קיץ, בוקר, כרם ויין במבוא חורון

15/08/2010
כתב וצילם: אבי הלוי
הייתה זו טעימת יין טפרברג 1870 בשעה 8 בבוקר, בכרם במבוא חורון שבעמק איילון.
המשך »

 15/08/2010
 
 כתב וצילם: אבי הלוי

"טעימת יין בשעה 8 בבוקר?" תהיתי לעצמי כאשר שמעתי על המפגש המתוכנן עם אנשי יקב 'טפרברג 1870'. כשהגעתי למקום הטעימה, הכרם של היקב במבוא חורון שבעמק איילון בין לטרון למודיעין, הבנתי מדוע נקבע המיפגש לשעה כל כך מוקדמת. היו אלו הימים החמים של תחילת אוגוסט 2010. בחדשות בישרו אמנם על הקלה צפויה בחום, אבל כמו שאומרים – הכל יחסי. צילם אבי הלויאלא, בשעה שבאזורים העירוניים של מישור החוף כבר פעלו המזגנים במלוא המרץ, את פני הבאים לסוכת הגפנים בלב הכרם במבוא חורון קידם אויר בוקר צח ונעים ששימר משהו מן הקרירות של הלילה.   "זהו הכרם הגדול ביותר של היקב", אמר לנו שיקי ראוכברגר, היינן הראשי של יקב 'טפרברג 1870', והוסיף: "היום הכרם נטוע על פני שש מאות דונם והכוונה להוסיף ולהגיע עד לכאלף דונם בעזרת השם. הכרם הזה הוא עדות לגידול ולהתפתחות של היקב. הכרם עצמו גדל ומתפתח עם הזמן מכל הבחינות. מגוון הזנים מתרחב ואנו עושים כאן כל מיני עבודות גידוליות ויינניות מעניינות. זוהי דוגמא לגידול של אחד המשאבים הבסיסיים ביותר לייצור יינות איכות – הכרם. לדוגמא, אם תעברו בין השורות תבחינו בפרי רב על הארץ. אנו מדללים את האשכולות ומווסתים את כמות הפרי כדי להגיע לרמות איכות גבוהות יותר של הענבים." שיקי ראוכברגר הציג בפנינו את הכורם, שמעון בטר מהישוב מבוא חורון, שסיפר על המקום:   "אתם נמצאים בעמק איילון, אזור שהיה קרוי עד מלחמת ששת הימים שטח ההפקר" הסביר שמעון בטר וספר שהישוב מבוא חורון הוקם אחרי מלחמת ששת הימים כהיאחזות נח"ל ובהמשך הפך לישוב קבע. הוא זוכר איך הכל התחיל עם כרם בן שישים דונם שניטע בשנת 1999 "והיום, ברוך השם, בשיתוף פעולה מלא עם יקב טפרברג, וכפי ששיקי ראוכברגר אמר, יש כאן כבר למעלה משש מאות דונם כרם נטוע". עוד הוסבר שמזג האוויר באזור הוא די דומה לירושלים, למרות שהגובה מעל פני הים הוא 250 מטר. הימים חמים ויבשים ובלילה קריר מכיוון שהעמק מהווה 'אמבטיה' שבה שוקע האוויר הקר בלילות.   החום הכבד גרם השנה להקדמת הבציר מכיוון שהפרי הבשיל מוקדם מהרגיל. בכרם שבו ביקרנו היו חלקות שכבר נבצרו ובחלקת השיראז התקיים בציר בשעות שקדמו לביקורנו אבל למעננו הושארה שורה אחת בכרם השיראז כדי שנוכל לצפות בבוצרת המיכנית המתקדמת ברעש מחריש אוזניים מעל שורות הגפנים ומנענעת אותם. הבוצרת היא כלי מתוחכם שפועלות בו כמה מערכות בו זמנית. יש לבוצרת צורה של האות ח' והיא רוכבת מעל השורה, מנערת את הגפן ובכך היא מפילה את הענבים למגירות פלסטיק. מאווררים רבי עוצמה מעיפים את העלים והגבעולים הלא רצויים. הענבים מוסעים על ידי מסוע המוליך אותם החוצה מן הבוצרת והם נשפכים לתוך מיכל שנגרר על ידי טרקטור הנוסע ליד הבוצרת ומלווה אותה. פעם שמעתי שקצב הבציר של בוצרת מיכנית הוא חמישה דונם לשעה שזהו הספק השווה לתפוקה של כמה עשרות בוצרים. אכן מיכון יעיל.   התכנסנו לטעימה באוהל בד שהוקם למעננו בלב הכרם. קודם לטעימה אמר דברים מוטי טפרברג, מנכ"ל היקב, שסיפר על הפעילות ביקב ותכניות הפיתוח. "אנו כבר דור חמישי לעשיית יין", אמר טפרברג והוסיף: "ובכל פעם שאני מגיע לכרם בזמן בציר אני מתרגש מחדש. לראות את כל המערכות מתפקדות: הבציר, הובלת הענבים, תהליך הייצור, הביקבוק. עשיית יין שונה מתעשייה רגילה בכך שהיא לא סתם עסק, זה משהו עם הרבה נשמה. החזון של היקב הוא להיות המוביל של תרבות היין בחברה הישראלית. בהקשר זה צריך לזכור את המשפחתיות של היקב. אנו היקב המשפחתי הגדול ביותר בארץ ובשורשים שלנו אנחנו גם היקב הראשון בארץ. כל זה נותן לנו מוטיבציה להוביל את הנושא של תרבות היין בישראל".   מוטי טפרברג טוען שבעשור האחרון עשה יקב טפרברג 1870 שינויים דרמטיים. אחד השינויים הבולטים הוא שינוי תמהיל זני הענבים שהיקב מפיק מהם יין. קברנה, מרלו, שיראז ומורבדר החליפו את זני הכמות שהיו בשימוש נרחב בגלגול הקודם של היקב. היקב זוכה להצלחה הן בשוק המקומי והן ביצוא. "יש לנו היום, ברוך השם, יותר ביקוש מאשר יכולת היצע", מספר טפרברג. פרק מיוחד בדבריו ייחד טפרברג למרכז המבקרים ההולך ונבנה ממערב ליקב שם הוא מוקם על שטח של כ- 7 דונם ליד היקב. טפרברג מאמין שמרכז מבקרים כזה ייצג לא רק את יקב טפרברג אלא יהווה מוקד הסברה וייצוג של כל אזור יהודה.   במוקד האירוע עמדה השקה של יין המלבק, הפעם מבציר 2008. זהו הבציר השני ממנו מופק יין זה ויקב טפרברג מתהדר בצדק בעובדה שזו יין המלבק החד זני הראשון ובינתיים היחידי בארץ. בטרם טעמנו את היין שמענו מפיו של שיקי ראוכברגר על זן המלבק שמקורו בצרפת. המלבק היה ועודנו אחד מששת הזנים האדומים הרשמיים בבורדו אלא שהאזור שהוא נפוץ ביותר בצרפת הוא דווקא אזור קהור שבדרום מערב המדינה. במאה ה-19 נדד המלבק לארגנטינה ושם – באקלים המקומי החם יחסית והממוזג על ידי האוויר הקריר היורד מהרי האנדים – הוא הצליח כל כך עד שהפך לזן המקומי שרוב היינות בארגנטינה מיוצרים ממנו. בארץ ניטעו 20 דונם מלבק בכרם במבוא חורון באדמה גירית החביבה על המלבק. ראוכברגר סבור שתנאי האקלים שבמבוא חורון, שמתאפיינים בתנודתיות גבוהה, תורמים מאוד להצלחת גידולו של הזן במקום זה. 

טפרברג 1870, סדרת טרה, מלבק 2008. צבעו של היין אופייני לזן: אדום כהה מאוד, כמעט שחור, אבל עם שולים סגולים המעידים על גילו הצעיר של היין. באף ריח פרי בשל ומרוכז אך חשים גם בשמץ רעננות של פרי צעיר. בפה גוף מלא וקטיפתיות חלקה המענגת את החיך. ההין טעים ויש בו איזון מצוין בין מתיקות לחמיצות כאשר שניהם גם יחד ברמה נמוכה. הטאנינים מצוינים, לא חדים ומציקים מדי אך בהחלט מורגשים היטב, כמו שאני באופן אישי אוהב. גם הטעם השיורי של היין ארוך ומהנה ואתה מרגיש אותו בחיך עוד זמן רב לאחר הבליעה. הייתי ממליץ על היין הזה לליווי בשרים על האש, בשרים בתנור וכל סוג אוכל עשיר ורב טעמים שכן היין יהווה לו השלמה נפלאה. מחיר המדף של היין: 69 ש'.   קודם לטעימת המלבק לגמנו/טעמנו שלושה יינות לבנים כמתואר ברשמי הטעימה הבאים:   טפרברג 1870, סדרת סילבר, רוזה 2009. ליין צבע נחושת בהיר, כמעט שקוף. באף הריח המיידי הוא של תות שדה עדין, לאו דווקא בשל ומתפקע מבשלות. ריח מאוד נעים. בפה מתיקות קלה וחמיצות מודגשת מה שעושה את הרוזה הזה מרענן חיך בלתי רגיל, במיוחד בשעת הבוקר שבה לגמנו אותו. ליין 12% אלכוהול והייתי ממליץ ללגום אותו עם גבינות עזים ופירות.
מחירו 45 ש'.

טפרברג 1870, סדרת טרה, סוביניון בלאן 2009. צבע שמפניה בהיר בהיר. באף ריח מאופק, מאכזב משהו. בפה מתיקות אפסית וחמיצות קלה. הטעם השיורי הוא מריר מעט, מזכיר אשכולית אבל בהחלט מהנה. לא נעים לי לומר, כי זה יין של חברה דתיים ויקב כשר, אבל הסוביניון בלאן הזה, אין כמוהו ללוות פירות ים לא מבושלים כמו אויסטרים. לאוכלי מאכלי ים כשרים מומלץ לנסות את היין עם סביצ'ה (דג נא, חתוך לחתיכות קטנות ומושרה בתחמיץ).
מחירו של היין: 49 ש'.  

טפרברג 1870, סדרת רזרב, שרדונה 2009. את השרדונה הזה יאהבו כל אוהבי השרדונה הקל, הפריך והחד. תשכחו ממלולקטית , חמאתיות וקטיפתיות. אם יש בו עץ, אני לא חשתי בו. צבע שמפניה 'מיטלי' בהיר . באף פירותיות קלה ונעימה. בפה יובש וחמיצות קלה. היין תסס תסיסה אלכוהולית בחביות עץ ושם זה נגמר. תסיסה מלולקטית נמנעה על ידי גופרית דו חמצני. ליין 13.8% אלכוהול והוא מתאים מאוד למאכלי דגים ופסטות ברוטב על בסיס עגבניות – לא שמנת ולא שמן זית, לדעתי. בסך הכל יין לבן טוב, אבל לטעמי, לא מספיק שרדונה.
50 ש'.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.