מצאתי יינות ישראלים בבורדו

12/04/2010
כתב וצילם: ישראל פרקר
ישראל פרקר משוטט בעולם ומחפש יינות ישראלים.הפעם הוא מצא אותם בבורדו שבצרפת.
המשך »

  
12/04/2010 
   
מצגת תמונות בנושא היין בטיול
 כתב וצילם: ישראל פרקר

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים…..ויכל אלוהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה"… כך מתחיל ספר בראשית שלנו.
הרשו לי ידידי לשתפכם בחוויה גדולה בה זכיתי בעשרת ימי ביקורי בצרפת (צרפת זו לא רק פריז), לאחרונה, ולהוסיף פסוק משלי : "ואז התפנה אלוהים וברא את צרפת, ונטע בה גפנים כחול אשר על שפת הים, ובנה בה הרי מבצר גדולות וטירות עם אינספור צריחים וגם יקבים ברא בה…צילם ישראל פרקר
כך הרגשתי כשנהגתי בכבישי צרפת במכונית הBMW החדישה המצוידת בGPS משוכלל שיודע גם להתריע על גשמים חזקים, תאונות דרכים או עבודות בקטע כביש מסוים. חשתי שאני נמצא בעולם אחר, כאילו נעתי הלוך וחזור בטווח שבין שנת 0 לספירה לשנת 2010 . ראיתי שם שילוב מפתיע של ישן וחדש של בניינים מרשימים בחוסנם ובגילם העתיק ושל כבישי אגרה חדישים בהם התשלומים (שהיו רבים מאוד) נעשים אוטומטית ללא התערבות יד אדם. היה שם שילוב מקסים יומיומי של באגט וקרואסון עם יינות מאוזנים כהלכה, הגולשים לגרון בקלילות ובהנאה אין קץ ללוגם אותם.

כדרכי, אוהב אני לנוע בין מדינות העולם ולתור אחרי יינות ישראל בנכר וכך גם היה הפעם בצרפת. כ- 1600 ק"מ נהגתי הפעם בכבישי צרפת המעולים, סקרתי מאות מטרים של מדפים עמוסי בקבוקי יין צרפתי וחיפשתי את תוויות ישראל המוכרות לי. דפדפתי בהרבה תפריטי יין במסעדות שקוע בחיפושים אחרי הישראלי המוכר הזה. והוא לא נמצא. עד שהגעתי ללב מחוז היין המפורסם בעולם – סנט אמליון הידועה ביינות המשובחים המופקים במרתפי יקביה. שם בחדר טעימות, סמוך מאוד לבקבוקי יין מלבנון וממרוקו, לא הרחק ממיטב יינות האזור מצאתי אותם – את בקבוקי יין מישראל. פרטים על הפגישה המרגשת והנלהבת עם הנוזל הישראלי, האדום והמשכר, אביא בהמשך, כמובן….

הגענו לטולוז,הנמצאת 700 ק"מ דרומית לפריז, בטיסה מישראל, כדי להשתתף בכנס בינלאומי שערך מפעל לרכיבי אלקטרוניקה תעופתיתביטחונית אותו אנו מייצגים בארץ. המפעל ממוקם בשולי מסלולי שדה התעופה לא הרחק ממקום עגינתם של שני מטוסי קונקורד שהפכו לחלק מהיסטורית התעופה העולמית. קרוב גם למפעל המטוסים הענק AIRBUS . מספר דברים מעניינים וחשובים למדתי ביומיים ששהיתי שם, שחלקם יוכל לסייע גם לתעשייה שלנו בארץ. אחרי יומיים מלאים באלקטרוניקה ובדיונים התפניתי ל8 ימים של טיולים, חוויות אין סוף, יינות ומראות וטעמים שלא אשכח לעולם. זה היה תוך שמיעת "בונז'ור", "מרסי", ו"סילוופלה" בנימה חביבה יותר מהזכור לי בעבר.

טולוז – העיר הוורודה, עיר דרומית מיוחדת במינה, עם נופך ספרדי ועם חזיתות בתים בסגנון איטלקי שנוסדה לפני כ2000 שנה. הסתובבנו שעות בסמטאות הצרות והארוכות מימי הביניים ועל גדות תעלת המידיונהר הגארון עטור הגשרים המקסימים שנבנו לפני מאות שנים.צפינו בבתים ואוצרות הארכיטקטורה ששופצו ושוחזרו ביד רחבה. ביקרנו בכיכר הקאפיטול ובבניין העירייה שלצידה.הכיכר המלבנית רחבת ידיים הפרושה לפני הבניין מעניקה למרכז העיר חן אוורירי. בשולי הכיכר פזורות מסעדות שופעות מטעמים בהן נגסנו בבשר אווז עסיסי ובשרימפס מהביל, טבולים ברוטבים מדיפי ריחות על. ליווינו אותם בכוסות יין הבית, אדום ולבן, פירותיים עד טירוף עם ארומות משכרות. כל היינות האדומים שלגמנו בכל ימי הטיול היו בלנדים של מספר זנים, ולרוב לא נכתב על הבקבוקים הרכב הזנים.
בקומת קרקע של חניון רב קומות בו החנינו את הרכב בלילה (17 יורו) "גילינו" שוק מקורה גדול ומדהים בצבעיו, ריחותיו וטעמיו. האצבע שלי לחצה ללא הרף על כפתור המצלמה כשעדשה מכוונת לעבר האובייקטים הססגוניים הכל כך מגרים ומושכים את העין…
יין ישראלי לא מצאנו בטולוז. המשכנו הלאה, קדימה בחיפושים.

אחרי שעות שינה ספורות (כי חבל על הזמן) וארוחת בוקר צרפתית טיפוסית שכללה כוס מיץ תפוזיםתפוחים, שני קרואסונים (אחד ממולא באוויר ומשנהו בשרידי שוקולד), קוביית חמאה, באגט קטן, קשה קליפה, וכוס קפה, יצאנו לדרך צפונה לעבר אלבי שנוסדה בשנת 51 לפני הספירה, 80 ק"מ צפונית לטולוז על גדות נהר הטארן.
"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ… ומיד אחריהם את הכרמים בצרפת…" זוכרים? לאורך הדרך התחילה התופעה שלא הסתיימה עד סוף תיורינו בצרפת. כרמים, כרמים ועוד פעם כרמים, על פני כל פיסת קרקע בכל גובה, הר ומישור. מאות רבות של דונמים (הקטאר כמו שהם אומרים) מכוסים בגפנים הגזומות מספר עשרות ס"מ מעל הקרקע הפורייה, בשונה משיטת הגיזום הנפוצה בארץ.
עצרנו בעיר (עתיקה) שופעת יקבים, גייאק. המון שאטו ראינו שם בין הכרמים. לכל יקב ואפילו יקבון קטן הם קוראים שאטו, וכולם מסומנים בשלטים אחידים עם אותיות חומות.
אלבי נקראת על שם אילת המים הקלטית. העיר נוסדה ידי הגאלים. אלבי היא מקום הולדתו של הצייר אנרי דה טולוז לוטרק. מוזיאון המכיל את תמונותיו נמצא במבנה ענק עתיק שממרפסתו ניראה מראה מדהים של גנים, הנהר הרחב וגשריו העתיקים. במרכז אלפי נמצאת כנסיית סנט ססיל הנהדרת, ענקית הממדים. זאת כנסייה מבוצרת, שבנייתה החלה בסוף המאה ה-13 ונמשכה כמעט שלוש מאות שנה. היא מצטיינת בשלל פסלוני אבן המכסים כל סנטימטר בחזיתה. בין השנים 1450 ל-1560 נהנתה העיר מתקופה של שגשוג מסחרי. אלבי שימרה היטב את מורשתה הארכיטקטונית העשירה, וזו מנציחה את התקופות השונות שבעברה של העיר.
במרכז כיכר העיר התגוששו צעירים לבושי בגדי מתאגרפים ומאפם נטף דם. זה "קרב מגע" הסבירו לי בקהל כששתי המילים נאמרו בעברית. צעירים מישראל מסתובבים בעולם ומלמדים את תורת קרב המגע את אלה שנהנים לתת ולקבל חבטות עזות בכל חלקי גופם.
בצהרים אכלנו בין השאר מרק בצל צרפתי מעולה מכוסה בטוסט מוקרם וגם קיש לורן. לגמנו שוב את יינות הבית הלבן והאדום שהיו מעולים, ויצאנו בחזרה לבילוי לילי בטולוז. יין ישראלי לא מצאנו גם באלבי אולם התקוות בלב ממשיכות לתת מרץ להמשיך ולחפש… במרכז טולוז הרחובות והמסעדות היו מלאים באלפי בליינים כמעט במשך כל שעות הלילה.

שינה קצרה, ארוחת בוקר משוכפלת מאתמול ואנחנו בדרך לעיר ימי ביניים מקסימה ומרשימה נוספת –קרקסון. יש אומרים שזאת אחת הערים היפות ביותר בעולם מסוגה. גם באונסקו חושבים כך.

כשהחנינו במגרש החנייה הגדול, סמוך לחומה הגבוהה של העיר המבוצרת היטב, נראה היה לרגע שאנחנו נכנסים לספר אגדות והעיר יוצאת מבין דפיו. היא נשתמרה בשלמותה מאז ימי הביניים. הצרפתים הצליחו (כמו שהם יודעים לעשות כל דבר "קום איל פה" או בתרגום לעברית – "כמו שצריך") לשמר כראוי את העבר המאוד מרשים ולשלבו בהווה.
בין החומות עבות הקירות והמגדלים הגבוהים המבוצרים משובצים שפע של חנויות (עם הרבה ממתקים משום מה), בתי קפהמסעדות ובתי מלון. את ארוחת הצהרים סעדנו בחצר מסעדה בכיכר העיר ההומה ממאות מבקרים. הזמנו כמובן את הקסולה – גולת הכותרת המקומית בתוך צלחת חרס חומה. זהו אחדהמאכלים המאפיינים את האזור הדרום צרפתי הזה (חבל לנדוק). זהו תבשיל אנטי דיאטטי המורכב משעועית, תפוחי-אדמה, שוק אווז, נקניקים מעושנים ושומן כבש, והוא הדגל הקולינרי של המחוז. הוא היה חם, רותח, שילוב מעניין ליין בלנד אדום שנוצר מענבי האזור עם ארומה פירותית שופעת ואיזון מושלם והאהוב עלי ועל חיכי וגרוני. הזמנו גם קרפ מלוח (גבינה מבעבעת והאם) וקרפ מתוק עם נוטלה. יינות ישראל אין כאן….
בשולי העיר החלומית נמצא ארמון ענק מבוצר היטב ומוקף בחומות גבוהות עליהם ניתן להלך בקלילות ולהשתלב באווירה המיוחדת כשמעל צפו בנו צריחים גבוהים שפעם (לפני מאות שנים) ישבו בהם שומרי הארמון…
יצאנו בצער מהאגדה הנפלאה הזאת, ניקינו מגופינו את אבק ההיסטוריה המרשימה של קרקסון מלאת ההוד וחזרנו לטולוז. בדרך נכנסנו לעוד מספר עיירות וכפרים מתקופת ימי הביניים שמצאנו שם ללא קץ, בין מאות דונמי הכרמים הנטועים מכל עבר.

שינה קצרה במלון שכבר מזמן חגג 200 שנה לבנייתו, ו… אנחנו בדרך למחוז הנכסף עלי – בורדו. אחרי שעתיים נהיגה בכביש הנהדר הגענו לבירת המחוז המרשימה בבתיה הגדולים והחסונים, העיר בורדו, אליה נחזור מאוחר יותר לשנת הלילה. יודעי דבר אומרים שבציר 2009 באזור היה בציר מצוין ויינות טובים ייצאו ממנו. אנחנו ראינו כאן גפנים גזומות בשיטה המיוחדת לאזור ומוכנות לתחילת הצימוח של העלים בעוד מספר חודשים. בחוץ הטמפרטורה הייתה כ 5-8 מעלות. קרררר, אבל כיף להיות כאן. בדרך עקלקלה וצרה בין כפרי האזור הגענו לתחנתנו הראשונה, הכפר מארגו. שם בקצה הכפר בפנייה ימינה הובילה הדרך הצרה לאחוזת יקב שאטו מארגו המפורסם ביינותיו המעולים. במרכז האחוזה נמצא מבנה שאטו אמיתי – ארמון.

בכניסה ליקב ניגשה אלינו גברת מחייכת וכששמעה שאנחנו מדברים עברית היא הציגה עצמה כבעלת המקום שירשה את השאטו מאביה. נדמה היה לי לרגע שלא שמעתי טוב. "סליחה, מי את?" שאלתי שוב. " אני קורין מונצלופולוס, בעלת השאטו", ענתה גברת וסיפרה לנו שבעלה היהודי (ממשפחת לוין) ובנם, מבקרים בישראל באותה עת, לכבוד הפסח.
האחוזה מאוכלסת מהמאה ה-12, בשנות השבעים של המאה ה-16 פייר דה לסטרונאק נטע במקום גפנים. אחוזת השאטו נבנתה כמעט במלואה מחדש בשנת 1810 כיצירת המופת והארמון כונה "‏ארמון ורסאי של המדוק". ניתן לראות ציור שלו על גבי תווית בקבוק יין שאטו מארגו. הארמון מוקף בפארק משלו, כשמסביב נטועים הגפנים.

בשנות השבעים רכש את האחוזה תאגיד המרכולים שבראשו עמד היווני אנדרה מונצלופולוס. מונצלופולוס ובתו, קורין השקיעו בכרמים ממון רב ועבודה רבה והיטיבו את תהליך עשיית היין שהפכו להיות בין היינות המשובחים באזור. האב נפטר וב-2003 קנתה קורין מונצלופולוס את החלק הארי של מניות האחוזה והפכה להיות בעלת המניות היחידה של שאטו מארגו.
הצטרפנו למנהל המקום, פיליפ, שבשלב ראשון הוביל אותנו לאולם המכלים לטעימת שלושת יינות היקב מבציר 2009. המכלים חלקם עשויים מנירוסטה וחלקם מעץ. בשאטו מארגו זן הענבים העיקרי המשמש לתמהיל היינות הינו קברנה סוביניון, אשר מרכיבים כ-75% מהכרמים, אחריו בא ענב המרלו שמרכיב כ-20%, וקברנה פראנק ופטיט ורדו. כ-30,000 ארגזים מיוצרים מדי שנה במקום. גיל הגפנים הממוצע הנבצרות לצורך הכנת יין שאטו מארגו הוא 35 שנים.

פתחנו עם טעימת היין מהסדרה השנייה של היקב – פביליון רוז' Pavillon Rouge
67% קברנה סוביניון, 29% מרלו 4% פטיט ורדו. הצבע בורדו כהה, טאנינים בשלים ומעט עפיצים אך רכים, משיים. יודעי דבר אומרים שבעוד 7-10 שנים יגיע לטיבו האמיתי.

לכוס נמזג היין מהסדרה הראשונה של היקב – שאטו מארגו, שהוא בדירוג פרימייר קרו. כדי לטעום יין זה אנשים נוסעים אלפי ק"מ. (וגם אני). 87% קברנה סוביניון, 9% מרלו, 2% פטיט וורדו, 2% קברנה פרנק. "אגרוף ברזל בכפפת משי", אמר לנו המארח. "שנה מיוחדת הייתה לנו ב2009 , עם טאנינים קצת בולטים אבל רכים" למען האמת העפיצות הייתה קצת גבוהה אך היא תתרכך כשהיין יתאים באמת ללגימה מהנה. הצבע אדום כהה, נוטה לשחור. סטיבן ספורייר דירג יין זה ב"דקנטר" כטוב ביותר שטעם השנה במחוז מרגו. "יין קסום עם איכות טהורה של משיות קשמיר על החיך. הביטוי המושלם ביותר שניתן להעלות על הדעת של הכרמים במארגו. שתו בשנים 2016-40 ." כן, כן בעוד 20-30 שנה היין יהיה בשיאו.

סיימנו בלבן פביליון בלאן (PavillonBlanc) – 100% סוביניון בלאן,13.8% אלכוהול. חמצמץ, פריך, ושונה מאוד בארומות ובטעם מהסובניונים הישראלים המוכרים. מארחי החליט להטעימו דווקא בסוף, אחרי האדומים בניגוד למקובל בכוונה, בכדי להדגיש את ייחודו.

מהטעימה עברנו לאולם בו מייצר חבתן מיוחד 30% מחביות העץ של היקב. מעניין ומיוחד. במרתף החביות הראשון מתיישנים יינות 2009 במאות חביות. במרתף החביות השני, הנמוך יותר, פגשנו במאות חביות עם יינות 2008. לאחר שנתיים של שימוש החביות הריקות נמכרות. מארחנו, המנהל, סיפר לנו שלפני מספר שבועות טעם יין מבציר 1900 ו"היין היה מצויין"…
המשכנו את הסיור באחוזה ובכרמים שמסביבה כשהלב דופק בקצב מואץ מהתרגשות ובמחשבה שזה ביקור של כמעט פעם בחיים …

במרכז הכפר מרגו חנו עשרות מכוניות שמהם יצאו אנשים לבושי עניבות שהתכנסו בשאטו נוסף. הצטרפתי אליהם וסיפרתי שאני עיתונאי מישראל. הדלתות נפתחו בפניי בקלות. באולם גדול הציגו עשרות יקבי האזור את יינותיהם באירוע הפרמייר הנערך פעם בשנה ובו טועמים קניינים ומומחי יין מכל העולם את יינות האזור (כך גם באזורים אחרים בבורדו) כדי להחליט מהם היינות הטובים ביותר שיזכו במחירים הטובים ואיזה יינות יצאו לחו"ל ללקוחות. הייתה לי הזדמנות לטעום עשרות יינות אחד אחרי השני, והחוויה הייתה אדירה. כל יין היה שונה מקודמו. שלל טעמים וניחוחות מיינות שיוצרו כמעט מאותם ענבים ובאותו אזור…. אך צמחו על טרואר שונה. יינות ישראל לא מצאנו שם אבל עדיין לא התייאשנו.

תחנתנו הבאה הייתה סנט אמיליון. הרומאים שתלו בה גפנים כבר במאה השנייה לספירה. סנט-אמיליון היא אחת מ-4 אזורי היין האדום הראשיים של בורדו. מתברר שבבציר 2009 המרלו הגיע לרמות אלכוהול של 15% והקברנה סוביניון נמוך יותר. זאת עיירה עתיקה ויפה שסביבה כרמים ובכל פינה ממוקם יקב. שוב הצגתי עצמי כעיתונאי מישראל בפתח מבנה ענק בו הוצגו באירוע פרמייר עשרות רבות של יינות מיקבי האזור. שוב טעימה אינסופית מלווה בחוויה אלוהית של פעם בחיים.

ליד אחד הבקבוקים, כשהוא מוזג את יינות יקבו הקטן LA MARIOTTE בסנט אמיליון, לכוסות המתעניינים, פגשתי את עבדו ובאותה שנייה התחילה להתגבש ההפתעה הגדולה ושיא חדש בטיול החל להתרומם. כששמע עבדו שאני מישראל, כאילו יצאו ניצוצות של אהבה מעיניו וחשתי מיד כאילו אנחנו חברים כבר הרבה שנים. הוא סיפר לנו על ידידותו עם חיים גן ואלי פליישר מאיש הענבים ועל קשריו ארוכי הימים עם אנשי יקבי בנימינה, קסטל וויתקין. הוא גם סיפר שבנו חי בתל אביב ועובד במנטה ריי. "היין הוא אביזר תקשורת בין אנשים יותר טוב מנוקיה" אמר לנו עבדו בחיוך רחב ואני הבנתי בקלות את כוונתו.

תוך מספר דקות ישבנו במכוניתו הקטנה ונסענו במזג אוויר סוער ובטמפרטורה של 6 מעלות היישר למסעדתו ולביתו. אחרי חיבוקים (כמו מכרים וותיקים) עם מרי אן אשתו הובלנו לסלון הבית המשמש גם כחדר טעימה גדול ליינות העולם לחשובי עולם היין המקומי שהם מבקרים קבועים במקום. שם על השולחן, במרכז סנט אמיליון שבבורדו הצרפתית פגשתי אותם, בין יין ממרוקו ויין מלבנון. הם עמדו שלושה בקבוקים מיקב בנימינה: בלנד אדום, קברנה רזרב, ומרלו. בקבוקים עם תוויות לבנות פשוטות וכיתוב באנגלית.

ההתרגשות גדולה. טעמתי את החמישה, אחד אחרי השני. כולם היו נהדרים וכל כך היו שונים אחד מהשני. הטרואר ותהליכי הייצור השונים נתנו את אותותיהם. הבנתי שהגעתי לביתו של שגריר יינות ישראל בסנט אמיליון. לרבים ממומחי היין באזור ניתנת ההזדמנות להתוודע ליינות ישראל ומתברר שהם גם אוהבים ומשבחים אותם.
עבדו ורעייתו מנהלים מסעדה ותיקה במקום בשם LOGIS DE LA CANDENE והם שופעי אהבה וסימפתיה.

לאחר לילה בעיר המיוחדת בורדו, המחולקת לשניים ע"י נהר רחב ממדים, התחלנו להצפין. בבוקר ביקרנו בעיר קוניאק בה התפתחה תעשיית הקוניאק החל מהמאה ה16. קירות בתיה מפויחים בגלל פטריות הניזונות מאדי אלכוהול ויוצרות את הכתמים השיורים. סיירנו בסמטאות הצרות, טעמנו קוניאק מקורי ואת חלקו השני של היום הקדשנו למאה ה21 .

פארק התדמיות האירופי הפוטורוסקופ ממוקם כ200 ק"מ דרומית מערבית לפריס. ב22 ביתנים ענקיים ניתן לצפות בסרטים המוקרנים בטכניקות מיוחדות של שלושה וארבעה ממדים עם סרטים המוקרנים על מסכי ענק ומתחת לכיסאות. הייתה זאת חוויה וירטואלית בלתי נשכחת.
ביום הבא נכנסנו שוב לעולם האגדות ההיסטורי בעמק הלואר. הרבה יינות לבנים עושים באזור זה בו מפוזרות עשרות טירות. שוב תחושה שחזרנו מאות שנים אחורה.
שנונסו, הייתה הטירה היפהפייה הראשונה בה ביקרנו. היא בנויה על קשתות מעל הנהר שר. היא נבנתה במאה ה16. סביבה גינות. בקומה העליונה אולם נשפים באורך 60 מטר ובקומה התחתונה מטבח ענק מצויד בכל כלי הבישול והאפייה שנשארו מאז. בפינת המטבח עומדת חבית יין מעץ עם ברז למזיגה. מקום מעניין ומקסים ביופיו.
טירת שאמבור, בה ביקרנו בהמשך, מדהימה בגודלה ובפרופורציות שבין שלל מגדליה. גם היא נבנתה במאה ה16. יש בה 440 חדרים, 365 חלונות ועשרות גרמי מדרגות. מבנה מקסים ומרשים.

בהמשך הדרך לפריז עצרנו במסעדת דרכים בתחנת דלק. בין בקבוקי הקולה והתה ניתן היה למצוא גם בקבוקים קטנים של יין לבן, רוזה ואדום. היין הוא חלק מחיי השגרה של הצרפתים ומלווה כל ארוחה.

את היום האחרון של הסיור הבלתי נשכח בצרפת בילינו בפריס. השתכנו במלון חביב במרכז מונפארנס.. את שעות אחרי הצהרים והערב המוקדמות בילינו במרומי הקומה האחרונה ובגג של מגדל מונפארנס בגובה 210 מטר. צפינו משם, מלמעלה בהתלהבות מרובה בכל פריס, שוב ושוב. היו רגעים שעמדנו לבד על הגג הגדול בטמפרטורה של 5 מעלות כשגשם עז שטף את כובענו ורוחות מטלטלות אותנו מצד לצד באון. רצינו לחוש את החוויה המיוחדת בכל רמ"ח אברינו כסיכום לטיול המקסים בצרפת כשאנחנו מבטיחים לעצמנו לחזור ולבקר בארץ הזאת שאלוהים ברא בשלמות בצורה מיוחדת ובלתי מובנת לנו.

 מצגת תמונות בנושאי היינות שבטיול   מצגת תמונות מכל הטיול הנהדר בצרפת

      הראיון עם מנהל יקב שאטו מארגו בצרפת                                      

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *