19/02/2012 
כתב וצילם: אבי הלוי
זאב דונייה, הבעלים והיינן של יקב סוסון ים, ידוע כמי שעושה יינות מהזנים הפחות מקובלים. אמנם, בשנים האחרונות יש נטייה כזו גם אצל ייננים רבים אחרים, אלא שבעוד שרובם מצאו מפלט מן השרדונה הקלאסי, למשל, בעיקר בסוביניון בלאן ובויונייה, בחר דונייה דווקא להתעסק עם זן צרפתי שכמעט לא מוכר לחובבי וצרכני היין הישראליים – השנין בלאן. כך נולד לפני כמה שנים ה- 'ג'יימס' הראשון הוא השנין בלאן 2007, יין שנקרא על שמו של רוני ג'יימס, מורו ורבו של זאב דונייה, מי שהיה הכורם והיינן הראשון של יקב צרעה. מבין הזנים האדומים חביבים על זאב דונייה בעיקר הזינפנדל והפטיט סירה ומהם הוא עושה כבר שנים רבות את ה- 'לנון', בלנד שרובו זינפנדל ומיעוטו פטיט סירה.
השנין בלאן הוא זן לבן צרפתי וכמיטב התקנות והמסורת הרשמית בצרפת מגדלים אותו אך ורק באזור עמק הלואר. מאחר ובצרפת לא נהוג לכתוב את שם הזן על התוויות נמצא את היינות האלו תחת מותגים שהם שמות של אזורים או כפרים. האזור הידוע ביותר ביינות השנין בלאן שלו הוא Vouvray. זאב דונייה, אגב, קיבל מהצרפתים את אות מסדר אבירי השנין בלאן והתעודה הזו מוצגת לראווה על קיר היקב בבר גיורא. "השנין בלאן הוא זן מאוד מיוחד", אומר זאב דונייה ומסביר: "הייחוד שלו הוא בכך שהוא נותן טעמים שונים מזנים לבנים אחרים. הוא לא דומה לאף זן אחר. זהו זן מאוד רב גוני והצרפתים מכינים ממנו יינות בארבעה סגנונות שונים: יבש, חצי יבש, מתוק ותוסס".
הנדירות היחסית של יין שנין בלאן משכה את תשומת לבו של זאב דונייה: "כמעט בכל מקום מחוץ לצרפת, כשאתה נכנס לחנות יין אתה מוצא מאה סוגים של שרדונה ורק בקבוק אחד של שנין בלאן…". לאחר שהשתלם בדרום אפריקה, שם נעשה שימוש מוצלח בשנין בלאן, חזר דונייה לארץ וחפש כרם של שנין בלאן מאלו שניטעו כאן לפני כמה עשרות שנים ושימשו ליינות כמות. הוא מצא כרם כזה שעמד לפני עקירה ושכנע את הכורם להשאירו כדי לעשות ממנו את היין "הכי טוב שאפשר". וכך נעשה.
במקום שלושה עד ארבעה טון לדונם מדולל היבול לכדי 700-800 ק"ג לדונם. הדבר נעשה על ידי 'בציר ירוק' שבו מפילים אשכולות ענבים לרצפה בעודם צעירים. בנוסף, זוהו בכרם ארבע תת חלקות שמבשילות במועדים שונים ולכן מחולק הבציר לארבעה מועדים שונים. תהליך הייצור ביקב, אליבא דזאב דונייה, הוא מינימום התערבות בתהליכים הטבעיים. מבצעים תסיסה ויישון בחביות עץ, אמנם חביות לא חדשות, אבל זה בהחלט תהליך לא נפוץ ביינות לבנים. כמו כן השנין בלאן של סוסון ים אינו עובר תסיסה מלולקטית.
צילם וערך ישראל פרקר
סוסון ים, שנין בלאן, ג'יימס 2010
יין צעיר, למרות שבימים אלו החל להתיישן בחביות ביקב סוסון ים השנין בלאן של בציר 2011. האף מאוד מאופק ועצור. המתנה וסבוב של ביין בכוס משחררים קצת יותר ניחוחות בהמשך, משהו הדרי. בפה טעמים טובים אבל הסיומת מרירה משהו. גוף קל, חומציות בולטת, ושוב, כל לגימה משאירה זיכרון מריר בחיך. הייתי מסכם ואומר שזהו יין שמזכיר אשכולית: חמיצות טובה, מתיקות שמאזנת אותה אבל מה שנשאר בסוף זוהי המרירות ואני מקווה שזה ישתפר עם הזמן.
סוסון ים, שנין בלאן, ג'יימס 2009
אף מתפרץ. כלומר, שלל ניחוחות של פירות קיץ לבנים מהרגע הראשון. בניגוד ליין הקודם לא צריך אפילו לחכות, אתה מקבל את זה מהרגע הראשון שהיין נמזג לכוס. המרקם של היין הזה מפתיע ואם לא הייתי שומע במו אוזניי שהיין לא עבר תסיסה מלולקטית הייתי בטוח שכן, מכיוון שהוא חלק וקטיפתי. הטעמים ממשיכים את האף ומתלווה רקע אגוזי משהו. בסיומת נשאר לימון בצידי החיך. יין מעולה.
סוסון ים, שנין בלאן, ג'יימס 2008
באף נסיגה לאחור אך בפה התקדמות צעד אחד קדימה, כל זאת ביחס ליין הקודם. הריחות מאופקים אבל הם בהחלט שם, חזקים יותר מן ה-2010 אך פחות מן ה-2009. לעומת זאת, בפה היין הזה היה לי הטעים ביותר בטעימה. אותם טעמים פירותיים ורקע אגוזי אבל פחות לימון ויותר אלגנטיות. מפתיע איך יין לבן כזה, בן שלוש שנים, מפגין כל כך הרבה עומק ומסב הנאה. יופי של יין.
לנון הוא יין הזינפנדל של סוסון ים. שמו של היין ניתן לו כמחווה של זאב דונייה לג'ון לנון מהחיפושיות. אל הזינפנדל מתווספת כמות קטנה של פטיט סירה, ובבצירים האחרונים גם מורבדר. על הסיבות לתוספת הפטיט סירה לבלנד נוהג דונייה לומר שהזינפנדל הוא חצאית מתנפנפת ואילו הפטיט סירה מצמיד אותה לגוף… השנים שבילה זאב דוניה בארה"ב חיבבו עליו את זן הזינפנדל שהוא זן לאומי בקליפורניה שבארה"ב, למרות שבמקורו זהו זן איטלקי בשם 'פרימיטיבו'. לפני כמה שנים גילתה מדענית מאוניברסיטת דייויס ב-DNA של הזינפנדל שהוא בכלל גלגול של זן קרואטי בשם Crljenak. יהא אשר יהא מוצאו של הזינפנדל, את הפרסום וההצלחה שלו הוא קיבל בארה"ב.
את כרם הזינפנדל שלו נטע זאב דונייה בבר גיורא ממש בתחילת דרכו כמגדל יין לפני כשתיים עשרה שנים. "לא היה לי שום מושג בחקלאות", הוא מספר. "מי שאז ליווה אותי והדריך אותי היה רוני ג'יימס והוא הציע לעשות את הכרם אורגני". דונייה ממשיך ומסביר שיש לכרם הזה שני אפיונים נוספים והם שהגפנים נטועים בצפיפות וההשקיה מאוד מינימליסטית. הצפיפות גורמת ליבולים נמוכים באופן טבעי, ללא צורך בדילול אשכולות. לזינפנדל יש קליפה דקה והוא רגיש למחלה בשם Black Rot, ודונייה מאמין שבזכות הריווח של האשכולות – באופן כזה שהרוח זורמת ביניהם ומייבשת את הלחות – הבקטריה לא מצליחה להתפתח והוא מקבל אשכולות בריאים.
יקב סוסון ים מפיק כמויות קטנות של זינפנדל, בממוצע שש חביות בשנה שזה כאלף ושמונה מאות בקבוקים. מזינפנדל אפשר לייצר יינות בקשת רחבה של סגנונות כאשר זה תלוי, פרט למקור הענבים, באופן הגידול – שליטה בצימוח ובכמות הפרי, ובתהליכי הייצור של היין – השרייה ממושכת עם הקליפות, יישון בחביות עץ וכו'. בצורתו הקלה הזינפנדל יכול להיות דומה ליינות הבוז'ולה הצרפתיים ובצורתו האחרת הוא יכול להיות יין אדום כהה ומרוכז, עשיר בטעמים ומורכב – וכזה הוא הזינפנדל של זאב דוניה.
סוסון ים, זינפנדל-פטיט סירה-מורבדר, לנון 2009
90% זינפנדל, 10% פטיט סירה ו- 10%מורבדר. ליין צבע אדום-סגול והוא קמצן עדיין בריחות פירותיים, אם כי הם משתחררים מעט בהמשך ככל שהיין עומד פתוח בכוס. הטאנינים עוצמתיים ואם לשפוט לפי שני היינות האחרים, המבוגרים יותר, הם צפויים להתרכך עם הזמן. בפה טעמים טובים וטעם שיורי די ארוך. יין בהחלט טוב ונעים לחיך אך לפי כל הסימנים זקוק לזמן יישון נוסף בבקבוק.
סוסון ים, זינפנדל-פטיט סירה-מורבדר, לנון 2008
90% זינפנדל, 10% פטיט סירה ו- 10%מורבדר. היין האדום הטוב בטעימה הנוכחית. צבעו אדום כהה נקי ויפה. באף שפע של ריחות נעימים של פרי בשל מעורב בפרי בשל ומבוגר. היין מתפתח יפה בכוס והריחות הולכים ונעשים יותר ויותר נעימים לאף. בפה שלל טעמים, טאנינים רכים, המון פירותיות אדומה וטעם שיורי נעים, ארוך וממושך. יופי של יין.
סוסון ים, זינפנדל-פטיט סירה, לנון 2007
90% זינפנדל ו-10% פטיט סירה. יין שלדעתי ידע ימים טובים יותר. צבעו בסדר, אין סימן לקלקול או פגם וכך גם האף. החיך, לעומת זאת, מאכזב משהו והתחושה הכללית היא שהפרי כמעט ונעלם ומה ששולט כעת הוא העץ בלבד, מין טאנינים מתכתיים כאלו. טעמתי את היין הזה לפני כשלוש שנים ביקב והוא היה לגמרי אחר.
