ליאור לקסר: פרגמטיזם במיטבו מהכרם ועד הבקבוק

15/04/2019
אלון גונן המשך »

www.foodis.co.il

עברה שנה מאז שליאור לקסר, היינן הראשי הוותיק של יקב כרמל, פרש מתפקידו אחרי 15 שנים ביקב ויפתח פרץ החליף אותו. ליאור שהצטרף ליקב בשנת 2003, היה היינן הראשי של יקב כרמל מאז שנת 2005. תחת המנכ"ל האגדי אריה איבצן ז"ל, יקב כרמל ידע ימים טובים, הוביל את תעשיית היין קדימה, ושלט ביד רמה בכל רשתות השיווק. אחרי לכתו של איבצן היקב ידע שנים פחות טובות, והדבר היחיד שנשאר יציב בכרמל היה ליאור. אף מנכ"ל לא החזיק מעמד, והם הוחלפו כמעט כל עונת בציר. היקב איבד את בכורתו ונקלע לקשיים, עם הכורמים ועם יינות שהיה להם מאוד קשה להתמודד מול התעשייה המתפתחת. כבוגר האקדמיה CFPPA de Beaune בבורגונדי, שהתמחה ביקבים בבורגון ובורדו, הצליח ליאור ב- 15 השנים בהן היה יינן ראשי, להבין משהו שעכשיו כולם מנסים להעתיק: חומרי הגלם ביינות הזולים היו איכותיים, וסיפקו תמורה מצוינת לכסף.

ליאור גדל בתל אביב, בעל תואר מוסמך במשפטים, וכנראה גם משפטן באישיותו, אף על פי שעסק בכך רק שנה אחת אחרי לימודיו. אנחנו עיתונאי היין, כינינו את לקסר מאחורי גבו "העורך דין של תעשיית היין". הוא לא נראה כמו יינן, מעולם לא ראינו אותו עם בגדי עבודה או ידיים צבועות אדום או מיובלות. קפדן בלבושו וגילוחו (או זקנקנו), הוא נאם לנו במסיבות עיתונאים במהלך השנים, ואני תמיד הרגשתי שהוא מרגיש כי הוא נמצא מול חבר שופטים, והוא מחויב לשטוח את טענותיו עד תום. לפרוטוקול אני מצהיר עכשיו, שלפעמים זה היה מתיש. מעולם לא ראיתי אותו מחייך או מספר בדיחה, רצינות לעילא ולעילא. זו תעשיית מזון שיש בה רומנטיקה ופואטיקה, אמר תמיד לקסר על תעשיית היין. לא הכל נוסחאות ומספרים, אבל זה הרבה פיזיקה, כימיה ומתמטיקה.

ליאור לקסר. צילום אלדד רפאלי
ליאור לקסר. צילום אלדד רפאלי

אני חושב שלא הצלחנו לקרוא את לקסר ולהבין שהוא הוביל את תהליך קידום היין בישראל כבר לפני שנים, כשהתחיל מהפכה מלמעלה כלפי מטה. צריך לחשוב מה עבר על הלימיטד אדישן, וכמה הוא שינה את התפישה של הציבור וגם של הייננים, ושצריך לייצר יותר יינות בלנדים בסגנון עמק הרון ודרום צרפת, כי אלו היינות שמתאימים למזג האוויר שלנו והם גם יותר עמידים למחלות. האפשרות לשחק עם בלנדים מתקופת בציר שונות, מצריכות פחות התערבות חיצונית ותיקונים.

המהפכה של יקב כרמל התחילה עם יינות הסינגל ויניארד, שפרצו לתודעה בגלל כמות המדליות שהם זכו בעולם. ריזלינג קאיומי היה אחד היינות שנזכור תמיד, וכמובן הבלנדים לימטד אדישן ומדיטרניאן שדחקו את יינות יקב רמת הגולן החוצה מתפריטי המסעדות. הריזלינג  משנת בציר 2010 המחיש יותר מכל את תפישתו של ליאור: לצאת מהקופסה. זה היין הבוטיקי הראשון של לקסר בתוך המפלצת שנקראת יקב כרמל. ריזלינג חד, חומצי, פטרולי, אספלט, ואם עוצמים את העיניים שומעים צעקות מפחידות בגרמנית. פשוט ריזלינג גרמני מובחר ביותר.

אעיד על עצמי שבמהלך השנים לא הייתי קל עם ליאור לקסר. לא ממש הבנתי מה הוא עושה ולאן הוא מוביל את היקב, כשהיה ברור שהמנכ"לים מתחלפים שם כל יומיים והוא זה מנווט את האנייה האדירה הזו, ולי זה נראה שלאבדון. הוא לא היה ברור, והיה קשה לצפות איזה יינות יצאו מפרי עמלו כל שנה. המלחמות הרבות שהיו בתוך היקב, ובעיקר עם הכורמים, גרמו לנזקים כמעט בלתי הפיכים, ודרדרו את כרמל אל שניה מהתהום.

רבים העידו על לקסר כי יחסי אנוש זה לא הצד החזק אצלו. כשעברתי על כל הביקורות שלי שנכתבו על יינות היקב ועל ליאור, ראיתי את העקביות ואת האני מאמין שלו, שאז לא הבנתי ודאגתי גם לכתוב על זה בסגנון בוטה. אבל עכשיו אני מבין  שהוא בעט במוסכמות. "היין העקבי" או "היין הטכני", כפי שנהוג לקרוא לזה. את הסגנון הזה הוא השאיר ליינות הזולים (סלקטד, פרייבט קולקשן). מי שרוצה לשתות כל שנה את אותו יין, מוזמן כמובן.  אבל למי שחיפש יותר ריגושים ויותר להקדיש מחשבה על מה שהוא לוגם, לקסר העניק את יינות הסינגל ויניארד, שכל שנה היו שונים ומפתיעים. הקונספציה שהייתי לכוד בה, שיקב גדול לא יכול להתנהג כמו יקב בוטיק, נשברה בגלל היינות הללו. פרגמטיזם במיטבו מהכרם ועד הבקבוק.

כשתכתב ההיסטוריה של "היין הישראלי", ללא ספק ללקסר יהיה שמור פרק משמעותי בספר הזה; מיקב שייצר אמרלד ריזלינג ליינות יחידניים חובקי עולם.

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *