תיחום אזורי היין בישראל, וסיווג איכות היין-א

25/07/2008
מאת: פרופסור עמוס הדס
בדו"חות הבציר של השנים האחרונות, שהאחרון בהם הוא משנת 2007, ניכרת התייצבות של רמת היבולים הנקלטים ביקבים והיא מצויה מעט מתחת ל- 50,000 טונות לשנה..עיקר הענבים הנקלטים הם ענבי יין ומעט ענבי מאכל, המעובדים ליינות ומיץ ענבים.
המשך »

 25/07/2008 


(מאמר ראשון בסדרה בת ארבעה מאמרים)

מבוא וסקירת מצב
בדו"חות הבציר של השנים האחרונות, שהאחרון בהם הוא משנת 2007, ניכרת התייצבות של רמת היבולים הנקלטים ביקבים והיא מצויה מעט מתחת ל- 50,000 טונות לשנה. עיקר הענבים הנקלטים הם ענבי יין ומעט ענבי מאכל, המעובדים ליינות ומיץ ענבים. יבולים אלו נאספו לאחרונה מכ- 37,500 דונמים הנטועים בזני גפן היין. אולם, תוך שנה שנתיים יגדל השטח הנטוע והמניב ענבי יין לכ- 45,000 דונמים. לעליה זו, של כמעט % 20 בשטח מניב, תביא בעקבותיה עליה ביבולים בהיקף דומה (חלקם יהיו עדין בשלב ערלה בשנה הראשונה ואחרים יכנסו לפוריות ובציר). להגדלה ביבולים תהייה השפעה גדולה על ייצור היינות ושיווקם. יתכנו מספר תרחישים לתגובה לעליה זו ביבולים שיסופקו או יעמדו לרשות היקבים:

א. הפשוט בהם הוא, שיעלה היקף ייצור היין בהקבלה לכמויות הבציר ויכולות הקליטה של היקבים (שבגודלם יתואמו לטיפול בעליה ביבולים שיבצרו). במקרה זה כמות היינות שתשלח לשיווק תגדל. האם ירדו מחירי היין, שהם במידה רבה אחת הבעיות המלוות את היין הישראלי בשוק המקומי ובמסעדות הארץ? כנראה שלא, אך ללא ספק יגדל מספר סוגי היינות והמותגים ובכך תגדל המבוכה בין הקנינים הפוטנציאלים. הגדלת היצע ללא הגדלת ביקוש, שיווצר באם יגדל מספר חובבי היין ותעמיק תרבות היין, פירושה סיכון של התמוטטות יקבים, מיזוג יקבים זעירים תוך אובדן יחודם האיכותי, מלחמת מחירים (לרצון הצרכן) ואולי משבר יין כבעבר.

ב. תרחיש שני הוא שתתכן שמירה על כמויות ענבים שיקלטו ביקבים בדומה לכמוית הנקלטות כיום. במקביל תועלה, בצורה מחמירה, רמת הבררנות שך הפרי והקפדת יתר על איכות הענבים הנקלטים על ידי היקבים. מכאן שכמויות היין שתיוצרנה לא יגדלו. סביר להניח ששיפור בקרת איכות הפרי תגרום לדרישה לעליה במחירי היין בשל ההוצאות הנוספות. האם תעלה גם איכות היינות במקביל? ספק, אך תתכן עליה באיכות היין המיוצר (אף שאין כל ודאות שעליה כזו אכן תתרחש) וגם במחירי היינות. עלית המחירים המשוערת על פי תרחיש זה תצמצם במידה נוספת את היקפי מכירותם של יינות מקומיים בארץ ותחייב יצוא העודפים המשלימים את הצריכה. האם אנו ערוכים להגדלת היצוא במחירים בינוניים וגבוהים בלא הוכחה לשיפור ועליה באיכות היינות? מסופקני.

ג. על פי תרחיש אחר, כמות גדולה של ענבים חופשיים ממחויבות חוזית כל שהיא, שלא תקלט ביקבים (תרחיש ב), תימצא בשווקים. מצב זה יהווה תמריץ למגמה של הגדלת מספר היקבים הקטנים, השואפים לענבים טובים לייצור יינות איכות. ההשקעה ביקבים אלה בינונית עד גדולה, הוצאות בסיסיות ותיפעול תיהיינה גבוהות יחסית לכמות היינות המיוצרת והתוצאה, דרישת למחירים גבוהים ליינות, שאיכותם אינה מוכחת אלא מוצהרת בלבד ברוב המקרים. הסיבה לאמירה זו היא שבפועל טווח איכויות יינות ישראל רחב ביותר כבכל ארץ ולמעשה רק חלקם הקטן הינם באמת יינות איכותיים ("מספרם של היינות המצויינים עדין קטן מאד, גם בסקירה זו של יינות היקבים הנחשבים לטובים ביותר (טעימת המאה)" ציטוט מפרסום של ר. פרקר על טעימת יינות ישראליים מובחרים). מצב זה של העדר ביטחון באיכות היינות, אינו מתבטא בציוני אותם יינות, המתפרסמים בטורים בעתונים על ידי מבקרי היין המקומיים. בדרך זו נוצרת השליה של איכות או לפחות מתבסס מצב של איכות לא מוכחת בעליל. מחיר גבוה לבקבוק מתפרש מתוך בורות, אי הבנה, או סיבות אחרות לאיכות יין גבוהה. התרשמות זו המשמשת ומקובלת אצל רבים הינה שגוייה ואינה מדד לאיכות יין גבוהה. התרשמות כזו נפוצה ביותר בקרב קהל צרכנים שאינו בקי ביינות או שנסיונו וחינוכו בתרבות היין חסר ביותר או לכל היותר מצומצם מאד (כזה הוא המצב השורר בארץ). ריבוי יקבים קטנים וגדולים ללא העמקת תודעת היין, תרבות היין והגדלה ברמת הצריכה בארץ (מעבר ל4 עד 5 ל' לנפש לשנה המקובעת מזה כמה עשורים) יביא במוקדם או מאוחר למפולת יקבים, נטיה ליינות זולים מיובאים ואובדן רצון לפיתוח תרבות יין מקומית.

ד. על פי התרחיש הרביעי, הגדלת היקף היבולים יביא להרחבת כמויות היין ובמקביל הרחבת הכמות המיוצאית לחו"ל. תרחיש זה היווה את ההנחה שבבסיס הפעילות להרחבת הנטיעות בשלוש השנים האחרונות. אך האם תרחיש זה יוכל להתקיים ולהתממש מול שוק יין חיצוני, שוק המקפיד על תקנות ואיכויות יין ומחדשן לאחרונה תוך החרפת הליך אכיפתן? האם "צריכה מקומית קפואה למדי", תשמש בלם או משכך זעזועים בתעשייה למקרה של תקלות ביצוא? נראה שהרחבת היצוא תהיה קשה להשגה בלא התאמה לתקנות ודרישות השווקים בשווקים הבינל"א, קרי- תיחום אזורי יין "מוכרים" וידועים, הקורצים לצרכן הזר, הגדרות מיקום גיאוגרפי כאזור, תת אזור גיאוגרפי, הצמדתם לדרגות איכות יין מוגדרות, בדוקות, המעוגנות בחוק ומבוקרות על ידי גוף ממלכתי מוכר. במילים אחרות, שינוי ממשי במנהגי הארץ שיושביה תחילה עושים ורק לאחר מכן שומעים ולומדים.
רבים בתעשית היין המקומית יפטרו רשימה זו בהינף יד, גיחוך, מילת בדיחה, כפי שעשו זאת בעבר לרשימות ומאמרים בנושאים אלה. אולם עלינו לזכור שלא אחת בעבר (בו כל אחד כתב כל שרצה על התויות ולעיתים יצר אזורי יין חדשים) ובמידה רבה גם כיום, נהננו מפיקוח נרפה בשווקי חו"ל ובפניה לשוק הכשרות בו למילה ישראל יוחסה משמעות..יחוס זה ליינות ישראל התרופף מאד בשנים האחרונות משום הופעת יינו ת כשרים מעולים מתוצרת חוץ בשווקי אירופה וצפון אמריקה, יינות העומדים בכל דרישות אותם שווקים. השווקים הבנל"א הולכים והופכים לשווקים מונחי הגדרות, התחומות בחוקים, תקנות וממשקי בדיקה אוביקטיביים. ההחמרה שארצות שונות נוטלות על עצמן לא תיושמנה לגבי עצמן בלבד. נדגיש כי על פי נסיון העבר, כל מה שידרשו ארצות אירופה מעצמן יוכל וידרש גם מהארצות המיצאות אליהם ואנו ביניהן. כדוגמא דרישה של השוק האירופי, לתיחום אזורי היין בישראל, קיימת ועומדת במשרד התמ"ס הישראלי מזה למעלה משנתיים וזו רק שאלה של זמן, מתי יעצר היבוא מהארץ במגמה להביא את משרד התמ"ס ומועצת גפן היין להחלטה. עד כה לא נתקבלה כל החלטה על חלוקה מחודשת ואמינה לאזורי יין, אף שעבודה ראשונית החלה, אך הטיפול בה התמהמה בשל לחץ יקבים מקומיים. התפתחות דומה צפויה לגבי התביעה לדירוג יינות הארץ על פי רמות והגדרות איכויות יין בדוקות ומבוקרות.

כלומר אנו ניצבים בפני קיימת בעיה ממשית, ששורשיה באי סדרים מושרשים בנו, זלזול בתקנות וחוקים (הלא הכל נפתר בהכרזה כי "זה לגיטימי ואני מכבד את…". השאלה היא על פי מה ומי?). על כך הוספים הזנחה בחינוך לתרבות יין להמונים, העדר התייחסות ברורה למגמות בשווקים הבנל"א וזלזול בהם. שווקים אלה מגיבים מהר יותר מאיתנו לשינויים המתפתחים בכלכלת ענף היין וזלזול של רבים מיקבים בשינויים אלה ותמרוניהם לעקוף אותם עשויים להביא לפגיעה ביצוא. מה עלינו לעשות?

הפעילות המתחייבת מורכבת ויש להיפנות ולפעול במספר מישורים במקביל:
א. תחום ראשון (החיוני העיקר להבטחת ייצוא) הוא התחום המינהלי ארצי. במסגרת זו על מוסדות המדינה המתאימים לבחון, לתקן תקנות מקומיות העונות לתקנות החדשות בשווקי חוץ. להגדיר ולתחום ולאשרר את האזורים ותת האזורים ליין, מהם מובא הפרי, לקבוע הליך מקובל ואמין לסיווג ודירוג איכות יינות ישראליים. כל זה טוב ויפה לו היה מי מהמוסדות הפועל בכיוון. ומה לו גם עשו את הנדרש האם תבוצע בקורת ואכיפת התקנות להבטחת הדיוק בציוני האזור ודירוג האיכות שעל תוויות הבקבוקים כנהוג באירופה? יש להכניס סדר מחייב בתוכן ומבנה תויות היינות, להתקין תקנות הקובעות את תחומי האחריות של הגופים השונים (מועצת גפן היין, מכון היין הישראלי, מכון התקנים, משרד התמ"ס) לאישוש הכתוב על תויות היינות בכל הקשור מקורות הפרי, סוגי היין (גנרי, זני, יבש, מחוזק וכו').

ב. התחום השני (המכוון להבטחת "עורף צרכני" בארץ ל"שיכוך" נזקי תקלות ביצוא) הוא תחום המכוון לחינוך לתרבות יין (בארץ). פעילות חינוכית זו חייבת להעשות ולהתארגן כמאמץ לאומי, רב תחומי. כלומר הדרכה במרכולים ליד מדפי יינות, קורסים להכרת היין ותרבות היין, חוברות הדרכה לחלוקה והעוסקות בנושאים הקשורים ביין (הכרת יינות, טעימה, סיווג יינות, בישול עם יינות, התאמת יין למזון), הדגמות בישול ביין במרכולים, התנית מכירות מוצר אחד (עופות, בשר, גבינות) במוצר משלים אחר (יינות), קיום טעימות יין מודרכות במרכולים, תערוכות יין פתוחות ופרסום נרחב ליינות.

ג. הפיכת יין למוצר זול ועממי הן לרכישה במרכול והן במסעדה.(מחירו יקבע לפי איכות יין בדוקה ומבוקרת בהתאם לתקנות מאושרות).

ד. הסברה הן בארץ והן מחוצה לה על תעשיית היין בישראל, תולדותיה וסגנונות היין המיוצרים.

ברשימות הבאות נדון בכל ההיבטים שסוכמו לעיל.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *