02/04/2012
מאת: ישראל פרקר
לאחרונה יוצאים הרבה יינות חדשים לשוק ממאות יקבי ישראל. הרבה נכתב ונאמר על היינות הרבים באמצעי התקשורת השונים. מסתבר שאנחנו לא קוראים ושומעים בתקשורת כמעט שיש גם יינות פחות טובים מיינות אחרים. האם זאת המציאות? האם אין בארץ יינות פחות טובים או אפילו רעים וכאלה המייצרים יין מבלי לדעת לייצר יין?
ברור וידוע שבחדרי חדרים (בלחש) לא מעטים הם אלה המביעים ביקורת שלילית על יינות ויקבים שלא אהבו.
מתברר לי לאחרונה שהשף אלון גונן הוא מבין הבודדים המביע בגלוי בכתבותיו באתרי האינטרנט השונים בדיוק מה שהוא חושב על יינות וייננים, ואפילו אם הכל לא כל כך ורוד. לעיתים הוא אף קיצוני מאוד בדעותיו ובחומר שהוא כותב.
עניין אותי לדעת מדוע הוא החליט לפרסם ברבים מה שהוא חושב בליבו. נפגשתי עם אלון גונן כדי להבין ולשמוע ממנו את דעתו על יינות ישראל ולמה הוא חושב שכדאי לפרסם ברבים בדיוק מה שחושבים בלב ואפילו שפרסומים רעים כאלה יכולים לפגוע ביוצרי היינות, לדעתי.
מהו בעצם יין לא טוב לדעתך?
אלון: אני רוצה להסביר רגע את המושג "יין לא טוב" או ין טוב". כשאני טועם יין לצורך כתיבת ביקורת אז הטעימה היא לא לצורך קביעה אם היין טעים או לא טעים זה לא רלוונטי לצורך הביקורת. מה גם שטעים או לא טעים זה מאוד סובייקטיבי. הטעימה היא לצורך מציאת פגמים ביין. קורקיות, עובש, חומציות ייתר, חבית שהשתלטה, ועוד אין ספור פגמים שעלולים להיות ביין בזמן העשייה שלו או בזמן עמידתו על המדף אם שמרו אותו לא כפי שצריך.
יין לא טוב בעיניי הוא יין שנעשה על ידי מתכון שאתה מוצא בו את כל הדברים שצרכים שיהיו בו : פירותיות, צבע, ריח אבל חסרה בו נשמה, חסרה בו ייחודיות וטאצ' של יינן. יין לא טוב הוא יין שלא מרגש אותי כי יש עוד עשרות כמוהו על המדף.
לדעתי: כדי להגיע ליותר עיניים ואוזניים של הקהל הפוטנציאלי לרכישת יין, כדאי דווקא כן לפרסם חוות דעת על יין בנוסח "אהבתי לא אהבתי" ומדוע. פרסום נושאי פגמים ביין מעניינת פחות את רוב הקהל שלא כל כך מודע לנושא זה.
אני רואה לאחרונה שאתה מרבה לכתוב בדיוק מה שאתה חושב על היינות והיקבים ואפילו שהדעה שלך שלילית. למה אתה עושה זאת בניגוד להרבה כתבים שפשוט לא מזכירים יינות או אנשים שלא אהבו? 
אלון: זו התלבטות מאוד קשה לכתוב את מה שאני חושב בידיעה שמישהו ייפגע מזה. אבל התפקיד שלנו ככתבי יין היא לא לרצות את הייננים או את בעלי היקבים. אנחנו כותבים לציבור שקורא אותנו וחלקם מעריך וסומך על הביקורת שלנו ואנחנו צרכים קודם כל להיות נאמנים לו. זה ציבור מאוד אינטליגנטי שמבין ביין ואי אפשר למכור לו לוקשים ולפעמים שטויות שנשלחים לנו על ידי משרדי יחסי ציבור
יש להימנע מלעשות קופיפייסט שנכתבו על ידי היקב או אנשי השיווק ולהאכיל בזה את ציבור הקוראים. זה פוגע בראש ובראשונה באינטילגנציה שלהם, פוגע ביקבים פוגע בתעשיית היין ופוגע באמינות שלנו.
לדעתי: החומר המגיע ממשרדי יחסי הציבור הוא חשוב מאוד ומהווה כמידע טכני על היין, יוצריו והכרמים. חומר זה מקשר יותר בין היין ויוצריו לקהל ובלעדיו כל בקבוק יין הוא "סתם" עוד איזה יין. חובה לערוך את המידע המגיע ולהוציא ממנו לפרסום רק את הדברים הרלבנטיים. פרסום החומר לא רק שלא פוגע בצרכנים אלה אפילו מרחיב את השכלתם ודעתם בנושא היין השונים והמגוונים. אבל אני חושב שראוי כאן לציין שישנם יחסי ציבור המעבירים חומר מאוד מקיף ויסודי ולעומתם יש כאלה שהחומר מהם הוא מאוד רדוד וחסר תועלת.
האם לא ניראה לך פוגע אישית וכלכלית באנשים שהשקיעו כסף רב ועבודה מאומצת בייצור יין אם אתה כותב עליהם דברים רעים, מפני שלדעתך הם עושים יינות לא טובים? למה צריך לנהוג כך?
אלון: אף אחד לא אוהב ביקורת לא טובה. אני כשף יודע זאת מקרוב. אבל ביקורת לא טובה, שהיא עניינית ומנומקת ומקצועית שחפה מכל אינטריגות רק יכולה לעזור. בסופו של דבר אותו יינן יודע בדיוק מה הוא הוציא לשוק, בתוך תוכו הוא יודע שיש פגמים ושהיין לא במיטבו. אי אפשר ללטף אותו ולנפח לו את האגו ולומר לו וואוו יין מצוין בגלל שלא נעים שהוא ייפגע. בשום פנים ואופן לא. הביקורת צריכה להיכתב ולהישמע. אם הוציא אותו יינן יין לא טוב והביקורת לא נשמעה בגלל שלא נעים לנו הוא אולי ימכור את היין שהוציא אבל בעתיד הוא יפסיד הרבה יותר גם כסף וגם מוניטין, והפגיעה תהיה הרבה יותר קשה גם בו וגם בתעשייה כולה ולנו יש מחויבות לתעשייה הצעירה הזו.
לדעתי: צודק !!!
מה גורם שיווק של יינות לא טובים לענף היין. ומה בעצם אכפת לך שיש בין היינות גם כאלה לא טובים?
אלון: ראשית אין חוק אין תקנון ואין פיקוח על מה שנעשה ביקבים. אף אחד לא בודק אפילו את הסניטציה שיש ביקבים, אף אחד לא בודק כלום. נקודה. זה תמיד משעשע אותי כשאומרים לי מה אכפת לך שיש יינות גרועים. אפילו שקספיר כתב פעם שאצלו במחזות אף אחד לא היה שם לב ומתאהב במלכה הלבנה היפה אם מולה הוא לא היה שם את הזונה השחורה המסופלסת. אין לי בעיה עם יינות לא טובים יש לי בעיה אם זה שלא כותבים עליהם. בסופו של דבר מי שמחליט מה לקנות ומה לשתות זה אותו לקוח הוא יכול להתחשב בדעתי או שהוא לא מתחשב בדעתי. אני רק מציג בפניו את חוות דעתי.
לדעתי: פיקוח הוא מילת המפתח כאן. אין רשות מפקחת ממשלתית על ענף היין וכל אחד ככל העולה בדעתו עושה כאן. כאן מרכז הבעיה והגול העצמי שתוקעת התעשייה לעצמה.
אם המחירים ימשיכו ל"השתולל" ויינות לא ראויים יוסיפו להגיע לשוק יתרחקו יותר אנשים מיינות ישראל, וזה כואב, ואפילו מאוד לאלה שכן אכפת להם מענף היין.
מה צריכים לעשות יקבים ואנשים שעושים יינות לא טובים ולא טעימים?
אלון: ראשית הם צרכים לדעת שהם עשו יין פגום. להבין את הטעות ולנסות להבין מהיכן היא נבעה וכמובן לשפר את יינותיהם הבאים. שנית לא לקחת יחסי ציבור ולהלל ולשבח את נקטר האלים הזה. תמכרו אותו בשקט ביקב, טעיתם, קורה. אני זרקתי אין ספור מנות לפח שלא יצאו לי כמו שרציתי.
לפני שנתיים ערכתי ביקור ביקב כהנוב ונכנסתי ליקב וראיתי אותו פותח את הצינור של מיכל של 1000 ליטר יין ושופך אותו לביוב. הזדעזעתי וצעקתי לו "אבי מה אתה עושה?" הוא אמר לי בשקט אני לא אוהב את מה שטעמתי ולא מוכן בשביל כמה אלפי שקלים שיגידו לי שעשיתי יין לא טוב. מבחינתי זו גדולה של יינן.
לדעתי: יקבים צריכים להוציא יינות למכירה רק לאחר שיהיו בטוחים שהם אכן ראויים לכך. את שלבי הניסיונות יש להשאיר לטעימת משפחה ולחברים. ומומלץ כמובן להשתתף בקורסים מקצועיים להקניית ידע בנושא ורצוי אף לשתף יינן מומחה מלווה.
מה דעתך על עשרות הבלוגרים הכותבים על היין ללא שיש להם כל רקע או השכלה הקשורה ליין.
אלון: לכתוב על יין לא צריך השכלה. צריך אבל להבין מה זה יין עוד לפני שהוא יין, צריך לשתות כל הזמן ולהיחשף לאין ספור טעמים. כתב יין שכותב יין טעים או לא טעים הוא מבחינתי חובבן וכבודו במקומו מונח וככה גם מתייחסים אליו. יכולת ניתוח פגמים ביין היא הא -ב של מבקר יין. לקחת פוסט שנשלח אליך מהיקב ולעתיק אותו לביקורת שלך מגוחכת בעיני ואפילו הייננים צוחקים על בלוגרים כאלה ואפילו בקול רם. כתב יין שכל הזמן מפרגן ומלטף את הטוסיק של הייננים ניתפס קודם כל אצל אותם ייננים כבדיחה, נתפס אצל הקוראים שלו כלא רציני ונתפס אצלנו, החבורה המצומצמת של כתבי היין, כאחד שלא ראוי לכתוב על יין. אני יודע שיש אנשים שישאלו מי שם אותי במקום הזה שאני מרשה לעצמי לכתוב על יינות לא טובים, אז אף אחד לא שם אותי. ההגינות והיושר המקצועי שלי עומדים לי כסניגור. אני כותב על יין לא על מי שייצר אותו. אני לא פוגע באופן אישי באף אחד. אני רק כותב את חוות דעתי בידיעה שאף אחד לא חייב להסכים איתי.
לדעתי: לכתוב דעה על יין יכול כל אחד, אבל לכתוב דעה שניראת כאילו מקצועית ולחלק ציונים כמומחים צריכים רק אלה שהם באמת בעלי מקצוע עם רקע, ניסיון וידע מתאימים.
מה אתה חושב על חנויות רשתות שמוכרות בקבוקי יין באותם תנאים שהם מוכרים בקבוקי שתייה אחרים. עומדים, מוארים באור חזק ולא מקוררים.
אלון: חנויות ורשתות יין תפקידם להרוויח מיין כסף בדיוק כפי שהם מרוויחים מחלב או מנס קפה שמונחים על המדף. בעלי היקבים צריכים לדאוג שהיינות שלהם נשמרים כמו שצריך במקומות הללו. הם צרכים להדריך ולדרוש מאותם בעלי חנויות לשמור על היין בתנאים נאותים. בדיוק כמו שעלית לא תסכים שהשוקולד שלה יהיה בשמש הם צרכים לדאוג שהיין יישמר כמו שצריך.
זה לא מספיק להציג את היין לצרכן בחנויות, צריך להבין שאם אני קונה יין בחנות או בסופר והוא נשמר בעמידה ובשמש ושתיתי אותו מקולקל אני אמשיך לקנות באותה חנות אבל אקנה יין מיקב אחר מפני שהצרכן הפשוט לא מבין שהתנאים הם אלו שקילקלו את היין הוא פשוט טעם יין מקולקל. לפעמים עדיף ליקבים לא למכור בחנות שלא מכבדת את היין שהיקב שלך ייצר.
לדעתי: אני לעולם לא אקנה יין בחנות שמציגה את היינות על המדפים או בארגזים ליד הקופה בצורה חסרת אחריות ובלתי מקצועית. מפני שלעולם לא אדע אם היין תקין או מקולקל.
לדעתי אין מספיק חינוך ליין בארץ ותרבות היין לא מפותחת מספיק וזאת אחת הסיבות שרוב הקונים הפוטנציאלים לא רוכשים יין בקביעות, ואם הם קונים אז הם עושים זאת בעיקר לפי מחיר. מה לדעתך צריכים לעשות יותר כדי לקדם את היין הישראלי הטוב ולצרף יותר אנשים למחנה המאוד מצומצם של חובבי היין בארץ?
אלון: חינוך ליין נשמע קצת בעייתי לדעתי, מפני שהוא ישר מתקשר לשתיית אלכוהול וכן יין זה אלכוהול. החינוך צריך להיות בנושא "תרבות היין". צריכים להבין מה זה יין, מה תפקידו בארוחה מה תפקידו בבישול, איך מייצרים יין ואיך מגדלים יין, הקשר של ארץ ישראל לגידול הגפן. החינוך הוא גם לדעת לצרוך יין במידה ובחברה נכונה.
אין לי בעיה אם כאלה שקונים יין על פי מחיר. יש יינות זולים שהם לא רעים בכלל, אבל חשוב שאלה לפחות יהיו יינות ישראלים כי חשוב לקדם את ענף היין ואת התעשייה הישראלית.
יין בעולם הוא שגריר מנצח, הוא נמצא בכל מקום והגיע הזמן שידעו ברחבי העולם שבישראל מייצרים יין ישראלי משובח ולא רק מכונות מלחמה.
לקדם את האנשים ליין מאוד קל- חינוך, מחיר נורמלי, אירועי יין שמשולבים בתרבות (מוזיקה, אומנות, ועוד) וכמובן להכשיר צוותים של מלצרי יין שידעו להציג יינות כמו שצריך.
אלון מסכם: אני כותב על יין, יקב ששלח אלי יין תמיד רוצה שיכתבו עליו. לפעמים הביקורת מחמיאה יותר ולפעמים הביקורת כואבת. המטרה שלי ככותב היא לקדם את תעשיית היין הישראלית ולהגדיל את מספר שותי היינות הישראלים. אני לא עובד בשביל שום יקב ויחסי החברות המקצועיים שיש ביני ובין ייננים לא מונעת ממני להשמיע את דבריי בקול , ודווקא בגלל יחסי החברות המקצועיים אני יכול להרשות לעצמי להיות כנה איתם. הם באמת מעריכים כנות.
לדעתי: אם היו לי אמצעים כספיים ויכולת הייתי עושה שני דברים:
1. מדי יום שישי הייתי מארגן ברשתות הגדולות בארץ טעימת יינות עיוורת של כ10 יינות בכל חנות ומבקש מהקהל הרחב לטעום ולכתוב את דעתו בטפסים מיוחדים שיוכנו לשם כך. סיכום תוצאות הטעימות האלה זו המציאות והביקורת האמיתית והנכונה לדעתי של הקהל הפוטנציאלי ליין, הגדול בהרבה אחוזים מקהל חובבי היין המסורתיים כיום. ביקורת וחוות דעת של כתב זה או אחר אינה משקפת את המציאות האמיתית.
2. 3 פעמים בשנה הייתי מוציא חוברת ובה רשימת כל יינות ישראל הנמצאים בשוק באותה תקופה עם מיון לפי זנים, כולל מחירי היינות במספר חנויות מובילות. כמו כן יובא בחוברת בתמציתיות סיפורו של כל יקב.
כך סוף סוף יעשה סדר במגוון העצום של יינות שיש לנו כאן והגורם לכך שכל המגיע לחנות יין או לאזורי מדפי היין ברשתות הגדולות אינו יודע מאיזה כיוון להתחיל להסתכל על היינות. החוברת שתופץ חינם באלפי העתקים תביא לאלפי בתים את דבר יינות ויקבי ישראל בצורה המסודרת ביותר.
