שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

בארוחת ליל החג

מאת: דוד גונן
נו,.....עכשיו אנחנו כבר אחרי..... אחרי כל התכנונים, ההכנות והקניה הקפדנית. ואחר-כך – הדיווח בפורום.....דוד גונן היה פטור מכל אלה; הארוחה לא התקיימה בביתו והוא לא ידע מראש מה יהיה בה. וטוב שכך - .........ההפתעה הייתה מלאה.

בארוחת ליל החג

נו,…..עכשיו אנחנו כבר אחרי….. אחרי כל התכנונים, ההכנות והקניה הקפדנית. ואחר-כך – הדיווח בפורום…..אני הייתי פטור מכל אלה; הארוחה לא התקיימה בביתי ולא ידעתי מראש מה יהיה בה. וטוב שכך – ………ההפתעה הייתה מלאה.
גיסי, בעלה של המארחת (אחותי) אינו מרבה להגיש יינות שמעבר לסטנדרד ה-"סוּפֵּרי", בארוחות משפחתיות מרובות משתתפים. מכיוון שכולנו כבר מורגלים בכך, מזה שנים, הגענו למקום עם צפיות לארוחה מצוינת, המלווה ביינות בינוניים ובודאי שלא מפתיעים. אך, הפעם, חרג המארח ממנהגו הקלוקל הנ"ל והוציא ממחבואו כמה יינות, וביניהם שנים הראויים לציון מיוחד; שניהם ישראליים –

• האחד – דלתון , מרלו רזרבד, 2004 ו-
• השני – מרלו ירדן 1999. כן – 1999. יין ישראלי בן 9.

הדלתון, שנלגם ראשון, לא הראה שום סימנים של עייפות – לא בצבע האדום העמוק, לא בריח ולא בטעם. אולי גם לא צריך היה להראות סימנים כאלה – בסך-הכל הוא בן 4; אך לך תדע….אפשר לחשוב כמה שנים אנו כבר שותים יינות ישראליים, שגילם עולה על שנתיים שלוש, וכמה נסיון יכולנו כבר לצבור בענין זה. ובכן – שום סימנים של עייפות. ההיפך הוא הנכון – פרי שופע, רך ועגול. יין במלוא אונו, על אף המוניטין ה-"נשיים" שיצאו לו. לא "נשי" ולא בטיח: הנשים אמנם התענגו עליו אך הגברים כפליים.

יין המרלו ירדן 1999 נלגם לאחר מכן.
כשהגעתי, הוברר לי שהבקבוק נפתח רק כ-10 דקות טרם בואי. מיד נכנסתי לשגרת "פעולה דחופה". המחדרר נשלף מהארון והיין נמזג אליו אט אט. היו ביין שיירים רבים – אחרי הכל הוא כבר בן תשע – אך בסופו של טקס ההעברה, נותרו השיירים בבקבוק הריק והיין בדקנטר היה צלול ונקי. צלול, אך כהה. כהה עם נטיה לחוּם. חוּם בשוליים וחום אף בגוף הנוזל (אגב, אני מתעב את השימוש במילה "מניסקוס" לציון שולי הנוזל המשיקים לדופן הקעורה של הכוס, על אף שהמילה מציינת במדויק את הפס הדק המבדיל בין הנוזל לבין הזכוכית. המילה מזכירה לי תמיד את ניתוח המניסקוס שעברתי, לפני שנים, בכל אחת מבּרכָּי הדוויות…). חום כזה, הורוני רבותי אנשי היין, הוא סימן מובהק לכך שהגיל המתקדם החל לתת אותותיו ביין.

כפי שהוסיף והוֹרָני עוד אחד מרבותי בתחום היין (והפעם זה הקורא, המבקר והכותב – א"ו) במצב שכזה אפשר ואף רצוי לסחרר, ואף לנער את היין בכוח, בתוך המחדרר. וכך עשיתי. לאחר מכן הוסיף היין ושהה בדקנטר, עד למזיגתו לכוסות היין – כשעה נוספת.
הריח שפרץ, …. כן, ממש פרץ…… מהבקבוק – עוד טרם הנִיעוּר, ומן המחדרר – לאחריו, היה ריבָּתי מובהק. חשבתי שאני עומד לשתות יין פורט. אך הסחרור והניעור וכן והשמירה של היין במחדרר, משעת העברתו לכלי ועד למזיגתו לכוסות היין – למשך כשעה נוספת, כאמור – עשו את העבודה. הריח הריבתי עדין היה קיים אך לא בולט כל-כך והעיקר הבטיח רבות….
היין הוגש עם מנת צלי בקר במישמש, מעשה ידי אחותי להתפאר. כל האמור מעלה מתגמד לעומת סדרת גניחות ההנאה שנשמעו מכל עבר, עם שתית היין. איש לא צפה ליין מורכב במיוחד (תכונות "נשיות" אמרנו כבר?). אך היין עלה על כל מה שציפו ממנו; הוא היה עשיר, מורכב ובעל סיומת ארוכה. היה בו שלל טעמים – של ריבּה (כמובן…) אך גם של שוקולד וקפה וטבק ומה לא……הוא נוכח בחלל הפה, בגוף מלא, וטעמו נותר בחלל זה לעת רבה, כשהוא מֵאֵט את קצב אכילת המנה ומסב עונג רב לכל משתתפי הארוחה, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים……. חוויה.
לחיים!!!!!!!!!!!!

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות