17/11/2012 
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
וילה רחבת ידיים, מרפסתה רצופת העץ נושקת לקצהו של כרם מוריק ומאחוריו נצפה אגם תכלכל מרהיב. הרוח הנעימה של שעת אחר הצהריים, העולה מהכרם אל תוך הבית מביאה עמה שלל ניחוחות פריחה והם מתערבבים בריח הבישולים הבוקעים מהמטבח. 
טוסקנה? פרובנס? עמק יזרעאל! במושב הדתי שדה יעקב גילינו יקב גראז' זעיר אך מבטיח שמאחוריו עומד ד"ר ישי שחור. בימים כתיקונם בודק ומרפא ד"ר שחור ילדים במרכז הרפואי החיפאי רמב"ם, אך בערבים, ובעת הבציר גם בימים, הוא פושט את חלוק הרופא, תולה את הסטטוסקופ, ומתמסר לעבודת האדמה ועשיית היין.
את הבציר האחרון חגגו ביקב שחור במסיבה מקורית ורבת משתתפים בה הוזמנו גם אנו ליטול חלק במלאכה. הבאים צוידו במזמרות, בקלתות ובהוראות ועלו מהכרם כשהן מלאות פרי משובח. אח"כ נמזג יין צונן, תקרובת עשירה הוצגה על השולחנות סביב והופעה מקסימה נערכה – ערב שירים ופזמונים משירי רחל (המשוררת) ולאה (גולדברג).
את ישי ויהודית אשתו (ד"ר לווטרינריה) הכרתי בתחרות 'אשכול הזהב' האחרונה שם הוא הוצג לי ע"י אוליביה פרתי, יינן יקב טפרברג, שמסייע לשחור בעשיית היין. באחד מימי השישי, הגעתי לשדה יעקב ופגשתי את בני הזוג לשיחה נעימה ולטעימה מהיין. על אף גודלו (ואולי יש לומר קוטנו) של היקב, הוא מצויד ברוב הציוד הנדרש. שני סוגי יין מיוצרים שם – האחד אדום עצמתי והשני קינוח מחוזק מענבי מוסקט. בסה"כ 1000 בקבוקים בשנה, אך היין כבר הספיק להימכר לאחוזת יערות הכרמל ולמלון המלך דוד הירושלמי היוקרתי.
הוא נטע את הכרם בשנת 2006 למרגלות ביתו, קצת אחרי שהחליט להשתקע במושב, והיקב עצמו הוקם בזהירות, צעד אחר צעד, מיד אחר כך. "זה לא טריוויאלי לשני עירוניים כמונו לעבור למושב" מספר שחור, "אבל לגור במושב היה החלום של שנינו". הכרם שניטע על שם דב שחור, אביו של ישי, משתרע על פני כשלשה דונם ומגיע עד לקצה מאגר המים המקומי, שמספק את התפאורה הפסטורלית שברקע. היין הראשון, בציר 2009, נקרא "חלום דב", אף הוא כמחווה ועל שם אביו של ישי שאהב מאוד את העשיה הייננית אך נפטר לפני שהספיק לראות את פרי עמל בנו. האדום מבציר 2010 נקרא "בגני" ע"ש שירה של המשוררת רחל כאשר כל מילות השיר מודפסות על התוית. את השם "נטעתיך" העניק שחור ליין הקינוח המוסקטי.
החיוך שננסך על פניו של שחור כל אימת שאנו מדברים על היין מסגיר את התשוקה האמיתית שיש בו ברופא לנקטר האלכוהולי. "יין בעמק יזרעאל?" תמהתי ושחור השיב – "כבר לנבות היזרעאלי היה פה כרם לפני אלפי שנים. אז למה לא בימינו?"
רשמי טעימה: היינות האדומים, הן מבציר 2009 והן מבציר 2010, עורבבו מ-90% קברנה סוביניון, 5% פטי ורדו ו-5% קברנה פרנק, כולם מהכרם הפרטי. היין, שהתבגר בחביות צרפתיות כ-17 חודשים, מתגלה כעוצמתי מאוד הן בצבע והן בארומות ובטעם, פירותי (פרי שחור וגם מעט אדום) ובעל טאנינים מודגשים, ובהחלט ייטיב לפתוח אותו מספר שעות לפני ההגשה. בחיך היין בשרני ולעיס ובעל טעמים דובדבניים, שוקולד ופלפל. בשונה מיקבי גראז' רבים, מצליח שחור שלא ליפול למלכודות של מתחילים, ולא מורגש ביין פגמים למיניהם. נקי וטעים. שאפו! (מחיר ביקב – 110 ₪)
מוסקט הקינוח לא רע אך עדיין לא מצליח להגיע לרמה של האדום. אמנם טעמי הפרי המתוקים נעימים ובהם משולבים מעט וניל וריבת תפוז, אך האלכוהול המוסף לא מצליח להתחבר לגמרי לגוף היין והתוצאה קצת מאכזבת ולא מספיק מורכבת. אבל הי, זו רק ההתחלה! (מחיר ביקב – 50 ₪ בקבוק של 500 מ"ל).
