אזורי יין בארץ, אזוריות

01/08/2008
מאת: פרופסור עמוס הדס
החלוקה לאזורי יין, המוכרת והנהוגה כיום בארץ, תוקנה בשנות השבעים של המאה העשרים, עם כניסת המדינה לקשרי מסחר ממוסדים עם השוק האירופי, על ידי מכון היין הישראלי. אותה חלוקה לאזורי יין (לפי המכון הישראלי ליין) כללה אזורים ותת אזורים שונים בארץ.
המשך »

 01/08/2008 



תיחום אזורי היין בישראל, וסיווג איכות היין.

(מאמר שני בסדרה בת ארבעה מאמרים)

במאמר ראשון של סדרה הזו הועלה הצורך החיוני בתיחום אזורי היין בארץ, כדרך לקידום השיווק ונטיעת אמינות העיני הצרכן למוצהר על תוויות היין שעל הבקבוקים. לתחימת אזורי היין חשיבות לאור השינויים החלים בסחר הבינל"א במוצרים בכלל וביין בפרט. שינויים אלה, שמקורם בהכלת חוקי סחר בינל"א חדשים, מחייבים אכיפה מוגברת של תקנות וחוקי סחר ופיקוח קפדני ומחמיר יותר מבעבר על קיומם ואמינות הכתוב בתוויות המיתוג שעל מוצרים שונים. בין כלל המוצרים נמנים מוצרי חקלאות ראשוניים (פירות, חלב, ביצים, ירקות, דגנים ועוד) ותוצרים שמקורם בחקלאות (מוצרי בשר, מוצרי חלב למיניהם, יינות, שימורים ועוד). על כל מוצר מוטלת חובה לציין את מקורו אולם, לגבי מוצרים חקלאיים בסיסיים כחלב והתוצרים המיוצרים מהם כגבינות יש החמרה המחייבת את ציון מקור חומרי הגלם.
החלוקה לאזורי יין, המוכרת והנהוגה כיום, תוקנה בשנות השבעים של המאה העשרים, עם כניסת המדינה לקשרי מסחר ממוסדים עם השוק האירופי, על ידי מכון היין הישראלי. אותה חלוקה לאזורי יין (לפי המכון הישראלי ליין) כללה את האזורים ותת האזורים הבאים:
גליל – גליל עליון, גליל תחתון, תבור, רמת הגולן.
שומרון – הכרמל, הרי שומרון,
שמשון – שפלה,
הרי יהודה וירושלים – עדולם, ירושלים, בית לחם, חברון,
נגב – ערד, מישור באר שבע.
חלוקת האזורים הזו שונה מתיחום אזורי הארץ לפי חוק לפיקוח יצוא צמח ומוצריו, שם החלוקה כוללת:
גליל – נצרת, תבור, כנה.
שומרון – השרון.
שמשון – שפלה,
הרי יהודה – בית אל, ירושלים, בית לחם, חברון,
נגב – כל האזור מדרום לחבל לכיש.
לפיכך קיימת אי התאמה וחריגה בציון אזור מקור היין על פי אחת משתי השיטות או מצירופיהם בעיני היצואנים. ה"פרצות" הללו נבעו מרצון המשווקים והיצואנים לשפר את מכירת יינותיהם בחו"ל והסטיות נקבעו לפי "משנת" בעלי היקבים השונים. המצב שנוצר במהלך השנים גובל למעשה ב"אנרכיה מוסכמת" לפיה כל יקב המעוניין לשווק משנה, לפי דעת מנהליו ויועצי השיווק שלו, את הניסוח לאזור הגאוגרפי המוצג בתוית (זאת בנוסף להגדרת איכות כמו "רזרב", "גרנד רזרב", או "סופריור" שלא הוגדרו ולא נבחנו). בתקופה האחרונה, בגלל לחץ מחודש מצד גופי סחר בינל"א ולאור השינויים החלים בשווקי העולם בכלל ובחוקי השוק האירופי בפרט, נראה שאין מנוס מדיון מחודש ומפורט בחלוקת הארץ לאזורי יין, חלוקה שתשקף את ההמתרחש כיום בענף וייצור היין. מועצת גפן היין הייתה ערה לצורך זה והחלה בדיונים והתווית טיוטת הצעה חדשה לחלוקת הארץ לאזורי יין (ועדה שכללה את עירן הרכבי הממ"ר לגפן יין ומר שלמה כהן מנהל המכון הישראלי ליין). טיוטה ראשונית הוכנה ואך הוצגה בפני קהל היקבים, המועצה וכורמים, אך הפעילות "הורדמה" בתואנה כי הדיונים מצויים עדין בשלב "עוברי" (לדעת כמה מראשי היקבים הגדולים) ולכן אין לקבל את הטיוטה שהוגשה להם. כיום אין לדעת מתי תופסק ה"תרדמת הכפויה על התהליך" והאם יחלו בדיונים בזמן הקרוב.
כאן המקום לבחון את הגישות השונות לתיחום אזורי יין, כאלה שהן מסורתיות (האירופית הישנה הנמצאת כיום בשלבי בחינה מחדש והכנסת שינויים בה), או "חדשות" (ארה"ב אוסטרליה ודר' אפריקה)
הגישה לאזוריות הנהוגה כיום באירופה הינה תוצר מסורות וחוק היין האירופי, המבוססים על מושג "הטרואר". ההיררכיה המועדפת בסדר עולה: אזור, תת אזור, תחום מושב (מספר ישובים), ישוב או כפר, כרם, חלקה בכרם (מבוססים על אפיון ה"טרואר" וטעימות מבוקרות).
הגישות לאזוריות ב"עולם החדש" הכולל בעיקר את ארה"ב, אוסטרליה ודר' אפריקה, מבוססות על חלוקה גיאוגרפית עם תיקונים קלים על סמך התחשבות באקלים, או בטיפוסי קרקע. הסדר ההייררכי המועדף: אזור, אזור משנה, תת אזור, ישוב או גוש כרמים (אפיוני סביבה ומיקום).
הדגשים באזוריות הנהוגה בדר' אפריקה – נמצא כי עיקר השונות בין אזורי היין מקורה ב: עובי הקרקע ומאגר המים בה, השפעת הרוחות הבאות מהאוקיינוסים האטלנטי וההודי על משטר החום. לאור ממצאים אלה הנטיה היא לעגן את האזוריות על בסיסי ממצאי סקר קרקעות ואקלים במשולב עם חלוקת האזור מבחינה מוניציפלית, ממשלית.
שינויים בהדגשים באזוריות בארה"ב – בעבר וגם בהווה הגדרת "אזור יין אמריקאי" פירושו מדינה, אזור. התחומים על בסיס פוליטי, אדמיניסטרטיבי, או מוניציפלי. למרות זאת עיקר המאמץ כיום מרוכז באפיון רכיבי השונות בהתנהגות הגפנים בכרם כתגובה לשונות בין טיפוסי הקרקע בתוך ובין אזורי הגידול ו"תיקון" שיטת האפיון על פי מדד "ימי מעלה" (משטר החום במהלך העונה שפותח על ידי וינקלר ומקובל גם בארץ). המטרה היא לכלול מאפיינים אלה אלה בהגדרת תחום אזור יין כשבמובלע יכללו בו גורמי השפעות המקום על איכות היינות.
דגשים המיושמים באזוריות באוסטרליה – בעיקרה מבוססת השיטה שם על תיחום מינהלי כמו בארה"ב, אך הוכללו בה ממצאי ניתוח מרחבי של נתוני אקלים, על פי גישת גלדסטונס (1992), שונות מרחבית בתכונות, הרכב ופוריות הקרקע בשטחי הכרמים.

ומה אצלנו?
ראשית, אין הסכמה ומודעות בין אנשי ענף היין לחשיבות תקינת האזוריות מעבר להשפעותיה על שיווק, (הקשר לאמנות זכויות קנין רוחני, אימות טיעונים לייחוד אזורי, השלכות לגבי איכות יינות, אמינות תוויות ושירות לצרכן). שנית, הענף לא יכול לשאת את נטלה הדרישות הכספיות והמנהליות של מחקר מפורט לתחימת אזורי היין הישראליים, בכל רמות ההייררכיה הנדרשת. לכאורה אין מה לעשות מעבר לתיחום אזורי בגישה מנהלית גיאוגרפית ועסקית הקיימת, אך למעשה יש ויש:
1. קביעת קריטריונים נוספים לשיפור יכולת התיחום בנוסף לתיחום המנהלי (גובה, מרחק מהים, מפנה, מדרון, משרעת החום היומית, עובי הקרקע, יכולת חדירת שורשים, מאגר המים בקרקע, חשיבות רוח הים במיזוג החום היומי,
2. הכללת מומחים לאקלים, קרקע, גפן ויין, בצוות של וועדת תיחום אזורי יין בישראל..
3. בחינה ושילוב הידע המצטבר ביקבים השונים על תכונות ומאפייני הפרי מכרמים באזורים שונים והשפעתם על איכות היינות ויכולות השתמרותם. ידע זה יאפשר לחברי וועדת התיחום, למקד ולדקדק בהחלטותיהם.

מדוע חשוב ביותר לתחום את אזורי היין בישראל? בדיקת העדפות צרכנים בעת בחירת יינות לרכישה מביאה להבחנה בשני טיפוסי צרכן. ה"קונה האקראי", בדרך כלל, אינו בעל ידע רחב בנושאי יין אלא הוא רוכש את יין למטרה מסוימת, כמו אירוע משפחתי, ביקור, יום הולדת וכד'. קונים אלה רוכשים יין בו "הם בטוחים", מאחר וטעמו אותם באירוע, או שהם זוכרים מקרים שטעמו יין זה ונהנו ממנו. אך הבחירה על היין אינה על בסיס הבנה באיכויות היין. קהל אחר הוא "הצרכן בעל המודעות". צרכנים אלה אינם מסתפקים ברכישת "יינות בטוחים", אלא הם מחפשים יינות שטרם טעמו, או התנסו בהם. הם יבחנו את תוכן התוויות, את אזורי היין, את דירוג האיכות באם ניתן ואת מחיר היין. לתוכן התוויות ערך רב ביותר לצרכנים אלה המהווים את ה"ליבה" של הקהל הצורך ומבין ביין. לשני קהלי יעד אלה מיועדות התוויות, המידע על אזור היין ואיכותו כאשר לאחד הם מספקים תוית אמינה ולאחר בסיס לשיקולים מתוך לימוד והבנה. אולם תוויות יין משתנות מדי פעם מטעמי נוחות שיווק, או ייצירת משיכה מחודשת ליין, ואילו האזוריות אינה משתנה. לכן "הצרכנים האקראיים" יחפשו את האזור כאמצעי לזיהוי יינות, שלדעתם הם "יינות בטוחים" ואילו ה"צרכנים בעלי המודעות" אינם בהכרח צריכים את האזוריות המצוינת על התוית כדי להבטיח את הרכישה אלא כמדד לאמינות התווית ותוכנה. יתרה מכך לבעלי המודעות ההצהרה על אזור ואמינות המקור פירושה קיום בקרת איכות הן למקור הענבים, ייצור היין והן לרמת איכות והדירות הביקורת הממלכתית על התעשייה.

לציון אזור היין יש גם משמעויות תרבותיות ודתיות למשל לציון אזור כמו הגליל, תת אזור תבור יש משמעויות לאומית, דתית וחינוכית ליהודים ודתית לנוצרים. בצורה זו ציון האזור קורץ מעבר למיקום גיאוגרפי בכך שהוא מזכיר מקום המוכר לצרכן מהיכן שהוא. לפי מבדקי צרכנים, צרכן המוצא עצמו בפני "ספריה גדולה של יינות מבוקבקים" במרכול, או בחנות היין, יפנה לחפש את היין המבוקש או המוכר לו על פי הסדר היורד הבא: ציון האזור, דירוג האיכות ו/או היקב, שנת בציר והמחיר. למביני דבר לציון הזן או תמהיל הזנים, וציון דירוג האיכות, מקור אישור האיכות קודמים ליקב או למחיר.
מאחר והיין, המיוצר בעמל לא מועט, מיועד להימכר לצרכנים אקראיים ואחרים כמביני יין, ברורה, מהנאמר למעלה, החשיבות בתיחום אזור היין או הבטחת אזור המקור ליין. לפיכך חייבים ללא היסוס לחתור לתיחום מחודש ועכשוי של אזורי היין בישראל, כדי להימנות בין יצרני ויצואני היין האמינים מחד ומאידך להביא לעדוד המכירות של יינות ישראל בקהל המקומי ובקהל יעד בארצות אחרות. מאחר והדיונים על תיחום אזורי היין בארץ מצויים בשלב ראשוני ו"מורדם", אין זה משנה באיזו דרך טיפול בבעיה, או, באיזו צורת תיחום ורמת מרוכבות בקביעת גבולות האזור יבחרו, החשוב הוא, שהפעילות תחודש בהקדם ותואץ.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *