חמשת הטרנדים המובילים בעולם היין הישראלי

26/07/2008
מאת: ציפי פנטל
מהם חמשת הטרנדים המעניינים ברבע המאה האחרונה ביין הישראלי, אשר השתנה מאוד בתקופה זו? יש כאלה שיחלקו על ציפי פנטל שאלה הטרנדים המרכזיים, אך זוהי הצעת הגשה בלבד.
המשך »

חמשת הטרנדים המובילים בעולם היין הישראלי

 26/07/2008

מהם חמשת הטרנדים המעניינים ברבע המאה האחרונה ביין הישראלי, אשר השתנה מאוד בתקופה זו? יש כאלה שיחלקו עליי שאלה הטרנדים המרכזיים, אך זוהי הצעת הגשה בלבד ומי שחושב אחרת, תבוא עליו הברכה. המילה טרנד הפכה בעצמה לטרנדית ואולי זה המקום לטעון כי אטפל בטרנדים בענף על-פי המינוח המילוני: נטייה, מגמה או סממן אופנתי. דווקא מאחר שהנבואה ניתנה לשוטים, ננסה לנחש מה יעלה בגורל הטרנדים החיים בינינו ומה תהינה האופנות הבאות.

טרנד הבוטיק
מי אמר שקטן זה בהכרח רע?
מתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, עת ניטש הקרב הראשון בשליטה הבוטיקית בין מרגלית לבין קסטל, הוחל בארץ טרנד יינות הבוטיק. יקב בוטיק הוגדר אז כיקב המייצר פחות מ 100,000 בקבוקים לערך, דבר שסימן לכשעצמו תו איכות ליין, על משקל ייצור מוקפד יותר לכל בקבוק. מהלך של עשור וחצי מאז ואנו עדים למעל 200 יקבי בוטיק רשומים, החיים בינינו, חלקם ראויים וטובים מאוד. בעת כתיבת שורות אלה, לבטח קם לו עוד יקב בוטיק. המיתוג של יקבי הבוטיק גבר על יקבים יצרניים גדולים בענף היין, כגון: יקבי כרמל, יקבי רמת הגולן, תשבי, ברקן ועוד, אשר ייצרו כמות גדולה של בקבוקים. הגדולה של הטרנד בכך שהוא הכניס עניין וגיוון לשוק היין ויתרה מכך, הוא הכריח את היקבים הגדולים להתעדכן ולעבוד יותר קשה, בכדי למשוך את דעתו וחכו של הצרכן.

הנבואה: רבייה בענף היין בשנים האחרונות תביא לטעמי לכך שרק יקבי הבוטיק האיכותיים יישארו במשחק של ענף המסעדות וחנויות היין ואילו הבוטיקים הקטנים יותר והפחות איכותיים יימכרו במסגרת צימרים, חנויות נישה ואופנה ומסעדות בהן ליצרן יש יד.

פרסי נכנס לחנות יין… כניסת ענבי השיראז לשוק היין
לאחר עשרות שנים של "תן לי קברנה, תן לי מרלו" הפכה בתחילת המילניום החדש את ענבי השיראז לדבר הבא ביינות ישראל ולא בכדי. הענב מפולפל, אגרסיבי, בשרני ועשוי להיות גם מתוק באופן יחסי. מוצאו ההיסטורי משטחי פרס, הדומים באופן יחסי לאקלים בארץ וביותו באוסטרליה, אשר יינותיה התחבבו מאוד על החיך הישראלי, הביאו לידי נטיעה רבתי ופיתוח של יינות שיראז בארץ. כיום, בהתאם למגמה זו, יקב אשר לא מייצר שיראז זני או לא משתמש לכל הפחות בענבי שיראז ביינות הבלנד שלו, נקרא להסתכלות פסיכיאטרית.

הנבואה: כבר מזמן לא מדובר בטרנד, אלא בנטע עמוק בתרבות היין הישראלי. הגפן מתאימה לאקלים הישראלי, הענב מתאים לטעם הישראלי ולכן, הטרנד של אתמול נמצא במרכז זירת היין היום.

בדד, עם כף יד מלטפת
יינות ה- Single Vineyards זוהי דוגמה מצוינת על הדרך בה מחיים מצב קיים לידי טרנד. יינות Single Vineyards הם יינות מן הכרמים הטובים ביותר של היקבים. ענבים אלה הולכים בדרך כלל אל יינות הדגל או לסדרה הגבוהה יותר של היקב. במקרים רבים בענף היין הישראלי היינות נחשבו ל"סינגל וינארדס" עוד טרם שמותגו כך. במקרים אחרים, תפסו יקבים טרמפ שיווקי על הטרנד. יינות אלה נתפסים כבעלי טעם המייחד את האזור ואת החלקה ממנה הענבים לקוחים.

הנבואה: תהיה לדעתי חזרה למקורות, כלומר המשך ייצור יינות מצוינים מכרמים בודדים, אך ללא ציון הכרחי של עובדה זו על הבקבוק. כשעובר הגימיק, נשאר הטעם ואנחנו יכולים לעבוד על חלק מהאנשים, במרבית הזמן, אך לא ניתן לעבוד על כל האנשים, כל הזמן.

נו, זה עם השם הגרמני, גווירצטרמשהו…
יש חיים אחרי שרדונה וסוביניון בלאן. העולם שותה יינות לבנים, אז זהו, שבארץ לא כל כך. למה? בעיקר כיוון שאנחנו מקובעים ומפגרים (תרתי משמע) אחר כולם. יחד עם זאת, בשנים האחרונות צצים כפטריות אחר גשם, ערב רב של זנים, המעבים את הרוטינה הידועה של סוביניון בלאן, שרדונה ללא חבית ושרדונה עם חבית. ענב הגוורצטרמינר, אשר מקורו בעולם היין הקלאסי ואני אשאיר לגרמנים, לצרפתים ולאוסטרים לריב ביניהן על הראשוניות, מתובל, מתוק וקל. עם זאת, היין עשיר ומאוד הולם לקהל הישראלי. הוא ענב מחניף ומתחנף והוא מלווה באופן נפלא מזון אסייתי פיקנטי, עוד טרנד שלא ממקומי לגעת בו. בשנים האחרונות ואולי יש בכך טרנד נוכחי, ענבי הויונייה שמקורם בעמק הרון ונמצאים גם רבות באוסטרליה, מקשטים סדרות איכותיות של יקבים רבים, כגון: יקבי כרמל, יקב יתיר ויקבי רמת הגולן. הענב עשיר במתיקות קלה ובחמיצות מאזנת וניכר, כי הצרכן הישראלי התבגר ומקבל גם זנים אחרים. הטרנד הלבן הוא מבחינתי הפתעה שיש בה ברכה רבה.

הנבואה: השמרנים, וכבודם רב בעיניי, יחזרו אל השרדונה ואילו מחפשי הטרנדים ייהנו מהגיוון הרב ואולי אפילו יזכו לשילוב זנים לבנים אחרים בשוק הישראלי, למשל: רוסאן ומרסאן, שחוברים יחדיו ביינות עמק הרון הגדולים ואולי אף פינו בלאן ושנין בלאן, המתוקים יותר.

רוזה וזהו זה
איך לא חשבו על זה קודם? איך נתנו לזה לדעוך? השרייה של קליפות הענב למספר שעות עם נוזלי הענב מספקת צבע ורדרד- כתמתם, סקסי להפליא ליינות אלה, אשר מחד הם קלים יותר בתחושה ובטעם ומכאן, התחושה "הלבנה" שבהם ומאידך, קיימת תחושה של הימצאות נתוני הענב האדום ממנו היינות מופקים, מעין ללכת עם ולהרגיש בלי. מזג האוויר הקייצי במשך שלוש וחצי עונות בשנה ותחושת הצימאון המתמיד למשהו קר ואיכותי, הביאו בחמש השנים האחרונות את יצרניות היין הטובות יותר להפיק יינות רוזה מובחרים מזנים שונים, מהטמפרניו והשיראז ועד לקברנה סוביניון ולמרלו. כך הצליחו היקבים להחזיר במעט את הכבוד ה"רוזאי" האבוד שסכל בשנות ה- 80 מתסמונת ה"גרנאש רוזה" המחפירה.

הנבואה: אז ככה, זה מורכב ומאוד תלוי בנו, אוהבי היין. אם ניתן לזה לדעוך, הטרנד הזה הוא הראשון לחלוף במחוזותינו, אך לדעתי הענייה, יש כל כך הרבה לפתח בנושא ואם הגברים ימחלו על כבודם האדום וייתנו צ'אנס גם ליינות המופלאים הללו, קיים סיכוי כי טרנד חצוף וחינני זה, יישאר עימנו פרק זמן ארוך.

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *