שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

זיופים ביין

מאת: שי שגב
שי שגב ראה בחנות מסויימת מספר בקבוקים של יקב ישראלי גדול וידוע. משהתקרב לזהות ולהתעניין ביינות, הבחין כי היינות הללו כלל לא קיימים במציאות. היקב לא ייצר יינות מזן ספציפי זה באותה שנה, כמו גם, הודבקה עליהם תווית פיקטיבית ומזויפת לחלוטין (עם שגיאות כתיב גסות).

זיופים ביין

 16/12/2008 

 מאת: שי שגב

בשבוע שעבר הגעתי ל"פיצוציה" הסמוכה לביתי במטרה לקנות אגוזי מלך (האגוזים הללו עשירים בחומר זהה לטאנינים הנמצאים ביין, ובעל ערך בריאותי מצוין. אך על כך בכתבה אחרת…). באותה חנות, עמדו מספר בקבוקים של יקב ישראלי גדול וידוע. משהתקרבתי לזהות ולהתעניין ביינות, הבחנתי להפתעתי כי היינות הללו כלל לא קיימים במציאות. היקב לא ייצר יינות מזן ספציפי זה באותה שנה, כמו גם, הודבקה עליהם תווית פיקטיבית ומזויפת לחלוטין (עם שגיאות כתיב גסות). דאז, התקשרתי למנכ"ל היקב לוודא שאינני טועה, והוא הבטיח להגיע לאותה חנות ולעמוד על קנקנם של אותם בקבוקים מזויפים.

כתבה זו מוקדשת לכל אותם יקבים שעושים מלאכתם בייצור יין איכותי, אך טרם הטמיעו את העובדה כי רבים מקנאים בהצלחתם, ועל כן מייצרים בקבוקים דומים לשלהם – עם נוזל חשוד בתוכם. התופעה עדיין בחיתוליה בישראל, אך התופעה מתגברת משנה לשנה. ק-ראו הוזהרתם !

בקבוקים חשודים
הונאה ביין היא צורה של זיוף בה יינות נמכרים ללקוח בצורה בלתי חוקית, כך שבדרך כלל הצרכן משלם יותר ממה שהמוצר שווה, או גורם לתחלואה בקרב הצרכן, עקב כימיקלים מזיקים שנמהלו לתוך היין. המגזין האמריקני ווין ספקטיטור Wine Spectator מציין כי מומחיו חושדים כי עד 5% מיינות העולם הנמכרים בשוק משני (ולא בקנייה ישר מהיקב) – מזויפים !

כך למשל, יינות המופצים בימים אלו באזור פריז בשם "Odelina Cabernet Sovignon" עם שתי חותמות כשרות: חותמת של ארגון OK ושל ועד רבני ליובאוויטש מתבררים כיינות ללא השגחה, כך עולה ממכתבו של הרב ישראל בלינוב בשמו של אביו הרב מרדכי בלינוב. במכתבו מערב שבת קודש פרשת תזריע-מצורע הוא כותב כי היין אינו תחת השגחתו, ואין לראות בשמו המודפס על הבקבוק השגחת כשרות. יש אף לשים בתמונה, לכיתוב עם שגיאת הכתיב למילה קברנה סוביניון, בעוד היקב המקורי אכן דואג לכתוב נכון. (מצ"ב תמונה)

זיוף בתווית
צורה אחת של זיוף כוללת הדבקת תוויות מזויפות של יינות יקרים על בקבוקים של יינות זולים. במהלך שנת 2002 נמצאו בקבוקים בסין, משנת בציר 1991 הלא טובה, של שאטו לפיט-רוטשילד אשר הודבקה להם מחדש תווית, ונמכרו כאילו היו שנת 1982 האיכותית. בשנת 2000 השלטונות האיטלקיים חשפו מחסן עם קרוב לעשרים אלף בקבוקים מזוייפים של היין הסופר-טוסקאן ססיקייה משנת 1995, ואסרו מספר רב של אנשים, כולל איש המכירות של היקב, אשר אף מכר את היין המזויף מהפגוש של מכונית הפז'ו שלו. בשנת 1995 משטרת הונג קונג מצאה למעלה מ-12,000 בקבוקים של כביכול מוטון קאדט בסופרמרקט. אמנם מוטון קאדט אינו יין יקר, אך אלפי צרכנים קנו את ההונאה, והזייפנים הרוויחו סכום כסף לא מבוטל.

העיתונאי פייר-מארי דוטרלאן גילה כי הרבה בתי שמפניה, בשנת בציר מסויימת, אשר לא היה להם מספיק היצע במחסנים, קנו בקבוקים ללא תווית מקואופרטיביים גדולים ומיצרנים פרטיים באיזור, ואז מכרו זאת כשלהם. מקרה עם פרופיל גבוה של זיוף יין רציני התגלה עתה בתחילת 2007, כאשר סוכנות ה-FBI פתחה בחקירה לגבי זיוף שנות בציר ישנות איכותיות מיקב גדול ומפורסם – שמו טרם הותר לפרסום.

ממסך (בלנד) יינות
יותר נפוץ הוא מנהג ממסך יינות לא יקרים יחד עם יינות יקרים יותר, או עם חומרים נוזליים אחרים, ואז מוכרים את היין במחיר גבוה. חברת שיווק גדולה, ידועה וותיקה בשם הנרי קרוז, נתפסה בשנת 1973 כאשר ממסכה יינות ריוחה זולים לתוך בורדו. החברה הורשעה, שילמה כ-8 מיליון דולר בקנס, ובסופו של דבר הכריזה על פשיטת רגל. כיום החברה בבעלות מבשלה בריטית.

בשנת 1988, עובד ממורמר הלשין על שאטו גיסקור, הנחשב אחד מ-65 היקבים הטובים בבורדו עוד מן הקלסיפיקציה של שנת 1855, וגילה כי מנהל השאטו ממסך בצורה לא חוקית יינות מבצירים פחות טובים מחלקתו לסדרה הגבוהה יותר, ואף מוכר אותם במחיר הגבוה, יחד עם פשעים נוספים של זיוף והונאה.

העיתונאי דוטרלאן סיפר בכתביו כי חוקר ממשלתי בדק את השימוש הלא חוקי בסוכר כדי לעודד תסיסה אלכוהולית ביינות בוז'ולה ווילאז'. לטענתו, "אם החוק היה נחקק בשנת 1973, לפחות כאלף יצרנים היו היום ללא תעסוקה". הכותב אף ציין כיצד מגדלים "נטעו מורבדרה וסירה, שני זני ענבים עם תפוקה נמוכה הנותנים ליין מגע קטיפתי, רק במטרה להונות את חוקרי הממשלה. לאחר שהחוקרים עזבו, הכורמים נטעו זנים זולים בעלי תפוקה גדולה, כמו גרנאש וקריניאן – חזרה לתוך הכרם".

פרשיות בצרפת
בממשלת צרפת יש סוכנות גדולה מאוד המתמחה בסיכול הונאות ומניעתן, ולעיתים קרובות חוקרת סחורה המוטלת בספק. בצוות הונאת יין מועסקים באופן קבוע כ-45 חוקרים !

הרבה משווקים של יינות בורגון נמצאו אשמים בממסך יינות זולים ואנמיים מאיזור עמק הרון לתוך יינות בורגון אדומים, ומוכרים אותם במחירים מופקעים לאזורים בעולם השלישי, שם הצרכן חסר ידע ממשי על תעשיית היין. בבורגון יש כיום כ-115 סוחרי יין רשומים, אשר מבקבקים 96 אפליישן שונים, ו-562 כרם יחיד (סינגל ויניארד). הכלל אומר, שכאשר קונים יינות בורגון, יש להתייחס למוניטין היצרן. אולם, כאשר קונים בורגון עתידי בעודו בחבית הוא הופך להרפתקה, ורק מומחי עולם יעיזו להזמין מראש בקבוקים, וזאת בהנחה והם יודעים מספיק על היצרן ועל היינות מאותו אזור ספציפי. התעוזה בשיאה הייתה עם יצרן בוטה במיוחד בבורגון, ברנאר גריבילה, אשר ביקבק יין באיכות נמוכה מאיזור אחר בצרפת, ומכר זאת בבקבוקי מגנום ודאבל מגנום כבורגון משנת 2001. גריבילה נתפס והורשע.

בשנת 2002, ז'אק המר, נגושיאנט בבורדו, נתפס ממסך יינות זולים מדרום צרפת לתוך יין בורדו יקר. כמות היין הייתה בערך 4000 הקטו-ליטר. כמות קטנה, בהתחשב בעובדה שכל התוצרת באזור בורדו עוברת את ה-7 מיליון הקטו-ליטר בשנה. יחד עם זאת, הוא הורשע בפלילים וישב שנתיים וחצי בכלא, ואף שילם קנס בסך מיליון יורו.

חומרים מסוכנים
כ-23 צרכני יין מתו בשנת 1986 בשל יצרן יין זייפן באיטליה שמהל מתנול רעיל (אלכוהול עצי) לתוך היין עם האלכוהול הנמוך שלו, כדי להגביר את רמת ריכוז האלכוהול. היצרן נתפס.
פרשה עם נזק לתעשייה במיליוני דולרים קרתה בשנת 1985, דיאתילין גיליקול (חומר אנטי-פריז) הוסף ליין על-ידי יצרנים אוסטריים של יינות לבנים כדי לעשותם מתוקים יותר, וכדי להעלותם בסולם האיכות מיינות יבשים ברמת יין שולחני ליינות מתוקים; ייצור יינות מתוקים הוא תהליך יקר והוספת סוכר קלה מאוד לגילוי. במזל, הכמות שהוספה לא הייתה גבוהה מספיק כדי להיות רעילה. כמות רעילה גבוהה של יינות מתוקים הייתה מתרחשת, אם אדם היה צריך לשתות כ-28 בקבוקים מאלה ביממה במהלך שבועיים. בעקבות המקרה באוסטריה, בראשות שרת החקלאות האוסטרית, כוננו את חוקי היין הנוקשים ביותר בעולם, וכיום הרבה ארצות מסתכלות על אוסטריה כמודל להעתקת חוקי יין.

פעולות מניעה
יצרנים גדולים בעולם (אך לא בישראל) עושים פעולות מניעה כדי למנוע זיופים מבצירים עתידיים כולל סימון בקבוקים עם חריטה של מספר סדרתי על הזכוכית ואף לקיחת שליטה יותר חזקה על תהליך ואמצעי השיווק של יינותיהם. יחד עם זאת, לגבי בצירים ישנים, איום ההונאה עדיין קיים.אין חלופה מאשר לשתות מבקבוק אותנטי. לאנשים המטפלים ביינות ישנים על-בסיס יומי, רוכשים אינסטינקט לזיהוי יינות מזוייפים. להלן כמה דוגמאות מפי מומחים:
בקבוק – אופי ייצור הזכוכית השתנה מאוד בעולם מאז הביקבוק של שנת בציר 1982. לכן, מאוד קל למצוא פגמים בזכוכית של בקבוקים הישנים משנה זו.
קפסולה – צריכה להיות זהה לדוגמאות נוספות של אותה שנת בציר; עם זאת, יתכן וישנם גם שאטו מפורסמים שמשתמשים בכמה סוגי קפסולה שונים באותה שנה.
פקקים – ליינות מבקובקים משאטו בבורדו מופיעה שנת הבציר וסדרת היין על הפקק. לפני 1970 היין היה מועבר לסוחרים בחביות, ואלו היו מבקבקים בעצמם (בכך נוצרו תוויות כמו "בוקבק בבלגיה", "בוקבק עלי-ידי האחרים ברי" וכדומה). כיום, הכל מופיע על הפקק.
פיקוק מחדש – חלפה לה מסורת של פיקוק מחדש של יינות, ומילוי הבקבוק מחדש כדי להסתיר את השוליים הנמוכים. כנראה שפנפולדס וכרמל הן החברות היחידות שעדיין עושות כך.
תוויות – לבקבוקים ישנים, פגמים בתווית הוא דבר צפוי. מצב מושלם של התווית הוא כנראה סימן לזיוף / או אחסון בתנאים יבשים מדי. יין הנשמר בטווח הלחות המתאימה יביא לתווית עם כתמים צהובים. הזייפנים מצליחים להשיג תוויות דומות – אך שימו לב בעיקר לטעויות כתיב, שינוי בגופן וכדומה.
מוצא – יין אשר נסחר פעמים רבות, או בהן יש ערפול מסוים על מסלול הגעתו יותר, פרוץ להונאה. מצידו השני של השוק, ישנם יינות אשר שכבו במרתף השאטו מאז הביקבוק. אלו כמובן יקרים יותר.
פס על התווית בארצות מסוימות – יינות המיובאים לארצות הברית חייבים לכלול תווית הכוללת את האותיות USA, ולציין את שם היבואן. כך גם ניתן לזהות יינות מאזור קיאנטי אשר כוללים פס בצבע ורוד על צוואר הבקבוק, המציין את היצרן והשנה.
דרכים נוספות – זיהוי יין מחומצן, מבושל, קורקי, בעל חומצה וולוטאלית, שיירים וקריסטלים. מומחה ידע לזהות את מקר הבעיה בבקבוק, וכך לזהות את האותנטיות, בהשוואה יחסית ליינות זהים מאותו יקב ומאותו הבציר.

העתיד
יצרן תוויות של למעלה מ-200 יקבים בארצות-הברית, ג'ון הנרי אריזות, חבר יחד לחברת היי-טק HP כדי לפתח תווית צבעונית מקודדת אשר תבצע פעולות אינטראקטיביות עם מערכות מידע של יין, אשר יאפשרו לצרכנים וספקים לעקוב אחר מקור היין שלהם באמצעות שיחת טלפון. התוויות החדשות אמורות להגיע לישראל כבר בחודש ינואר הקרוב.

חברה נוספת הנקראת Proof Tag היושבת בפאריס, מאמינה כי יש לה תשובה: תווית בועות. הטכנולוגיה משתמשת בחותם חסין המונח מתחת לקפסולה של בקבוקי היין. תצורה ייחודית של בועות המשמשות בעצם כטביעת אצבע של היקב מונחות על התג, ובכך מבטיחים אמינות במקור, והחותם אף משאיר שארית מטאלית על צוואר הבקבוק כאשר נפתח, ובכך מונע זיופים.

באוניברסיטת דיוויס בקליפורניה, סוזאן אבלר, פרופסור לכימיה של טעמים, טוענת כי נציגים פדראליים ויצרני יין מאוד מעוניינים לפתח שיטות לאימות יינות, אך המדע מורכב וצעיר. היין מרכיב בתוכו אלפי תרכובות כימיות אשר ניתן לזהות בעזרתן את זן הענב, הרכב האדמה שבה הענב גדל, ושאר מרכיבים שעוזרים להכיר את אופי היין. יחד עם זאת, טכנולוגיית היין לא מאפשרת גילוי היקב המקורי למשל.

צורה מקורית לאותנטיות למשל, היא בתוויות של שאטו פטרוס שעושה רק כ-2500 ארגזים בשנה טובה. בוודאי רבים מקוראי Wines-Israel לא יודעים זאת, אך יש לוודא את מקוריותם רק תחת אור אולטרה-סגול. חלק אחר מן היקבים חורטים על הבקבוקים, או אף מקשרים מיקרו-צ'יפים לתהליך משיכת הפקק. כמובן, סודיות גבוהה נשארת תחת חלק מהשיטות, אך שוק היין כבר עכשיו עשיר בטכנולוגיות מתקדמות מאוד.

סיכום
בארץ מכון היין לוקח מדגם מכל מכולה של יינות המגיעים לארץ, ועושה בדיקות סדירות של ההרכב הכימי של היינות. כאמור, בדיקה זו היא לגבי אחוזי אלכוהול, חומרים כימיקלים המוספים ליין וכדומה. יחד עם זאת, הבדיקה אינה מוודאת את זני הענבים, שנת ההתיישנות ושאר בדיקות אותנטיות היין. לגבי יינות הנעשים בישראל – אין בדיקה כלל. אנו כצרכנים – השוטרים העיקריים בבואנו לקנות יין הנראה כחשוד, אם זה ב"פיצוציה", יקב קיקיוני או מנזר בתחתיתו של הר. ככל שיהיו יצרנים ואנשי שיווק רודפי בצע, ההונאה בתחום היין תמשיך. ההגנה הטובה ביותר כנגד זיוף, תהיה לפתח הבנה טובה של יינות, קריאת תוויות וסימונים ייחודים על פקקים, לבקר ביקבים ולבחור את מקורות הקנייה שלכם בקפידה.

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות