכך תבע השופט מהחקלאים לחזור בתשובה, להתפלל, לקים תהלוכות התעוררות וחזרה בתשובה ולשלם את ה"מעשר" לכנסיה ואת דמי המשפט לבית המשפט. למרבה הפלא כבמטה קסם, לאחר ביצוע קפדני של פסק הדין, נעלמו הזחלים באותו קיץ ולא חזרו בשנה שלאחריה. התופעה לא שבה ואובחנה שנים רבות, כמו שנאמר והארץ שקטה 40 שנה.
באביב שנת 1587 חזרו הזחלים ותקפו בתוקפנות רבה ביותר ושוב נתבעו לדין על פגיעתם בכרמים. כדי לחסוך בזמן ולהפחית את שיעורי הפגיעה בכרמים, נדרשו התושבים לחזור על הוראות פסק הדין הקודם (שהוכרו כהוראות למעשה נס ויד אלוהים): לחזור בתשובה, להתפלל, ולקוות לטוב. אולם משלא הועילו התפילות התענית והחזרה בתשובה להקל את מידת הפגיעה והנזקים, החל המשפט. התובע חזר על הטענות הישנות והסנגור חזר גם הוא על טיעוניו, אך בתוספת הדגשה שהזחלים כרמשים אחרים קדמו לאדם בסיפור היצירה ולכן אין הם יכולים להתבע לדין על קיום זכויותיהם וציוויהם שנמנו בתאור הבריאה. יתרה מכך, משום שהזחלים מקיימים את מצוות האל ונוהגים באדיקות על פי חוקותיו, הרי שהם מונעים על פי חוקי הטבע האלוהי ולכן, מנוע בית הדין האזרחי מטיפול בתביעה נגדם ובשפיטתם. הקטגור הגיב בטענה, שכל עשב השדה וכל הברואים נוצרו טרם האדם אך ורק כדי להקדימו ולשמש אותו מיד עם בריאתו על ידי האל. לפיכן הזחלים אמורים לשמש את האדם וברור כי אינם רשאים להזיק לו ולנכסיו. וכמשתמע מכך עליהם לעמוד למשפט. בישיבות נבחנו פירושים שונים לכתובים ובהעדר פתרון המוסכם על שני הצדדים, מונתה ועדה להערכת נזקים. במו כן על מנת להפחית את הפגיעה בכרמים נבחנה האפשרות של פניה אל הזחלים, שיעתיקו את מקום מחייתם מהכרמים לחלקה אחרת מתאימה שנבחרה בדיקדוק רב לצורך זה.
הצעה יצירתית זו נדחתה על ידי הסנגור לאחר בחינה מעמיקה ומפורטת, בטענה, שהמזון באותה חלקה אינו מתאים לזחלים. הזחלים עצמם לא שעו לפניות הנרגשות של הנפגעים ולא העתיקו את עצמם מהכרמים לחלקה החדשה שהוצעה להם כחלופה. לא ידוע מה היה בפסק הדין מאחר והדיווח המצוי קטוע ואינו כולל את יתר הפרטים. יש להניח כי טיפול התפילה והשיבה אל המקורות, אל מעין האמונה, נותר כפתרון היחיד לבעיה.
משפטי חיות בסן ז'וליאן כמקרה אקולוגי.
הזחלים הזיפיים, שתקפו את הכרמים נראו כתולעים לבנבנות ירקרקות, תולעי זיפית, שנודעו בשמות נרדפים כ- Ambelvins, Beche, Charanchon, Vermillion. במקרה הראשון ב1545 נמצאו הכרמים בתום העונה במצב חמור ביותר. בשנה שלאחר מכן לא חזרו המזיקים. אי שובם של המזיקים פורש כנס והוכחה ליעילות התפילות והחזרה בתשובה. לכאורה היה כאן "נס" שלו אחראית הכנסיה כנציגת האל עלי אדמות.
לאחר כארבעים שנים, לאחר חורף מעוט משקעים ואביב שחון, אובחנה תופעה של כמילה של הורדים והגפנים בכרמי אותו אזור ובמקביל התברר כי המפל שעל ההר ליד הישוב יבש. את הורדים כילו זחלים זיפיים, בעוד שהגפנים הותקפו באביב בשורשיהם על ידי זחלים ובעלווה על ידי חדקוניות. הזחלים שוב זוהו ותוארו באותם שמות כבעבר.
לפי ממצאים באתר משרד החקלאות הצרפתי נמצא, כי המזיק שייך למשפחת החיפושיות, סוג החידקוניות (Order: Coleopttera; Family: Curenlionoides; Genus:Attelabidae; Speices: Otiorhynchus sulcatus)) והוא מין חידקונית הגפן ולא כמקובל Rhynchites sauratus, שהוא חידקונית האפרסק. משפחת החיפושיות כוללת כ- 60,000 מינים וסוגים ומספר החידקוניות המוכרות במערב אירופה כ- 2000 מינים.
לחידקונית האפרסק מחזור חיים של כשנה מבוגר לבוגר ועיקר פעילותה על עצי ורדניים כמו אפרסק, משמש, תפוח ואגס, אך גם על מינים שונים אחרים. הביצים מוטלות בפרי ומתפתחות בו לכן אין הוא עונה על התיאור של תולעי זיפית בקרקע ואכילת שורשים. לחידקונית הגפן Otiorunchus sulcatus, מחזור חייה של עד שלוש שנים והיא מתגוררת וניזונה מכמאה מיני צמחים, מצמחי בר וכלה בצמחי תרבות כגפנים, פטל, תות גינה ופרחי נוי למיניהם. חידקונית זו אוכלת כל וחיי הבוגר נמשכים בין 15 ל- 17 חודשים. הבוגר חי בצל במהלך היום ותוקף את הניצנים והעלווה הצעירה בלילה. האוכלוסיה מורכבת כמעט כולה מנקבות ואילו הזכרים מעטים ביותר. הרביה העיקרית מקורה בביצים בלתי מופרות מהן בוקעים זחלי נקבות. החידקוניות הבוגרות מטילות כ-280 – 70 ביצים כחדשיים לאחר הופעתן באביב, בשנתן הראשונה, או השניה לחייהן. הביצים מוטלות על הקרקע ובתוך הנשל שעל הקרקע. הביצים בוקעות תוך שבועיים שלושה, והזחלים חודרים לקרקע ונזונים משורשים דקים וצעירים או קליפות שורשים בוגרים. תקופת גידול הזחלים נמשכת בין 9 ל 24 חודשים. כלומר לאחר תקופת חורף אחת או שתים הם יוצרים גלמים בסתו. הגלמים חורפים בקרקע ומהם בוקעות באביב הבוגרות, או באותם מקרים נדירים, זכרים מעטים. הוה אומר שאין מחסור או העלמות של המזיק מסביבת;, יתרה מכך, לחידקונית זו אין כנפי תעופה, אלו מנוונות אצלה ולכן התפשטותה מאד מוגבלת לקרבת מקום. כל התפרצות אוכלוסיה תתכן בגלל מזג אוויר שפגע ישירות בזחלים, או בגלמים שבקרקע, או שהביא להתפרצות מזיקי החידקונית ובכך להשמדת אוכלוסית הגלמים.
קיימים שני מינים של נמטודות (תולעים) המזיקות לזחלי החידקונית, נמטודות הנושאות חיידקים טורפים של הזחלים. הנמטודות שייכות למינים הבאים: Heterorhabditis sp. ; Photorhabdus sp.. הנמטודות פעילות מהאביב ועד הסתו המאוחר, האחת עד עומק של כ 5 ס"מ והשניה עד כ 30 ס"מ. הנמטודות חודרות לגוף הזחלים מפרישות את החיידקים ואלה ממיתים את הזחל. הנמטודות חיות בקרקע לחה ולכן, באביב יבש וחמים לאחר חורף שחון הן כמעט ואינן פעילות, אינן משמידות זחלים שאוכלוסייתם מתפוצצת והפגיעה בגפנים קשה ביותר. באם בחורף שלאחר ההתקפה חוזרת הקרקע ללחות גבוהה יושמדו זחלים רבים ותקיפתם את הגידולים תפחת משמעותית או כמעט תבלם לחלוטין. תיאור זה תואם לכאורה את ה"נס של 1545". לעומת זאת התקפה של הזחלים במשך מספר שנים תואמת דוקא תקופת יובש ברורה עד כדי ייבוש המפל כבשנים 1585 והילך.
למעשה לפנינו תיאור של תופעה אקולוגית מחזורית התלויה בהתפרצות אוכלוסיה של חרקים תושבי המקום, בדומה להשמדת יער שער הגיא בשנות השבעים על ידי חרק מקומי, שפרץ בשל שינויים אקולוגיים. החרקים המקומיים מצויים בשיווי משקל אקולוגי עם סביבתם ואוכלוסיתם יציבה כל עוד מתקיימות תנודות קטנות בתנאי מזג האוויר ובריכוזי מזיקים או טורפים של אותה אוכלוסיה. כל חריגה עשויה להביא להתפרצות אוכלוסיה עם כל המשתמע מכך.
התקפות נוספות תוארו לשנים מאוחרות יותר, אך לאחר כמאה שנה ההנחיות אינן יותר לתהלוכות, חזרה בתשובה ותפילות אלא הוראות חמורות לאיסוף ביצי המזיקים. האם חזרה בה הכנסיה מניסיה? לא ולא! את המהפך הביאה הרחבת המידע על מחזורי החיים וגלגולי חרקים בשדה, בגן ובמטע.
מענין היה לדמיין לעצמנו כיצד היו הענינים מתגלגלים, לו כל מכת טבע בה מעורבים מזיקים כמו זבוב הים התיכון בהדרים או הפילוקסרה הם היו מזומנים למשפט? תארו לעצמכם לו כל כלב נגוע כלבת היה מזומן למשפט במקום להיות מושמד מיד.
