שאטו גולן – עסקים כרגיל

22/12/2012
כתב וצילם: אבי הלוי
יקב שאטו גולן חונך החודש את היינות האדומים מבציר 2010 ואת הלבנים של 2011.
המשך »


 כתב וצילם: אבי הלוי

יקב שאטו גולן חונך החודש את היינות האדומים מבציר 2010 ואת הלבנים של 2011. כמו בכל שנה, פתח את אירוע ההשקה – ללקוחות עסקיים, מלצרי יין וכתבים –  שוקי שי, הבעלים. הוא סקר כמנהגו את הפעילות העסקית-כלכלית של היקב בשנה החולפת והמסר העיקרי שעולה מדבריו שמצב היקב טוב (בלי עין הרע…): "אנו מייצרים ומוכרים 60,000-70,000 בקבוקים בשנה ואנו נמצאים בחוסר ענק של יין". לעומת זאת הוא מודה שהיה רוצה להגדיל את כמות הייצור אך נזהר לנוכח מצב הענף בארץ: "לצערנו המושג 'לשים ברקס' הינו בשימוש תדיר ביקב ואנו מקוים שבעוד שנתיים 'נחזור לתת גז'… יש עוד מסעדות וחנויות רבות שהיינו יכולים למכור להם את יינות שאטו גולן אך אנו נמנעים מכך מכיוון שלא נוכל לשרת אותם כיאות מבחינת כמויות היין".
שוקי שי מודאג ממצב ענף היין בארץ: "אין לאף אחד מאיתנו ספקות בקשר לאיכות המצוינת של כל יינות ישראל. לצערנו, ענף היין סובל בתקופה האחרונה, גם עקב המצב הכלכלי והפוליטי בכללותו  וגם עקב יבוא מוגבר של יינות מכל מיני סוגים שמציפים את שוק היין. אנו מקווים שמצב זה ישתנה במהרה למרות ששנת 2013 לא נראית מבטיחה ביותר". שי קובל על הקשיים העומדים בפני היקב כעסק: "נושא מטריד הוא עלויות היצור הגדלות והולכות. נראה שבעיה זו נמצאת בעיצומה ולא בסופה. קשה להיות גוף יצרני בישראל", מסכם שוקי שי.
את טעימת היינות "ניהל" יינן היקב אורי חץ. שמתי את המילה 'ניהל' במרכאות מכיוון שאורי, כדרכו, הוא בחור מפתיע לא שגרתי ומיד בפתח דבריו אמר שאינו מתכוון לדבר על כל יין ויין אבל: "אני פה ואני אסתובב ביניכם ואענה על שאלות באופן אישי"… לעומת זאת הסכים חץ להרחיב דברים על שנת הבציר 2010: "זה היה בציר זוועת אלוהים… היה חם אימים בישראל בכלל וגם בדרום רמת הגולן… היינות נושאים את החתימה הזו וכולם בעלי אלכוהול גבוה". באותה נשימה טוען חץ ש"למרות זאת, ואני אומר לכם בכל הכנות שזה אחד הבצירים היותר טובים אצלנו ליינות האדומים… כולם בממוצע של שאטו גולן או מעליו".
חץ לא הגזים. היינות טעימים אחד אחד ו'מתיישבים' יפה בחיך. בחרתי להתחיל בסקירת היינות האדומים מבציר 2010 מכיוון שהם רוב היינות שטעמנו והם הנושא העיקרי בכתבה זו. בהמשך נעסוק ביינות הלבנים מבציר 2011 וביינות המיוחדים מבצירים שונים. הפרטים הטכניים המוזכרים בסקירה מתבססים על דפי היינן שהתקבלו מהיקב.
שאטו גולן, סירה 2010 בלנד הגיוני של 92% סירה ו-8% קריניאן. אני אומר 'הגיוני' כי בבציר הקודם היין הזה היה בנוי מ- 6 (!) זנים שונים וכאשר נשאל אורי חץ מדוע הוא ענה "כי ככה זה יותר טעים"… הענבים תססו בתסיסה ספונטנית והיין התיישן בחביות 13 חודשים. 15.4% (!) אלכוהול. ליין צבע אדום כהה, כמעט שחור. באף ריחות מעודנים נעימים של פירות בשלים וצעירים גם יחד. בהמשך עוצמת הריחות נעשית יותר ויותר 'נדיבה'. המגע הראשוני עם החיך מאוד טעים והיין עוטף יפה את החיך. גם תוך כדי לגימה וגם לאחר הבליעה החוויה החיכית מאוד נעימה. היין עשיר בטעמים והתחושה היא של פרי מתובלן וחמים. יופי של יין, אהבתי. כשלושת אלפים בקבוקים נעשו מיין זה ומחיר כל בקבוק 158 ש'.
שאטו גולן, קברנה סוביניון 2010 יין הבנוי מ-93% קברנה סוביניון, 6% סירה ו- 1% מרלו. בדרך כלל, כך למדנו בהשקות קודמות, הקברנה של שאטו גולן נאסף מחלקות שונות שיש ביניהן הבדלים וזה מה שתורם למורכבות של היין, לדעתי – אולי אפילו יותר מהנוכחות של הזנים האחרים. שנה בחביות ו- "רק" 14.9% אלכוהול. ליין צבע אדום כהה, מעט פחות מרוכז בהשוואה לסירה. האף מאופק משהו אך הפה מאוד נדיב והיין טעים ומהנה. הטעמים שונים מן הסירה ונוטים להיות יותר בכיוון של שזיפים שחורים בשלים עם רקע מעט אגוזי-ונילי. הטעם השיורי נעים וארוך. יין מורכב ואלגנטי. מעל שלושים אלף בקבוקים נעשו מיין זה ומחירם 151 ש'.
שאטו גולן, אליעד 2010 יין שהוכרז בבציר 2006 כיין הדגל של יקב שאטו גולן. גרסת 2010 מכילה 82% קברנה סוביניון, 6% סירה, 6% מרלו ו- 6% פטי וורדו. 13 חודשים חביות עץ 15.2% אלכוהול. גם כאן הקברנה נאסף מחלקות שונות בכרמים של היקב. ליין צבע אדום רובי ובאף חשים בבשומת פירותית נעימה של פרי בשל עם פרי צעיר ברקע. שהיית היין בכוס משחררת יותר ויותר ריחות. בפה תחושת מתיקות-חמיצות מאוזנים היטב. הגוף עשיר ומלא, הטאנינים רכים והמרקם נעים. בעיני היין הטעים ביותר של היקב. כ-9,000 בקבוקים במחיר 195 ש'. 
שאטו גולן, 'עוג' 2010 יין שהרכבו נשמר בסוד, לא ברור מדוע, עוד מנהג מוזר מבית מדרשו של אורי חץ. האמירה שיש ליהנות/לבקר את היין כמות שהוא מבלי להיות מוטה על ידי ידיעת הנתונים היא נכונה לגבי כל יין ולכן לא ברור מה עושה כאן את ההבדל. יחד עם זאת, נחמד 'לשחק' ולנסות לנחש. לפי הצבע והעוצמות לי נראה שמדובר בפטיט סירה, אולי עם זנים נוספים. בסך הכל יין מצוין עשיר בצבע וטעם שמזכיר בעיקר שזיפים שחורים ובשלים. המרקם סמיך והגוף מלא. טעמנו את היין הזה לצד גבינת עיזים וההתאמה הייתה מושלמת. מבציר זה נעשו כארבע מאות בקבוקים והמחיר לא נמסר. היין משתייך לסדרה מיוחדת 'פריבה קולקשן' המוצעת רק לחברי מועדון היקב והמחיר, שלא נמסר, להערכתי נע בין 300 ל- 400 ש'.
שאטו גולן, טוריגה נסיונל 2010 יין קינוח אדום בסגנון פורט שנוצר מענבי זן פורטוגלי שעל פי פרסומי היקב הובא לארץ ע"י שאטו גולן. היין מיוצר בשיטות המסורתיות של עמק הדואורו שבפורטוגל, כלומר, הענבים נדרכים ברגל ותוססים באפן ספונטני וכעבור ימים ספורים נסחטים במסחטת סל ומחוזקים בברנדי המיובא אף הוא ע"י שאטו גולן מ- Cognac Ferrand שבצרפת. לאחר מכן שוהה היין בחבית גדולה למשך כשנה ואז מבוקבק. 18% אלכוהול 460 בקבוקים. בטעימה יין מתוק רך וטעים. זה לא ה- וינטאג' פורט פורטוגלי אבל בהחלט יין קינוח מוצלח. בשנה שעברה עלה 400 ש' ויש להניח שזהו מחירו גם כיום. 
שני יינות לבנים מבציר 2011 טעמנו באירוע: סוביניון בלאן ו- 'גשם לבן'.  על בציר 2011 אומר אורי חץ את הדברים הבאים: "קיץ 2011 הוא הקיץ הכי קריר שאני זוכר אצלנו באזור מאז שהתחלתי לעשות יין לפני כאחת עשרה שנים. היינות יצאו מאוד רעננים ומאוד מאוזנים. הסוביניון הוא אולי הטעים ביותר שעשינו והגשם הלבן 2011 הוא ללא ספק הגשם הכי טעים שעשינו" – כך אורי חץ.
שאטו גולן, סוביניון בלאן 2011 100% סוביניון בלאן מענבים שנבצרו בצפון רמת הגולן. ליין צבע צהבהב בהיר מאוד כמעט לבן-שקוף. הריח מאופק אבל סיבוב נמרץ של היין בכוס משחרר ריחות מבושמים נעימים מאוד לאף. המגע עם החיך טעים ומהנה. הן החמיצות והן המתיקות נמוכים אבל מאזנים יפה זה את זה. בשונה מיינות סוביניון בלאן ישראליים אחרים שאני מכיר, ליין זה אין סיומת מרירה אבל יחד עם הטעם השיורי הזה קצר ונעלם מהר מן החיך. בסך הכל סוביניון בלאן טעים ומהנה שבמחשבה שנייה לא הייתה מזיקה לו חמיצות מעט יותר גבוהה. כארבעת אלפים בקבוקים נעשו מיין זה ולמיטב ידיעתי זהו הסוביניון בלאן היקר בארץ: 142 ש'.
שאטו גולן, 'גשם לבן' 2011 תערובת יינות לבנים הכוללת 57% רוסאן, 26% גרנאש ו- 17% ויונייה. הרכב דומה ליין הזה מהבציר הקודם, אם כי ביחסים שונים. זהו, אגב, הרכב שונה מאוד מההרכב של הגשם הלבן של בצירים 2007 ו-2008 שם הרוב היה ויונייה. תהליך היצור כלל תסיסה ספונטנית בחביות ישנות, שבעה חודשים יישון באותן חביות, ערבוב ובקבוק. 13.9% אלכוהול. ליין צבע זהב "מטאלי" יפה ובוהק. באף הוא הרבה יותר נדיב ומבושם מהסוביניון בלאן ובפה חגיגת טעמים טובים ונעימים אבל לא 'פשוטים', המתיקות אינה 'זולה' אלא אלגנטית. יין נהדר ללגימה בכיף – לא צריך אוכל. 105 בקבוקים (!) במחיר 175 ש'.
יינות נוספים שטעמנו היו 'גשם ורוד' 2012 (טעימת "חבית" – למעשה מיכל) ו- 'גשם אדום' מבציר 2009 שמשום מה לא הושק בשנה שעברה יחד עם יתר היינות האדומים מבציר 2009. הגשם הורוד הוא יין רוזה העשוי ברובו מענבי גרנאש אדומים. הוא טעים ומתקתק, מאוד טעים. הגשם האדום 2009 עשוי מגרנאש ומורבדר ביחס שני שליש ושליש בהתאמה. ליין צבע ורוד כהה נוטה לאדום, באף ריחות פרי בשל אבל עדין והיין מאוד מאוד טעים , אם כי לא מורכב מדי. 
סיכום אהבתי הפעם מאוד את האדומים ופחות את הלבנים. מחירי היינות מהבציר האחרון די דומים למחירי היינות בבציר הקודם. למעט היינות המיוחדים שנעשו בכמויות קטנות, המחירים של היין 'השוטף' אינם חריגים שכן רבים היקבים בארץ שמחירי יינותיהם עברו את ה-100 ש' ולעיתים בהרבה. לגבי יינות מתיישנים – שוקי שי, הבעלים, טוען שקטגורית יינות הארכיון מצדיקה את עצמה מבחינה כלכלית אבל עיון במחירון יינות אלו מראה מחירים הזויים שנעים לעיתים בין 400 ל- 600 ש'. כנראה שיש מי שמוכן לשלם את המחירים האלו. שיהיה בהצלחה.
שבחה של אכסניה טעימת היינות התקיימה במסעדה חדשה יחסית 'רוטשילד 12' שמה. זהו בר-מסעדה השייך לזוג מתי ורותי ברודו, הבעלים של רשת בשם M2R שבבעלותה מקומות כמו הקופי בר, קפה 12, הבראסרי, הוטל מונטיפיורי והבייקרי. יש לציין לשבחה של המסעדה שהמנות מאוד התאימו ליינות וכך הוגש הגשם האדום לצד שרימס פרובנסיאל עם עבניות קלויות ולימון כבוש, האליעד לצד אווז קונפי, עם פתיתי בצק (שפצל), כרוב ניצנים וקימל והעוג לצד גבינת עיזים ושמן זית. האוכל מצוין והאווירה מאוד נעימה, יש אפילו שולחנות הפונים לרחוב כמו בפריז…  מומלץ.  

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *