התפכחות כאובה-חלק ג

06/10/2012
מאת: רונן פרלמוטר
פורסם ב: מקור ראשון
אדם מוניטפיורי:"אנחנו צריכים להיות אנשי חזון ולא להיגרר לפאניקה."
המשך »


 מאת: רונן פרלמוטר
פורסם ב: מקור ראשון

האופוריה שהייתה מנת חלקם של אנשי ענף היין בשנים האחרונות מתחילה לשקוע, ויש כאלה שאף מגלים סימני דאגה. מצד אחד איכות היין הישראלי עלתה והגיעה למקומות שלא חלמו עליהם, מומחי יין בינלאומיים מתמוגגים מיינות ארץ הקודש (לדוגמא זכיית יין השיראז קאיומי 2006 של יקבי כרמל בתחרות ה-DECANTER הבריטית לפני שנתיים או הבחירה של מארגני תחרות VINITALY ביקבי רמת הגולן כאחד מהיקבים הטובים בעולם. לא פחות!) והרומנטיקה הציונית שנקשרה עם ייצור נקטר הענבים האלכוהולי אף היא עשתה את שלה.
מן הצד השני, הנתונים היבשים מראים כי תרבות יין של ממש עדיין לא צמחה בארץ הקודש וכי הצריכה לנפש עומדת כאמור על ממוצע דומה לזה שנמדד לפני שניים או שלשה עשורים   אדם מונטיפיורי, המנהל את המחלקה המקצועית ביקבי כרמל, משדר עסקים כרגיל. כמי שעלה לישראל לפני כעשרים וחמש שנה מבריטניה ומאז הוא מלווה ומקדם את ענף היין הישראלי בעולם ("שגריר היין הישראלי" מכנים אותו), הוא משקיף על הנעשה ממרום שנות ניסיונו וצופה רק טוב. "אנחנו צריכים להיות אנשי חזון ולא להיגרר לפאניקה. מי שאומר שהענף במצב קריטי – או שהוא לא יודע על מה הוא מדבר או שהוא מנסה לקדם אינטרס אישי", הוא אומר בלהט. "עשינו פה יין לפני אלפיים שנה ונמשיך לעשות גם הלאה, רק שהפעם הוא יהיה מוצלח יותר וטוב יותר. לפני עשרים וחמש שנה לא חלמנו בחלומות הוורודים ביותר שלנו שנגיע למקום שאנחנו נמצאים בו – רמת היין נסקה, איכות הכרמים ואופן הטיפול בהם שודרג לבלי הכר, וגם אם הכמות לנפש נשארה בינתיים דומה – זה לא נורא, כי מייצרים ושותים היום יין שהוא הרבה יותר איכותי. בתוך אותו בקבוק ומאחורי אותה תוית יש יין שונה לגמרי, הרבה הרבה יותר טוב. המהפכה הזו היא סוג של נס, כי זה קרה בלי עזרה או הכוונה ממשלתית ובלי התארגנות ענפית. אני מאמין כי גם השינוי בכמות יגיע עם הזמן".

ש: ובכל זאת, בינתיים – יש הרבה כרמים מניבים חדשים וכמות הענבים גדלה. זה לא משהו שיפגע במגדלים? מונטיפיורי: "יש תופעה של נדידת כרמים ממישור החוף והשפלה אל אזורי ההר האיכותיים (גליל, גולן ויו"ש – ר.פ.) ואכן גם נטיעות חדשות אבל מצד שני יש גם עקירת כרמים של זנים פחות איכותיים כמו קריניאן, פרנץ קולומברד וכיו"ב. בנוסף, כרם ותיק שפעם נתן 4 טון ענבים לדונם – היום אנחנו כבר מבינים שהעיקר היא האיכות ולא הכמות והכורמים דואגים לדלל את היבול מראש כך שהכמות המופקת נעה בין 500 ק"ג למקסימום טון בודד. יש קיזוז טבעי. היום גם מגדלים זנים אחרים – פעם לא היו פה שיראז, ויוניה או גוורצטרמינר, לפני 20 שנה כמעט לא היה מרלו. בשנות השבעים יותר מ-50% מענבי היין בארץ היו קריניאן. לפני עשרים שנה היו רק שני יקבים שייצאו סחורה לחו"ל – היום יש עשרות".  ש: אתה לא שותף לדעה שהשנים הבאות יהיו קשות לתעשיית היין? מונטיפיורי: "השנים הבאות לפי דעתי יהיו שנים מצוינות עבור צרכני היין. אם בשנות ה-80 התחילה המהפכה האיכותית של יינות ישראל, בשנות ה-90 זו הייתה מהפכת יקבי הבוטיק, ובשנות האלפיים המהפכה הגיעה ליקבים הגדולים (בנימינה, כרמל, טפרברג ועוד – ר.פ.) – הרי שהעשור הקרוב יהיה העשור של מהפכת מחירי היין. תראה איזה מבצעים יש כבר היום ברשתות. שלושה בקבוקים במאה ₪, ארבעה במאה – זה פנטסטי. אנשים נהנים לחזור מצרפת או איטליה, לומר שהם שתו שם יין מדהים בחמישה-שישה אירו, ולהשמיץ את איכות היין הישראלי ואת מחירו. אבל האמת היא שגם בארץ יינות כמו סדרת הפרייבט קולקשיין שלנו בשלושים ושלושה ₪ לבקבוק זו תמורה מדהימה לכסף. אין לי מילה אחרת – זו פשוט מהפכה".

 יחד עם האופטימיות, היו כל המרואיינים תמימי דעים שצריך גם להתנהל נכון כדי לגרום לישראלים להיחשף ולצרוך יותר יין. השאלה היא מה באמת צריך לעשות כדי לגרום לציבור להבין ולהצטרף למהפכה הזו. מסתבר שיש הרבה רעיונות טובים שצריכים דחיפה כדי שיצאו לפועל – 

דותן: "קודם כל צריך להסביר לציבור שיין זה לא וודקה או וויסקי. יין זה לא בשביל לדפוק את הראש – יין זה תרבות. זה משקה אלגנטי וטעים עם מורשת עתיקה ושורשים יהודיים עמוקים. דבר נוסף שצריך לעשות הוא הגברת הייצוא של היין הישראלי. ישראל עדיין לא השכילה לייצר לעצמה שם של יצרנית יין איכותי בעולם. נכון, יש לנו יין מצוין אבל עדיין יין ישראלי בחו"ל מועבר באופן כמעט אוטומטי למדפים האחוריים של היין הכשר. אנחנו עוד רחוקים מיינות אוסטרליים, צ'יליאניים או אפילו אוסטריים שמתהדרים במדפים משלהם וכבר יצרו לעצמם תדמית ואופי ייחודי. המדינה חייבת להתערב ולעודד ייצוא של יין – אם זה בסבסוד כמו שנהוג במדינות האיחוד האירופי ואם בתמיכה כספית ותדמיתית".   ססלוב: "אין לי ספק שזה תהליך ארוך ולא איזשהו טרנד, וייקח זמן להגדיל את הצריכה בצורה משמעותית. אנחנו מצדנו משתדלים להתקרב לצרכנים, לעשות אירועים ביקב, לפתח את מועדון הלקוחות שלנו ולהטעים בתערוכות המובילות. אי אפשר להגיע לכל פסטיבל זניח שמישהו מארגן בקצה הארץ או לתת חסות בדמות בקבוקי יין לכל דורש כי אין לזה סוף וגם האפקטיביות הכלכלית של זה מוטלת בספק. החכמה היא להגיע לכמה שיותר צרכנים פוטנציאלים אמיתיים ולתת להם לטעום. אין תחליף לטעימה ולהתנסות אישית".   מונטיפיורי: "צריך לעבוד במקביל בכל החזיתות – אין סיבה שהמסעדות והשוק הקר לא יורידו קצת מחירים. אם המחירים יורדים גם בחנויות היין וברשתות – אין סיבה ששם יעבדו על מכפילים מטורפים של פי שלוש ויותר. תמחור נכון וחכם רק יגדיל להם את מכירת הבקבוקים ואת הפדיון. צריך גם להמשיך ללמד את הקהל הרחב על יין ולהנגיש אותו אליהם על ידי טעימות ופעילויות שונות. להפסיק לדבר במילים גבוהות של ארומות, עפיצות, טאנינים ועוד ביטויים מפחידים – ולהתחיל ליהנות. יש קטגוריה חדשה שגדלה בשנים האחרונות והיא היינות המבעבעים – יש היום יינות ישראליים מבעבעים במחירים מצויינים שעושים שמח ומתאימים לטעם ולהעדפות של הדור הצעיר. צריך להפנים שאין כמעט היום יקב שעושה יין רע ולכן אין סיבה שאנשים לא יתחילו ליהנות מיין כמוצר יומיומי. אבל צריך סבלנות – במקום לבכות על איפה אנחנו היום, צריך להסתכל איפה היה הענף הזה לפני עשרים שנה, לאן הגענו –  ואיפה נוכל להיות בהתנהלות נכונה בעוד עשרים שנה. יין זה לא משהו מהיר של 'מהיום למחר', זה מסע ארוך. הוא היה פה לפני ארבעת אלפים שנה והוא יהיה כאן בעז"ה גם הלאה. התעשייה שלנו צעירה והענף דינאמי – צריך אורך רוח אבל אני אופטימי!". 

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *