21/09/2008
בהמשך למסורת קיים הערב הספשל רזרב החיפאי פסטיבל יין ישראלי. על רשימת מציגים מצומצמת ביחס לאירועים דומים – כיסו הדרכות בהן נפתחו בקבוקים שאפשר לתאר כמרשימים, ולא בגלל מחירם.
מאז שטעמתי את גמלא ברוט הזדמן לי לטעום פעמיים מהברוט החדש של כרמל. אני חושב שכאן נכנס ההבדל בין קצת אלגנטי בראשון לדי אנמי בשני. מתוד שמפן מול שרמנט, 70 ש”ח מול 60 ש”ח. לטעמי רמה”ג לוקח בקלות. אחרי שגם היוהנסברג ריזלינג מהאזורית לא דיבר אלי בא אדום מהיקב שהפך את הקערה
כרמל כרם קאיומי שיראז 2005 – צבע בורדו יפה, אף חם עם אדמתיות, פרי בשל ומרוכז, קצת חבית, גוף בינוני מלא, קצת אלכוהולי, פירותי ומתובל, סיום ארוך ונעים. הגרסה האוסטרלית, הבומבסטית-בשלה של הזן. לא רע לאוהבי הסגנון. די מוכן לשתיה, יחזיק עוד כמה שנים בכיף. 100 ש”ח.
משם להדרכה של מיני-אנכית של הלימיטד אדישן – לפי סדר הטעימה (המחיר שלהם בהשקה היו 160, 180 ו-230 ש”ח בהתאמה)
כרמל לימיטד אדישן 2004 – צבע סגול אטום ויפה, אף מאופק ומעודן, פירותי אבל לא בשל מידי, cedary, גוף מלא ומוצק, טאנין נדיב אבל די מרוסן, משאיר את הפרי ברקע, מעט חומצי לקראת הסוף. סיום יבש בינוני באורכו. צריך לתת לו עוד שנתיים לראות אם הטאנין מאפשר לפרי להרים ראש. בנתיים אפשר להגיד לזכותו שלא מדובר על עוד פצצת פרי מרוכזת.
כרמל לימיטד אדישן 2005 – יותר בשל מקודמו עם פרי יער נדיב ונעים ופחות חבית, גוף מלא, פירותי, טאנין במידה טובה, מרוכז ועשיר, סיום ארוך, פירותי ומתובל. הגרסה המודרנית, שונה לגמרי מהבציר הקודם. יותר מאוזן ומוכן לשתיה. טעים ועשוי טוב. אהבתי.
כרמל לימיטד אדישן 2003 – אף חנפן, פירותי ובשל מאוד, שזיפים בוניל, גוף מלא, רך ועגול, פירותי ומתוק בלי מספיק יובש שיתמוך בו, קצר יחסית בסיום הפירותי. גרסה נשית וריבתית של שאר היינות, לא חושב שירוויח מיישון נוסף. קצת התאכזבתי.
מלבד כרמל, היה מעניין להתקל לראשונה ביקב מילס (Miles), שכמו השכן מכרם בן זמרה הבין שגם הוא יכול לעשות יין מהענבים שהוא מוכר ליקבים.
המרלו קברנה 2006 היה קצת גס ומחוספס, גם קצת אלכוהולי (14.8%) – אבל בכל זאת היה בו איזה קסם.
המרלו 2005, שיושן 26 חודשים (!) בחביות דווקא מאוזן יותר, עם נגיעה ירוקה עדינה וחיננית, תיבול טוב, ובלי השפעות יתר של חבית (75% מהחביות משומשות). בנוסף, בניגוד ליקבים קטנים אחרים – היקב לא משתולל עם המחירים, והיינות עולים 60 ו-80 ש”ח בהתאמה. שווה לשים עין על היקב.
פלם
קראתי כבר מחמאות מקיר לקיר על היקב, שתיתי כבר את הקלאסיקו המוצלח ואת הלבן המעולה – אבל בכל זאת אתמול הפתיעו אותי. בחדר הטעימות הפרטי בספשל רזרב בילינו כעשרה חובבי יין עם גלעד פלאם, שהציג שלושה מיינות היקב – שהזניקו את היקב שבקושי היכרתי למקום גבוה ברשימת היקבים שאני מעריך.
ליקב יש הסכמי חכירה ארוכי טווח לכ-120 דונם כרמים, מחצית מהם בהרי יהודה והמחצית השניה בגליל מחולקת בדישון ובבן זמרה. הבצירים הנמוכים הפתיעו אותי: 800-900 ק”ג לדונם לקלאסיקו ו-600-700 ק”ג לדונם עבור הרזרבים.
פלאם קלאסיקו 2006 – אדום קצת שקוף, זיתים שחורים, פרי יער ורמז לקפה, פירותי בפה, חומצי למדי, טאנין נוכח. סיום קצר-בינוני ויבש. מאוזן אבל לכיוון החומצי (איטליה?), מוכן לשתיה אבל ישתפר לדעתי עוד שנה – בנתיים לחדרר איזה שעה. 75 ש”ח – קניה טובה.
פלאם מרלו רזרב 2005 – שחור אטום לחלוטין וסגלגל בקצה, פרי עשיר ומלא אבל לא מהסוג המוחצן או הבשל, חבית נדיבה ורמז לטבק. גוף בינוני ומרקם של משי, עץ קצת חד שמשחרר טאנין מעקצץ והפרי הטוב מאחורה. כל זה לצד חומציות ערה, שממשיכה גם לסיום הארוך, היבש והפירותי. לבדוק מה שלומו עוד שנתיים, אבל לחזור אליו ברצינות עוד 4 לפחות. אחד מיינות המרלו הישראליים הטובים שטעמתי. כ-135 ש”ח.
פלאם קברנה סוביניון רזרב 2005 – פרי עדין יותר באף, שזיפים, עשבי תיבול ורמז מינרלי. גם כאן המרקם חלק במיוחד, הפעם הטאנין יותר מאוזן, לצד פרי עשיר וחומציות שמשתלבת טוב. סיום בינוני ופירותי. מאוזן, מוכן לשתיה, מרשים – ולא פחות חשוב – טעים. כ-135 ש”ח. אם להשוות ליינות הישראליים שטעמתי בטווח ה-120-200 ש”ח – הוא לוקח אותם בהליכה. בלי מכבש יחסי ציבור, בלי אירועים לכתבים ובלי מנחתי מסוקים.
