רואים את האור-הגנוז

13/08/2012
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
חברי פורום היין ביקרו וטעמו ביקב האור הגנוז.
המשך »

 

 כתב וצילם: רונן פרלמוטר
 
על "יקב אור הגנוז" שמעתי כבר לפני כמה שנים ואף טעמתי כמה מיינותיו – שלא הרשימו אז. זאת האמת. כאשר הציע מי מחברי הפורום לבקר שם, העדפתי לדחותו ולהמתין לזמנים טובים יותר; בכל זאת, אתה לא רוצה לקחת קבוצת אנשים לנסיעה ארוכה ולבסוף להתאכזב מהיין. עברו שנתיים או שלוש ושוב הזדמן לי לטעום מיינות היקב. בהתחלה היה זה יין בשם 'אילימה' אבל גם מכרם עמוקה וחלקת מרום הגיעו בקבוקים. וראה זה פלא – היין השתפר בצורה משמעותית וכבר לא ניתן היה להתעלם ממנו. כיון שכך, הרמתי טלפון לאנשי היקב, נקבע המועד והגעתי אל היקב – חמוש בעשרים וחמישה מחברי הפורום. מקום מושבו של היקב הוא במושב דתי-קהילתי-שיתופי הנושא את אותו שם, הנמצא בגליל העליון מול מירון וספסופה, על הכביש העולה אל גוש חלב, ג'יש בשפת המקומיים.

את פנינו קיבל בחיוך רגוע יהודה קמיסה, היינן והכורם ואף הציע כוס קפה מעורר לפתוח בו את הבוקר. לפני כשנה וחצי הצטרף אל צוות היקב מוקי ויינשטוק, המוכר לחובבי היין כמי שניהל את תחום ההדרכה ביקבי רמה"ג – ואף הוא הגיע לכבודנו באותו בוקר אל היקב.

אחרי הקפה החזק התארגנו לרכבים ויצאנו לסיור בכרמי היקב, או יותר נכון אל כרם ספציפי – כרם הנמורה. הכרם נמצא מאחורי הישוב ספסופה השכן, בתוך חוות הנמורה, אשר בבעלות משפחתו של קמיסה. הדרך אל הכרם עוברת בשבילי עפר בינות מטעי נקטרינות, אפרסקים, תפוחים ואגסים עמוסים פירות בשלים, רגע לפני קטיף (כן, היה גם מי שלא התאפק, שלח יד תוך כדי נסיעה, קטף והתענג על הפרי העסיסי…). בחווה עצמה מגדלים דובדבנים, קיווי, שזיפים וכמובן – ענבי יין. החנינו את הרכבים והתאספנו סביב ליהודה.

קמיסה: "יש לנו בחלקת הנמורה קברנה סוביניון ומרלו בכמויות מסחריות ועוד זנים בחלקה ניסיונית. הטיפול בכרם הוא אורגני, ללא חומרי הדברה מזיקים (אם כי ללא אישור אגריאור – ר.פ.). הכרם עצמו בן 22 שנה, יש לו ניקוז טוב והשיפוע שלו מאפשר בציר ידני ברוב החלקה. אני טוען שגפן הוא כמו ילד וכך צריך להיות הטיפול בו – לפעמים הוא כועס, בועט, לפעמים לא עונה ולפעמים הוא צומח לפי התוכנית של ההורים. כל אחד עם האופי שלו, ממש כמו ילד, ולכן הטיפול צריך להיות פרטני תוך מתן תשומת לב ומעקב אישי לכל שתיל. הצימוח פה הוא מתון, וכמו שאתם רואים אנחנו קושרים את הזמורות לגובה כדי שלא יצלילו על הפרי. הבוחל מתעכב השנה ורק עתה (אמצע יולי – ר.פ.) הוא מתחיל באופן איטי".

אנחנו בוחנים את הסביבה ומגלים מספר בקתות מפוזרות בבדידות בשטח. יהודה מסביר – "את החווה קנו ההורים שלי לפני 50 שנה. פה גדלתי ואני מכיר בה כל פינה. היום אחי מפתח אותה, מגדל בה עיזים, הקים כמה צימרים ועוד".

אנחנו יורדים אל החלקה הניסיונית, שם גדלים ברברה, מורבדר, פטי-ורדו ("יש לנו חלקת פטי-ורדו בכפר שמאי. אלו ענבים אחרים לגמרי" אומר יהודה), קברנה פרנק ועוד. הענבים עדיין בוסר אך פה ושם מבצבץ ענב שהתחיל להחליף את צבעו. הכמות הנבצרת היא בסביבות 800-900 ק"ג לדונם, בעיקר בשל דילול מוקדם של האשכולות. "תראו את המיץ של הפטי-ורדו – מרוכז כמו שמן זית" אומר קמיסה בגאווה מופגנת, "במקומות אחרים בארץ בוצרים כמות כפולה, אבל אני מדלל כדי שהמיץ יהיה מרוכז".

אנו שבים למכוניות וחוזרים אל היקב. בכל זאת – חם והשמש קופחת.

בקומת הגלריה של מרכז המבקרים נערכו שולחנות עבור הטעימה (כוסות, גבינות לחמים ושאר ירקות) ואנו מתיישבים סביב. מכאן ואילך תופס מוקי את המושכות ומנהל את העניינים.

רשמי טעימה:
ראשית נמזג יין חצי יבש צונן – "כדי להשיב את הנפש", אמר מישהו…
לבן חצי יבש, חלקת אבטליון, 2011 – ממסך חצי יבש (8 גרם סוכר שיורי לליטר) של שרדונה וסוביניון בלאן, בעל צבע הנוטה לגוון אפרסקי בהיר. האף דומיננטי ומתקתק. יש לו רק 12% אלכוהול והוא מתגלה כפירותי מאוד, חנפן אפילו, עם המתקתקות שלו. אפריטיף מוצלח.

מוקי: "אנחנו משתדלים שלא 'לשחק' עם הענבים אלא להביא אותם אל הבקבוק בצורה הכי ישירה שאפשר. זו הסיבה שהיינות נקראים על שם חלקות הכרם בהם הם נבצרו. אנחנו רוצים להביא לידי ביטוי את הטרואר הייחודי של הכרמים ולכן כמעט ולא עושים בלנדים בין חלקות. בחלקת עמוקה, למשל, המרלו בשנת 2010 היה מדהים, עשיר, אגרסיבי ואילו הק"ס היה רך יותר, עדין. בשנת 2011 – היוצרות התהפכו והמרלו שקיבלנו היה יותר אלגנטי מאשר הק"ס. כל יין אצלנו הוא SINGEL WINYARD – החל בסדרה הבסיסית, וניתן יהיה לזהות בו את הטרואר הייחודי של הכרם בו הוא גדל".

קמיסה: "רוב העבודה שלי היא בכרם. ביקב אני משתדל לעשות כמה שפחות, רק טכניקה. אני לא רואה את עצמי כיינן אלא בעיקר כורם. אנחנו בודקים את ההמשכיות של כל חלקה ולא של כל יין. סגנון היין שלנו הוא אמנם עולם חדש, אבל העבודה בכרם היא בדיוק כמו באירופה הישנה. כמה שפחות להתערב בטבע".

רוזה, כרם עמוקה נבוריה, 2011 – רוזה חצי יבש בעל צבע משגע ועוצמתי. הוא הותקן מקברנה פרנק, מרלו, שיראז ומורבדר ויש בו 13% אלכוהול. אף נעים ופירותי, בחיך הוא מתקתק, לטעמי – מעט יתר על המידה, אבל רוב החברים דווקא אהבו אותו. אולי זה אני שאוהב את הרוזה יותר חמצמץ ומינרלי. בסה"כ יין כייפי ולא מחייב.
מוקי: "היין שלנו מחולק לשלוש סדרות עיקריות, ויש גם כמה יינות נוספים שעומדים בפני עצמם. סדרת הבסיס נקראת "עמוקה", ויש בה שיראז, מרלו וקברנה סוביניון. כמו כן הלבן שטעמנו והרוזה נמצאים בה. מחיר המחירון לצרכן ליין בסדרה זו עמוד על 59 ₪.

סדרת הביניים נקראת "מרום" ובה יש קברנה סוביניון, מרלו וכן ממסך של ק"ס, קברנה פרנק ושיראז. מחיר יין בסדרה עומד על 90 ₪.
מעל הכל, יין הדגל שלנו – "נמורה" המיוצר בכמות מצומצמת (1800 בקבוקים) ומחירו לצרכן כ-180 ₪. מעבר לכך יש לנו יינות קינוח וגם הפתעות שתגענה בהמשך".

עמוקה מרלו, 2011 – יין מסדרת הבסיס של היקב. לאחר תסיסה היין נשאר על הקליפות כארבעה ימים נוספים למיצוי טעמים וצבע. התבגר 6 חודשים בחביות. אף נעים ופירותי, בחיך מעט שטוח. יין נחמד לשתיה יומיומית.

עמוקה שיראז, 2011 – גם כאן תהליך הייצור דומה. אף פרחוני (סיגליות), אוכמניות טריות ומעט טבק. בחיך הוא מעקצץ מעט ובעל גוף קל-בינוני. ילך טוב עם פסטה ברוטב עגבניות או פיצה.

מרום, קברנה סוביניון כרם שמאי, 2009 – עברנו אל סדרת הביניים, וראשון נמזג לנו דווקא יין מתיישן. יש לו צבע יפה שנוצר בשהייה נוספת בת כשבוע של הקליפות עם היין לאחר תום התסיסה. התבגרות בת 14 חודש בחביות. חומציות גבוהה וטאנינים שריריים. אחרי חצי שעה בכוס הוא נרגע ומפגין יכולת משופרת. יין מוצלח.

מרום, קברנה סוביניון כרם שמאי, 2010 – האח הצעיר. ארומה פירותית נעימה של דובדבן ופטל משולב בשוקולד. חבית עדינה מאוד מורגשת אף היא. הטאנינים צעירים מאוד ובועטים. תנו לו זמן והוא יעלה על אחיו הקודם.

בלנד בורדולזי 2010, טעימת חבית (לא למכירה) – וואו! זה חתיכת יין! צבע עמוק ואטום בגווני בורדו-שחור, אף מורכב של פרי שחור ואדום, קקאו וקפה. בחיך טעמים עזים של פרי שחור, טאנינים עוצמתיים אך כאלה ש'יושבים טוב' בפה, עגול ובעל סיומת ארוכה. המוצלח בטעימה עד עתה.

נמורה 2007 (ארכיון) – יין הדגל של היקב. רך ונעים לשתיה. עשיר מאוד, אפילו בומבסטי ומשלב מעבר לפירותיות שהתמתנה גם טעמים ירוקים (מנטה). מרשים ביותר!

נמורה 2009 – הדגל הזה דווקא זמין כעת בחנויות. הוא מבוסס על קברנה סוביניון, נשאר על קליפותיו לאחר תום התסיסה עוד כשבועיים ולאחר מכן התיישן 24 חודש בחביות אלון. צבע מצוין וכהה, עגול וקטיפתי, עמוס טעמי פרי ושוקולד מריר והטאנינים שלו יחד עם החומציות הטובה יחזיקו אותו באויר עוד שנים טובות. מצוין!

אילימה 2010 – יין ייחודי שנעשה בהכוונת ד"ר ארקדי פפיקיאן ומשלב טכנולוגיה חדשנית – אין ביין ביסולפיט כלל! הותקן מרוב קברנה סוביניון ומעט קברנה פרנק והתבגר 14 חודשים בחביות. יש לו צבע יפה וסמיך, ארומות דובדבן שחור ושוקולד. מצד אחד הוא מיושב ונגיש אך מצד שני הוא שומר על רעננות פירותית. יין זה הומלץ בעבר לשתיה תוך שנה מיציאתו לשוק אולם התוצאות בשטח מוכיחות כי הוא יכול להתיישן גם תקופה ארוכה יותר (אני עצמי טעמתי לאחרונה את זה מבציר 2009 והוא היה חיוני ביותר – ר.פ.). מחירו לצרכן – 90 ₪ (אזל).

הר סיני 2010 – יין קינוח בסגנון פורט, שהתבגר כשנה בחביות בשמש. יש לו 15.5% אלכוהול בלבד, ריח מופלא של פירות יבשים (תאנים, תמרים וחרובים), הוא סמיך וליקרי בעל מתיקות מאוזנת. חלק מהיין אף עושן ע"י גזרי עצי זית גליליים והוסיף לו נופך קהורי משהו. אין דרך יותר טובה לסיים את הביקור שלנו או כל ארוחה מאשר היין הזה. שאפו! (מחיר מומלץ – 95 ₪)

לחיים, חברים – רק בריאות, טוב ושלום!

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *