יין ומנחם

07/12/2011
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
הכרם של מנחם ליבני, בעלי היקב אשר משמש גם כיזם היי-טק,נמצא ליד בני נעים, שמזרחית לקרית ארבע.
המשך »

07/12/2011  

כתב וצילם: רונן פרלמוטר
 
אז נכון שכבר ביקרנו במסגרת סיורי הפורום ביקבי השומרון לפני שנה ושנתיים, אבל בואו נודה ששילה, פסגות ועפרה הם עדיין אינם חברון. כשעלה הרעיון לבקר ביקב ליבני ובכרמיו הנושקים לעיר האבות, עלה יחד איתו גם החשש שלא תהיה היענות מספקת מצד החברים. הקונוטציה שמעלה שמה של העיר בקרב השיח ישראלי טעונה מאוד, וגם אם "יין טוב דוחה שטחים" (כמדומני שהיה זה יורם כהן מיקב תניא שטבע את הביטוי)" עדיין לחברון יש סטאטוס מיוחד.

אבל חששות לחוד ומציאות לחוד. עם הפרסום כאן בפורום האתר – החששות כולן נתבדו. הביקוש להשתתפות בביקור עלה על מס' המבקרים אותם יכול היקב לקלוט בבת אחת, וכך יצאנו בבוקר יום השישי כשפנינו מועדות לתחנת הדלק של קרית ארבע, שנקבעה כנק' המפגש. הדרך לשם מרהיבה – לאחר הירידה מכביש 6 והעליה לכביש 35 ובמיוחד אחרי מעבר תרקומיא, הנופים המישוריים מתחלפים בהרים, האדמה נטועה כרמים של ענבי מאכל, שדות של חקלאות בעל וגם די הרבה טרשים.

הכרם של מנחם ליבני, בעלי היקב אשר משמש גם כיזם היי-טק (בבעלותו חממה טכנולוגית בא.ת. קרית ארבע) וכמנכ"ל הישוב היהודי בחברון, נמצא ליד הכפר בני נעים, שמזרחית לקריה. זקנו הלבן של ליבני התנופף ברוח הנעימה שקידמה את פנינו, ויחד עם כובעו רחב השולים השתווה לו מראה של כמעט קיבוצניק… האדמה עליה נטוע הכרם נרכשה ע"י משקיעים יהודים כבר בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מה שלא עזר לה בהתנכלויות המרובות מצד השכנים הערביים, שדאגו כבר פעמים מספר לשרוף את הכרם ואף לנסות לעקור אותו. ליבני עצמו נמצא בכרם כבר כשלושים שנה. "בימי בית המקדש השני" הוא פותח בתיאור היסטורי, "התגוררו כאן באזור כמיליון וחצי תושבים יהודים(!), וחלק ניכר מפרנסתם היה גידול וייצור יין – לצריכה עצמית, לבית המקדש וכו'. הגובה פה בכרם הוא כ-900 מטר מעל פני הים, כך ששלג בחורף איננו מחזה נדיר. גודל השטח הינו 42 דונם, מהם 8 דונם משמשים כמטע דובדבנים (באמצע הכרם ממש – ר.פ.) והיתר ככרם – קברנה סוביניון, פינו נואר ושיראז. יש עוד חלק שאיננו נטוע כלל ויש לנו תוכניות להרחיב את הכרם בזנים נוספים. האדמה היא אדמת טרה רוסה. במקור היה זה כרם של ענבי מאכל, ובשנת 1997 הפכנו אותו לכרם יין".

במרכז הכרם מתנוסס עמוד רם ועליו מעין פלופלור. לשאלתנו מסביר ליבני כי "הדובדבן רגיש מאוד לקור. לגפן הקור דווקא מועיל, אבל הדובדבן – אם הטמפרטורה צונחת אל מתחת ל-2-3 מעלות, הפרחים שלו קופאים ונושרים, ואז גם לא יהיה לנו פרי באותה שנה. הפריחה שלו מוקדמת, בסביבות מרץ והטמפרטורות נמוכות עדיין פה, בעיקר בלילות. הפלופלור הזה, 140 כוחות סוס שיוצאים ממנוע דיזל, מחובר לחיישן, וכאשר הטמפרטורה מגיעה ל-3 מעלות הוא מתחיל לעבוד ולהסתובב והוא מעלה את טמפרטורה במעלה אחת. זה נשמע מעט אבל זה משמעותי. לדובדבנים שלנו יש ביקוש אדיר – הם לא מרוססים כלל, מתוקים מאוד ואנחנו משלבים אותם לא רק כצד נוסף בעסק אלא גם כפרויקט חינוכי. אין לנו פועלים תאילנדים או ערבים – הכל מתבסס על עבודה עברית. קבוצות נוער מגיעות לכאן כדי לקטוף את הדובדבן ובשלב מאוחר יותר, לקראת אמצע יוני, יש גם קטיף עצמי".

מנחם מייצר כ-10,000 בקבוקים בשנה, רובם קברנה סוביניון ומיעוטם פינו נואר הייחודי במאפייניו לאזור. "ההדליה של הפינו אצלנו, שהוא ענב מפונק וקשה לגידול היא בצורת בלרינה. היא גורמת למקסימום עלווה שקולטת שמש מצד אחד ומצד שני היא מסוככת על הפרי שלא יישרף. בצרנו אותו השנה ב-20 באוגוסט, בבריקס של 25 עם PH של 3.5. עוד מעט תטעמו אותו ואשמח לשמוע מה אתם חושבים".

אנחנו מטיילים בכרם, שרוב עליו כבר שרופים ואוטוטו ינשרו. הצנרת האחראית על אספקת המים מחופה בתעלות פלסטיק קשיח, מעין זה שמשמש חשמלאים. "יש לנו בעיה של כלבים ושאר מנקרים" מתוודה ליבני, "זה אומנם יקר אבל בלי זה נצטרך להחליף את הצינורות כל הזמן…"

הבציר בכרם ידני, גם בחלק המישורי שלו וכמובן על הטראסה. השיראז, שמענביו עשה ליבני יין בפעם הראשונה בבציר 2010 והוא עדיין מתבגר בחביות הוא לדבריו "בעל צימוח פראי, עלה גדול וחייבים לרסן אותו". לפני כשני בצירים 'התחמש' ליבני בשחקן חיזוק רציני – היינן ברונו דרמון, שעבד קודם לכן ביקב יתיר, והייצור עבר לפסים מקצועניים יותר.
התיישבנו תחת סוכת הגפנים המוצלת שבעיבורו של הכרם, שם חיכה לנו בנו של ליבני עם שולחן ערוך בכוסות יין ומיני גבינות, והתחלנו בטעימה.

רשמי טעימה:

חליל 2010 – "יין הבית" של היקב. מורכב מ-90% קברנה סוביניון ומעט פינו נואר. צבע ארגמני עמוק עם שוליים סגולים. אף צעיר, נעים ופירותי מאוד (אוכמניות), ללא יישון בחבית. היין משווק למסעדות רבות והמחיר שלו נגיש ביותר (מחיר לצרכן – 60 ₪).

קברנה סוביניון "שדה כלב" 2009 – הרכב היין – 100% קברנה. זהו יין עשיר ועמוס טעמים הרבה יותר מקודמו. צבע סגול יפהפה, כהה ואטום לגמרי. ארומות דובדבניות חושניות, שוקולד מריר ורמזים לאניס. היין התיישן כ-14 חודש בחביות צרפתיות ואמריקאיות. פוטנציאל התיישנות של חמש שנים לפחות. מרשים! (מחיר לצרכן – 80 ₪).

פינו נואר 2009 – היין יצא לשוק לאחרונה והיה ההפתעה של הטעימה. לא דומה לשום פינו שאני מכיר. 12 חודשים בחביות אלון, צבע עוצמתי ("זה הטרואר שלנו" אומר ליבני), חומצי יותר מהק"ס אך עמוק ומורכב. אי אפשר לומר שרוגוב ז"ל הגזים בניקוד שנתן לו (90 נקודות). (מחיר לצרכן – 90 ₪).

קברנה סוביניון "שדה כלב" 2006 – יין בוגר, מיושב ונינוח. 90% קברנה ו-10% פינו נואר. 14 חודשים בחביות עץ. ריח נהדר של פרי שחור עם השפעות אלגנטיות של חבית (אספרסו, טבק). הטאנינים התרככו אך לא לגמרי, הגוף מלא והסיומת בינונית. מעניין כמה שנים עוד הוא מסוגל להתיישן… (מחיר לצרכן – 120 ₪).

לאחר הטעימה, עלינו לרכבים ושמנו פעמינו לעבר העיר העתיקה של חברון. חלפנו על פני בית הדסה, בית שניאורסון ובית רומנו וחנינו ליד שכונת תל-חברון העתיקה (תל-רומידה), שם עלינו רגלית לקבר ישי ורות. בחפירות שנערכו במקום נמצא קנקן יין המתוארך לתקופת בית ראשון ועליו חותמת עגולה "למלך חברון". לא פלא אפוא כי חותם זה נבחר להיות סמליל יקבו של ליבני.

ליד מתחם הקבר פגשנו את דובר היישוב היהודי, נועם ארנון, שמשם ועד לתום הביקור ליווה והדריך אותנו, בין היתר בהסברים על חשיבותה ההיסטורית והאסטרטגית של העיר. המשכנו משם אל מערכת המכפלה. ההתרגשות שאחזה בחברים הפתיעה גם אותי – "מאז 68' לא היינו כאן", "חבל שלא באים לפה יותר" ועוד כהנה וכהנה תגובות נלהבות. נכנסנו אל מתחם המערה – שהינו לפי המסורת מקום קבורת אדם הראשון וחווה אשתו, אברהם אבינו ושרה, יצחק בנם ורבקה רעייתו, ואף יעקב ולאה – ושמענו מנועם וממנחם מעט על ההיסטוריה החדשה של המקום, מאז שוחרר בכ"ט באייר תשכ"ז ("הרב גורן הזדרז להגיע ראשון לעיר והתושבים הערביים קיבלו אותו בסדינים לבנים. זה היה מדהים – לא היה שום קרב על העיר"). גם בתפילת מנחה חגיגית

עוד הספקנו להשתתף לפני שכל אחד פרש לפינה מבודדת כדי להתייחד עם תפילותיו האישיות, אך לא לזמן רב. השבת שעמדה בפתח אילצה אותנו לקצר ולהמשיך חזרה למרכז. בדיעבד נתגלה לי כי חלק מהחברים המשיכו במסע יקבים לעבר יקב גוש עציון, יקב יפו – אבל על כך נרחיב אולי בפעמים הבאות.
לחיים! לחיי יקבי ישראל!

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *