שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

יין משקה של אהבה

מאת: רייצ'ל מונטיפיורי
במכללת רמת גן נפתח המחזור השלישי של קורס היין. היינו במקום בערב הפתיחה ופגשנו תלמידים הבקיאים בעולם היין וגם כאלה שרק לאחרונה נכנסו לעולמו המופלא של היין. אחת מהחדשות בעולם היין הייתה רייצ'ל מונטיפיורי. ביקשנו לשמוע ממנה את הרגשת, מחשבות והציפיות של אחת שרק לאחרונה נדבקה בחיידק היין.

יין משקה של אהבה

  

  מאת: רייצ'ל מונטיפיורי

במכללת רמת גן נפתח המחזור השלישי של קורס היין. היינו במקום בערב הפתיחה ופגשנו תלמידים הבקיאים בעולם היין וגם כאלה שרק לאחרונה נכנסו לעולמו המופלא של היין. אחת מהחדשות בעולם היין הייתה רייצ'ל מונטיפיורי. ביקשנו לשמוע ממנה את הרגשת, מחשבות וציפיות של אחת שרק לאחרונה נדבקה בחיידק היין.
אנחנו מזמינים חובבי יין, מלצרי יין ועובדי חנויות יין לכתוב גם הם את רשמיהם וחוויותיהם מעולם היין, אותם נשמח לפרסם למענם של הגולשים הרבים באתר.

השתקפות של התחלה, יין משקה של אהבה – היין עבורי
קוראים לי רייצ'ל, אני בת 22 והחלטתי לאחרונה להיכנס לתחום היין.
נשמע פשוט לא? התחלתי לעבוד בחנות יין, התחלתי לקרוא על יין, אפילו התחלתי להטריף את אבי בדיבורים על יין. היין עוטף אותי כל החיים בצורה כזו או אחרת. אבל עד היום בחיים לא הבנתי את היין שהוא כל כך מעבר למשקה אלכוהולי. כאילו שנכנסתי לאצטדיון כדורגל ואמרתי "וואי איזה גודל!" עולם היין הוא באמת ענק. אבל לפתע גיליתי דלת ומעבר לדלת הזאת עוד אצטדיון. ומאז אני רק מגלה אצטדיונים ולא רוצה שזה יגמר לעולם.

נרשמתי לקורס היין במכללת רמת גן כדי להכיר אנשים המאוהבים בדבר כמוני, לשמוע ולפגוש מרצים מרתקים בתחום. אני חשה כעומדת על מקפצה בגובה עשרה מטר לפני הקפיצה שלי למים העמוקים וכולי התרגשות. רציתי להעביר לאנשים אחרים מהו היין בעיניי הבתוליות, שבשבילי וגם לאחרים זוהי דרך חיים.
הדבר הכל כך נפלא ביין הוא לא הפלצנות שסובבת אותו, הטעמים המורכבים והציונים הגבוהים מהמבקרים, אלא הצורה שבה היין מקרב אותנו אחד לשני.
אם איי פעם היה "שיקוי אהבה" זהו ללא ספק היין.

מידי ערב אני יוצאת לפאב השכונתי, הפאב היחידי בשכונה יותר נכון. מבחר היין אמנם דל וזול, אך כל ערב יושב בקצה הבר זוג מבוהל בפגישה ראשונה ולשניהם כוס יין. הבחור שבדרך כלל כל ערב שותה ליטר של גינס לוגם יין אדום באלגנטיות. היין, אפשר לומר, הוא הפטיש ששובר את הקרח. לא צריך לדעת יותר מדי על יין כדי לדעת מה ואיזה יין אתה אוהב לשתות.

פעם לקחו אותי לדייט על חוף הים בלילה הדביק של הקיץ הישראלי. התיישבנו על השמיכה שפרסנו, והוא הוציא משקית פלסטיק של חנות בגדים בקבוק יין לבן. אני לא זוכרת אם היין היה טוב או לא, אני אפילו לא זוכרת של מי היין היה. אבל כל הערב בזכות בקבוק יין ושתי כוסות פלסטיק נהיה קסום.
כך אני התאהבתי בשיכר הענבים הרומנטי.

אפילו בביקורים שלי ביקבים, בחדר החביות שטמון בהן זהב טהור, הריח של העץ הלח מעלה בי תחושה של היסטוריה וזיכרונות מעורפלים. ההרגשה שמשהו חדש בפתח. הרגשה של יצירה והתרגשות משתלטת על גופי.

עובדה שיש יין לכל מצב רוח: יין אדום לערב חורפי וגשום ויין לבן בשקיעה לאחר יום ארוך וחם.
כל אחד יכול לטעום יין ולומר מהם הטעמים הבולטים ומה הריחות הפורחים מהכוס. אך אם תשב עם אדם שלא מבין כלום ביין, ותשאל איזה רגשות המילה יין מעלה בו, רוב הסיכויים שהוא יגיד: חגים, משפחה, ימי הולדת, מסעדות ואהבה. היין עוטף אותנו מכל כיוון בחיי היום יום. הוא חלק מהעבר שלנו, הוא חלק מההווה והוא ילווה ויעטר לנו את העתיד. היין הוא יותר מנושא שיחה. הוא כלי חברתי שגורם לשני אנשים לדבר שעות על אם היין מריח כמו פירות אדומים או פירות שחורים.

כולם בעולם היין החדש מרגישים שהדרך קדימה היא לוותר על דעות קדומות. לשתף את כולם ולתת לכולם אפשרות להביע דעה בלי שהיא תהיה נכונה או לא נכונה. לא לגרום לאנשים לפחד להיכנס לחנות יין מחוסר הידע שלהם או לבחור יין מתפריט היינות המאיים במסעדה.
עולם הצעירים נפתח אל עולם היין. הייננים צעירים יותר, יותר אמביציונים, שואפים להתנסות וליצור דברים חדשים ומפתיעים. ובאותו זמן לספק את היינות המביאים נחת ופשטות לקהל הרחב. התשוקה של האנשים בתעשייה היום היא שתביא את השינוי הגדול בעולם היין, היא שתכבוש את כולנו. אני כבר נכבשתי, אני מודה. יש משהו כל כך מרגש ומחמם את הלב בנישה הזאת בארצנו הקטנטונת.

בביקורי הראשון בתערוכה "סומליה 2008", לפני מספר ימים, התברר לי שהנישה היא כבר לא כזאת נישה. ראיתי שם כמות אנשים גדולה שהגיעו לטעום ולהכיר יינות חדשים. היו שם הרבה בוטיקים קטנים שהציגו את פרי עבודתם. כל יקב מנסה לתפוס ולמכור לכמות הלקוחות הגדולה מכולם, אך זה לא מבטל את העובדה שהאנשים המרכיבים את היקבים הללו הם אדיבים, צנועים ומפרגנים לכל יצירה כאילו היא הייתה שלהם .זה לא בהכרח הגפנים, כמות החביות וכמות הבקבוקים. בסופו של דבר היקב הוא האנשים. האנשים שחיים נושמים ומתאהבים ביין כל יום מחדש. לכל יקב נשמה משלו. יקב הוא כמו בן אדם. הוא נולד, הוא גדל, הוא לומד והוא לבסוף יוצר. וגם שהוא כבר איננו הוא מעלה זיכרונות ומשאיר חותם.

בפתיחת חגיגות הבוז'ולה, ישבתי על הבר עייפה מיום עבודה. אדישה למה שקורה סביבי. לקראת חצות הברמן ניגש לכל אחד שישב סביב הבר ונתן לו זיקוק וכוס יין ריקה. בחצות כולם הדליקו את הזיקוקים ונמזג לכל אחד יין בוז'לה על חשבון הבית, מלא בטעם הפירות המוצהר, כמו תינוק שהרגע נולד. אלו מסוג הדברים שמראים כי היין יכול לשפר יום רע בלי שנשים לב אפילו לכך. לי זה בטוח שיפר את מצב הרוח.

אין פה שום דבר טכני על היין, אין פה שום ביקורת על יין. יש פה אהבה אין סופית שמתפשטת בין כולנו ומרגשת. יש פה אמרה אחת מאוד פשוטה. יין הוא אכן משקה של אהבה.

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות