שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

1848 – שנה ויקב

מאת: רונן פרלמוטר
כ-163 שנים לאחר הבציר הראשון של שור, החליטו בני הדור השמיני של המשפחה להקים יקב בוטיק משפחתי, קטן ואיכותי - יקב 1848.

 11/03/2011
 
 מאת: רונן פרלמוטר

בשנת 1948 בעת אשר הוקמה מדינת ישראל, מלאו ליקבים של משפחת שור הירושלמית 100 שנות ייצור יין. העשייה המשפחתית בייצור יין בירושלים שבין החומות החלה בשנת 1848. בימים אלו, כ-163 שנים לאחר הבציר הראשון, החליטו בני הדור השמיני של המשפחה, ובראשם יוסי שור, 'לעשות כבוד' לאותה שנה ולהקים יקב בוטיק משפחתי, קטן ואיכותי, ששמו בישראל יהיה כשם שנת הקמת עסקי המשפחה – יקב 1848.

חשוב להדגיש, יקב זה אינו בא במקום יקבי ציון המסחריים והוותיקים אלא כהשלמה אליהם. יוסי, שהינו הבעלים של היקב החדש ממשיך לשמש כמשנה למנכ"ל יקבי ציון, וגם מנכ"ל היקב החדש, מיודענו רונלד מוגנדורף, ממשיך במקביל בניהול המכירות והשיווק של היקב המסחרי. היקב החדש הוקם, כהשלמה לפורטפוליו המשפחתי – מתוך ראיה שיווקית, עסקית ואולי אפילו בשביל הנשמה. ימים יגידו…

את אירוע ההשקה בחרו אנשי היקב לערוך דווקא בתל אביב. חבל. יקב כזה, שמעלה על נס את מורשתו הירושלמית רבת השנים ראוי היה, לטעמי, להשיק בעיר הבירה. יתכן שהמיקום התל-אביבי נבחר בשל היותו נגיש יותר לרוב עיתונאי היין, אך עדיין לדידי, דווקא אוירה ירושלמית אותנטית הייתה יכולה להתאים יותר.

לאחר מצגת קצרה בה נחשף שם היקב והסמליל האלגנטי שלו (עבודה קאליגרפית יפהפיה!) המשיכו אנשי היקב בהצגת הקונספט החדש. "היקב החדש הינו יקב נפרד מיקבי ציון הותיקים, וכל תהליך ייצור היין שבו, החל בכרמים ועד לסוף התהליך נפרד לגמרי מזה הוותיק" הסביר רונלד. "אמנם, בגלל שאנו בתחילת הדרך, הייצור נעשה כעת בתוך המתקן של יקבי ציון אך אנו נמצאים בעיצומו של בניית יקב חדיש בירושלים עבור יקב 1848". "גם היינן, צבי שור עוזב את תפקידו כיינן הראשי של יקבי ציון ומעתה הוא ירקח יינות ביקב 1848 בלבד" המשיך מוגנדורף. "לגבי ציון – אנו קולטים צוות ייננים חדש וצעיר שצבי רק יפקח עליהם מלמעלה". ניכר כי אנשי היקב מתרגשים אף הם מרוח החדשנות שמכניס הדור הצעיר של משפחת שור לעסקים המשפחתיים ואנו מרגישים כי זה עושה רק טוב ליין. זה התחיל לפני כמה שנים בהשקעות ענק בציוד, כרמים, בפיתוח מוצרים חדשים ואיכותיים ובמיתוג היקב המסחרי הוותיק וכעת הם צועדים שלב אחד קדימה ומשיקים יקב חדש, עם מיתוג גבוה ויוקרתי (סופר-פרימיום), שיביא לידי ביטוי את ערכי המשפחה, הניסיון שנצבר בה לאורך הדורות והכל ברוח ירושלמית אותנטית. המודל בו יפעל היקב החדש דומה לזה הנהוג ביקבים רבים אחרים הבנויים כך ("יקב בתוך יקב") – המערה של בנימינה, סגל של ברקן וכו' והוא יהנה מצד אחד מתמיכה 'מטרייתית' בדמות הניסיון המשפחתי העשיר, ומצד שני – מרוח רעננה של עשיה צעירה.

לאחר שסיימו אנשי היקב בהצגה, התיישבנו סביב לשולחן הטעימה לבחון את היינות החדשים. על השולחן הונחו שני בקבוקי היין, שחורים ואלגנטיים ובעלי תווית מאופקת אך מרשימה, יוקרתית ומבטיחה.

היין הראשון שהוטעם היה שרדונה 2010 השוהה עדיין בחביות ועתיד לצאת לשוק בעוד מספר חודשים. צבע היין בהיר ונוטה לירקרקות. הוא לא עבר תסיסה מאלולקטית והארומות שלו מקסימות – פרי טרי דוגמת תפוח ירוק, מינרליות, מעט טרופיות עם שילוב מרענן של נגיעות חמאה המוסיפות לו מורכבות. בחיך הוא בעל גוף בינוני ונעים המשרה תחושה כיפית על הלשון ובבליעה. צפויים ממנו כ-2500 בקבוקים בלבד. יין מקסים – אחד מיינות השרדונה הטובים שטעמתי לאחרונה (מחיר צפוי – פחות מ-100 ₪).

היין השני שטעמנו היה הרזרב 2007, שהותקן מרוב ענבי קברנה סוביניון (87%), מעט מרלו (10%) והשלמה של פטיט-סירה. מקור הענבים בכרמים בוגרות (8-10 שנים) למרגלות הגלבוע. כל זן התבגר בנפרד כשנה בחביות (35% חדשות), ולאחר עשיית הבלנד – עוד 13 חודשים יחד (סה"כ 25 חודשי יישון בחבית). צבע היין אדום-שחור אטום (היין לא עבר סינון), הוא מדיף ניחוחות פירות יער כהים (דובדבנים בשלים), שוקולד, עישון ומעט אקליפטוס. בחיך הוא מתגלה כבעל גוף מלא, תחושה קטיפתית עם טאנינים מודגשים וטרם שיורי ארוך. יין מרשים בסגנון עולם חדש מובהק שבהחלט מצדיק את המחיר שלו (מחיר מומלץ – 128 ₪).

השלישי והאחרון שנמזג לכוסות היה הספיישל רזרב 2006 – יין הדגל של היקב. היין הזה שונה לחלוטין מקודמו. סגנון היין הזה אלגנטי הרבה יותר, לא רק בגלל ההפרש בין שנות הבציר אלא בגלל האופי. גם כאן רוב היין מקורו בענבי קברנה סוביניון (78%) אולם כל היתר – פטיט סירה (22%), שניהם אגב נבצרו ידנית בסוף ספט' 2006. כל זן תסס והתיישן בנפרד (12 חודש). לאחר הממסך הושב היין אל חביות לשנה וחצי נוספות – בסה"כ 30 חודשים בעץ. צבעו של יין זה אדום עמוק ושוליו סגלגלים. הארומות הנודפות ממנו (אף די סגור לעומת הקודם) הן של דובדבנים חמוצים, שזיף אדום וטבק. הוא בעל חומציות גבוהה ומאוזנת והטאנינים שלו רכים ונגישים יותר. מחירו גבוה הרבה יותר כיאה ליין דגל (מתומחר בכ- 228 ₪) ובוקבקו ממנו מעט יותר מ-7000 בקבוקים. המחיר יומרני מעט אולם התמורה גבוהה.

יין רביעי של היקב, הנמצא בשלבי עשייה ביקב (ולא הוגש לטעימה) הוא שנין-בלאן 2010, שענביו נבצרו בבציר מאוחר אך אין הוא צפוי להיות יין קינוח, לדברי אנשי היקב. מסקרן.
נדמה כי יוסי וצביקה שור המובילים את מהלך שדרוג איכות היין ואת החדשנות בעסקים המשפחתיים מצליחים אכן לנסוק לרמות גבוהות שספק אם מי מבני משפחתם מהדורות הקודמים (ואף מלקוחותיהם) היה מנחש שניתן יהיה להגיע אליהם, ובכך הם מצטרפים לליגת יינות הפרימיום-בוטיק של ישראל. העמדת יקב בוטיק ברמה כה גבוהה ובהשקעה לא מעטה הינה 'אמירה' ולא סתם גחמה.

נאחל להם הרבה הצלחה וכרגיל – לחיים

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות