שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

האם נוכל ללמוד מנסיונה של תעשיית יין מתחדשת?

מאת: פרופ' עמוס הדס
לאחרונה שב פרופ' הדס מביקור משפחתי בקנדה, שבמסגרתו נכללו ביקור ופגישה עם אנשי תעשית היין המקומית. רשמים מביקור זה מובאים בכתבתו זו

האם נוכל ללמוד מנסיונה של תעשיית יין מתחדשת?

07/09/2008

 

לאחרונה שב כותב שורות אלה מביקור משפחתי בקנדה, שבמסגרתו נכללו ביקור ופגישה עם אנשי תעשית היין המקומית. רשמים מביקור זה מובאים ברשימה הבאה, שבתחילתה סקירה היסטורית קצרה על תעשיית היין שם ותיאור ההתארגנות האזורית של היקבים ופעילותם כיום..
לרבים מאיתנו קנדה היא מדינה קרה, בעלת נופי פרא מדהימים, ערים גדולות, אגמים וערבות נרחבות, אך על יין מקנדה שמענו רק לאחרונה. האם אפשר שם לגדל גפנים? אילו יינות כבר ניתן לייצר בארץ כה קרה. ואכן יש מקומות בקנדה בהם חום צהרי יום קיץ אינו מבייש גם את אילת, או חום הלילה את הגליל העליון, אך ברוב שטחה של קנדה לא ניתן לגדל את גפן היין, בעוש שאת גפן הבר ניתן למצוא בסבך הפראי ביערותיה.וליד גופי מים גדולים.

רקע היסטורי
היסטורית ידוע כי הויקינגים, בהנהגת "אריק האדום", ציינו בסגה את מקום אחת הנחיתות על חוף "ארץ המערב", שנקראה "ויינלאנד" או "ארץ הגפן" ומיקומה בחוף ניפאונדלנד. כיום אין בסביבה כל זכר לגפנים בגלל תנאי מזג אוויר קרים וקשים, אולם נזכור כי אותם ימים נהנו מאקלים חם יותר מזה השורר שם היום וחלק גדול של גרינלנד היה אחו ומרעה ולא מכוסה בקרח כמו היום. את היין הראשון בקנדה ניסו לייצר המתישבים הצרפתיים בקויבק, בשלהי המאה ה- 17, מגפנים אירופאיות שהביאו. הנטיעות לא עלו יפה בשל חורפים קשים ביותר, ומזיקי הגפן המקומיים כמו הפילוקסרה. לפיכך היסבו את פעילותם אל הגפנים המקומיות. אך גם כאן לא רוו נחת וייבאו יינות מבחוץ.
את תעשית היין "החייה" מהגר גרמני מחבל הריין, יוהן שילר, שהתישב בטורונטו ב- 1811 והחל מיצר יין מענבי המינים האמריקאים שמצא. נוספו אליו יקב אחד או שנים, אך היינות היו ברמה נמוכה. רק ב 1864 יסד.הרוזן יוסטין דה קורטנאי את אגודת מגדלי גפן היין בטורונטו והקים יקב (Chateau Clair). גם פעילות זו לא הביאה להתעוררות משמעותית לייצור יין ועיקר ייצור המשקאות הכוהליים הופנה לייצור הויסקי והרום.
לפני כשמונים שנה, עם סיום תקופת היובש בקנדה ובארה"ב, שוב התעורר הענין ביין. היה ברור שלייצור יינות בעלי רמה, חייבים בנטיעת זני איכות המתאימים לאקלים המקומי. אך החלטה ברוח זו לא עוררה פעילות רבה. זו החלה רק לאחר מלחמת העולם השניה עם הבאתם של 35 זני מכלוא של הגפן האירופית וארבעה זני יין אירופיים (שרדונה ביניהם), על ידי הצרפתי דה שאונק ב 1945. כניסת הזנים המשופרים וזרם המהגרים מאירופה בשנים, שלאחר המלחמה, הביאו לתמורה בקנדה. יקבים החלו צצים וצריכת היין גברה במקביל למגמה לשיפור תדמיתם ואיכותם של יינות קנדה.

התארגנות אזורית של יקבים בקנדה
.
ב 1989 נוסדה "החברה כורמים-ייננים לאיכות" (Vintners Quality Alliance), שבעטיה סומנו יינות חבל אונטריו בראשי התיבות שלה (V.Q.A.), סימון המצביע על שימוש בענבי האזור ואיכות מוכחת בטעימות מבוקרות המבוצעות על ידי חבר טועמים מקצועיים בעלי נסיון רב. החברות באיגוד זה אינה חובה אלא מתוך בחירה, אולם השלטונות דוחקים בייננים ובכורמים למסד את השיטה ולהרחיב את מסגרת הכפופים לה. עד כה הצטרפו והתאגדו אזורית גם יקבי קויבק, אלברטה וקולומביה הבריטית.

חוקי יין בקנדה.
הממשלה הקנדית מיהרה לקבוע סייגים וחוקים לתעשית היין "הצעירה" והמתחדשת שלה. לגבי "יינות קרח" נקבע כי כדי להכלל במסגרת זו על היין להיות מיוצר מענבים שקפאו באורח טבעי בטמפרטורה של 8 מעלות מתחת לאפס לפחות בטרם נבצרו. במחוז אונטריו סבירות כפור סתווי כזה ערב החורף היא כדי פעם עד שלוש בשנה.
לגבי יינות אחרים חוקי היין בקנדה תלויים במחוז היין. התוויות חייבות להיות זו-לשוניות (אנגלית וצרפתית), והן כוללות הצהרה על המחוז כמקור היין או של המדינה בנוסף. הופעת מערכת ה- V.Q..A, הכניסה למעשה מערכת המחקה בכמה היבטים את המערכת הצרפתית להגדרת יינות. לפי הגדרות אלה המקובלות כיום במחוזות אונטריו, קויבק וקולומביה הבריטית בלבד, קיימות בהן התארגנויות אזוריות (אזור יין), ותת אזוריות . התיווג האזורי, כלומר יין בו התיוג הוא "מוצר של אונטריו", מחייב כי 75% ביין יהיו מזן או מכלואים מוכרים ומאושרים על פי חוק.
התיוג האזורי מחייב כי יין מסוים יכלול 85% לפחות יין שיוצר מענבי אותו אזור ומזני ויניפרה בלבד. במקרה והיין הוא מיהול בין שני זנים אחד הזנים יהווה לפחות 10% מהיין השני.יינות משנת בציר מסוימת חייבים להכיל לפחות 95% יין מאותה שנת בציר. היינות בקבוצה זו חייבים גם במבחן טעימה, על ידי צוות טעימה המורכב ממומחים בעלי נסיון רב. רק יינות המאושרים על ידי צוות הטעימה, לאחר אימות מאפייניהם ואיכותם, זוכים בסימון בתווית שחורה עם V.Q.A.. יינות שציונם על ידי צוות הטועמים עלה על 75/100 זוכים לסמל זהב המודגש כ"חותם הזהב".

השינויים ביינות קנדה ותדמיתם
השינוי המתמיד, מאז מיסוד ההתארגנות האזורית, בתדמית ואיכות היינות הקנדיים, הן בקנדה והן בעולם נבעו בהגבלות שהכורמים והיקבים נטלו על עצמם בכל הקשור לצפיפות הנטיעה, מיקום הכרמים, רמות היבולים ובחירת הזנים והכנות המתאימות ביותר לנינוס הגפנים ובקרת הצימוח. בשנת 1976 הוכנס הריזלינג הגרמני לכרמים הקנדיים. ב 1991 הונכנסו לכרמים זני ויניפרה נקיים מוירוסים וקלונים שנבררו בקפידה יתרה, ביניהם פינו נואר, מרלו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מלבק, פטיט וורדו ושרדונה. על כל הפעילויות הללו של יבוא זנים, נטיעות תיום אזורי ובחינת איכויות היינות מפקחות ההתארגנויות האזוריות בתמיכת הממשלות האזורית והפדרלית.
השינויים המפליגים בכרמים, ההקפדה על בחירת מיקום הכרמים התיחום האזורי בכל אזור יין והשיפור ביכולות הייצור, הכניסה את יינות קנדה לעולם היין הבינלאומי, לא רק ב"יינות הקרח" בהם התמחו הקנדים אלא, גם בסיגנונות יין מסורתיים, כיינות שולחן. יינות לבנים ואדומים, מכמה אזורי יין, זכו בפרסים בירידים, תערוכות ותחרויות יין בינלאומיות.
כיצד ניתן להבחין בהשפעת ההתארגנויות האזוריות על התעשייה?
ההתארגנות האזורית מוציאה מדי שנה לאור חוברת, שנועדת לתועלת התיירים, הצרכנים וקנייני יין. בחוברת, רשימת היקבים, פרטים אודות היקב וחשוב לא פחות, המלצה על יינות מטעם ההתאחדות האזורית, המלצה המבוססת על טעימות מבוקרות. בנוסף להמלצת ההתארגנות האזורית מובאת המלצת יינן היקב על יינות היקב הנראים לו כמייצגים את סיגנונו ואיכויות היין שהוא חפץ ושואף ליצג. בכך מצביע היינן על עצמו וסגנונו.
עובדת קיום בקרת איכות, אינה נותרת במסגרת חוברת אלא היא מוטבעת על כל בקבוק המיוצר מענבי האזור בתווית מיוחדת בה מצויינות האותיות QVA. נדגים זאת לגבי יקב אחד באונטריו: בחוברת יוצג היקב בשמו ובאם הוא אחוזת יקב, או סתם יקב, כמה פרטים על המכלולים הנוספים לו כאמפיתאטרון להרצאות ומופעים, סוגי ציוד המותקנים ביקב, כתובת וכיצד להתקשר אל היקב, שעות הביקור, שם היינן או הייננים, תת האזור (בתיחום האזורי),
המלצת היינן על יינותיו:- קברנה פרנק 2004; שרדונה ללא חבית.
והמלצת רשת חנויות היין המבוקרת LCBO:- קברנה פרנק-קברנה סוביניון ספשל רזרב.

לתיחום האזורי והתת אזורי נודעת חשיבות עצומה, משום שינויי האקלים המקומי הגדולים, במרווח מרחקים מצומצם יחסית, בין חלקות. בעלי היקבים משתדלים להקפיד על ציון התיחום אליו שייכים הכרמים, שמפריים הם מייצרים את היינות. בנוסף לכך קיים לחץ מתמיד מצידם לברר האם לחלקות מסוימות בתוך תת אזור או חלקות שטח מתקיימת יחודיות דמוית "טרואר" אירופאי. ההגדרות המקומיות אינן דומות להגדרות אירופאיות ולמעשה מתקיים כיום דיון פנימי על ההגדרות הללו. כורמים ובעלי יקבים הרחיקו לכת מעבר לדרישות הקיימות והם מכפיפים את עצמם לפיקוח נוסף כמו פיקוח על כרם אורגני המבוצע על ידי התארגנות החקלאים האורגניים בקנדה. אחרים אף מכפיפים עצמם למערך הביו דינמי בפיקוח של החקלאים הביו-דינמיים הקנדיים. מערכת זו נוקשה ביותר בשל התקנות המושתות על ממשק כרמים ביו-דינמיים.
מעבר ל"יינות רגילים" בולטת קנדה ב"יינות הקרח" המיוצרים בה. אלה יוצרו בעבר בעיקר מהזן המקומי וידל, אך כיום יינות אלה מיוצרים מענבי ריזלינג לבן, שרדונה, קברנה פרנק ואף קברנה סוביניון. יינות אלה מרשימים ביותר לא רק בטעמם אלא גם במחירם. יינות הקרח הקנדיים כבדים ומעט שמנוניים מיינות קרח גמניים. טועם יין בינלאומי ידוע הדגיש את ההבדלי בין יינות הקרח מגרמניה ואלו מקנדה באמירה הבאה: "יין קרח גרמני דומה למזכירה צעירה, חטובה, אלגנטית דקת גוף המבושמת במיטב הבשמים המעודנים, בעוד יין קרח קנדי מזכיר עקרת בית בוגרת, בשלה, בעלת גוף מלא וחטוב המדיפה ריחות בשמים כבדים ומשתלטים…..וואו".
מלבד יינות קרח מיוצרים גם יינות של "בציר מאוחר" מענבים הנבצרים מעט לאחר מועד הבציר הרגיל טרם קפיאתם, או מיד לאחר קפיאה קצרה ראשונה.

ומה נותר לישראלי לומר לסיכום?
לאחר שטעמתי יינות קנדיים עלי לומר כי ההבדלים בתוך אזור יין הם גדולים מאד ויש גם אכזבות לא מעטות למשל למי שיצפה לטעום פינו נואר גדול אין למה לצפות בשלב זה. בין הלבנים בולטים יינות סוביניון בלן וריזליג טובים ואף טובים מאד, או אף בולטים ביחודם. בין האדומים מרשימים יינות הקברנה פרנק הן בשונות בתוך האזור והן רמות איכות המושגות בתת אזורים בתוך אזור יין כאונטריו.
רמת הפירגון ההדדי בין ייננים ובעלי יקבים מושכת תשומת לב רבה מישראלי, המכיר את משמעות ה"פירגון ההדדי" בארצו הקטנה לא אחת יינן יקב מוערך, לא ימליץ על יינותיו אלא, על יינות יקב שכן, וזאת בחום רב ומתוך שיכנוע עמוק וכן. האם זכה מי מאיתנו לשמוע זאת בארץ? באם כן שיקום ויצביע. בקיצור יש מקום ללמוד מתעשיית היין הקנדית הן בארגון הפנימי, פעילות הגופים המאורגנים, תיחום אזורי, פיקוח איכות וממשק כרמים. האם משאלה זו של לימוד מהקנדים תתממש? נראה שביקורים של ייננים ישראליים בקנדה עשוי לשכנעם לפעול בדומה למרות העובדה שמימי קדם אנו עם הידוע בסיסמא "נעשה ונשמע". כלומר תחילה נעשה על פי ההבנה האישית ורק לאחר מכן נישב להקשיב ולדון.

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות