אהבה ונשים על כוס יין

08/07/2012
מאת: רונן פרלמוטר
פורסם ב: מקור ראשון
"יין הוא משקה מרתק" אומרת ענת לב אדלר.
המשך »


 מאת: רונן פרלמוטר
פורסם ב: מקור ראשון

יין זה לגברים. נשים לא שותות יין – ובעיקר בציבור הדתי. גם אצלכן זה ככה, נכון? מתי לאחרונה יצא לכן להזמין לעצמכן כוס יין בבית קפה או במסעדה? זו איננה אגדה אורבנית התלושה מהמציאות – אפילו בבית, רוב הסיכויים הם שאם תנסו להציע יין לאורחות שלכן, באחת מסעודות השבת הקרובות או סתם בערב חולין של בנות, רוב התגובות שתקבלו תהיינה "אני לא שותה יין", "זה לא בשבילי", "אני לא אוהבת יין" או משהו בסגנון הזה. אם תשאלו את ענת לב אדלר, מחברת הספר החדש "נשים ויין, סיפור אהבה" (הוצאת ידיעות ספרים) היא תאמר שההפסד הוא כולו שלכן.

"יין הוא משקה מרתק" אומרת לי אדלר בשיחה שקיימתי עימה לאחרונה על כוס יין, איך לא, בבר של מלון תל-אביבי, "זה לא משקה קל ששותים כדי להרוות צימאון, אלא נקטר טבעי ומורכב שמצריך אמנם קצת זמן להתחבר לטעמיו אבל הוא מקפל בתוכו לא רק טעמים וריחות, אלא עולם תרבותי שלם. זה אולי ישמע להרבה נשים מרוחק ואפילו קצת יהיר – אבל ברגע שנחשפים לעולם הזה מוצאים בו עניין עצום. לאורך ההסטוריה, עולם היין, כמו עולמות רבים אחרים, נשלט ע"י גברים – בצרפת למשל, לא התירו לאישה להיכנס ליקב מחשש שהיא תכשף את היין ואישה שנהגה לשתות יין בפומבי נחשדה לא רק בקלות דעת אלא בפריצות ר"ל – אבל היום יש פריצה עצומה בכל הקשור לשילובן של נשים בעולם היין. יש יינניות, מנכ"ליות של יקבים, עיתונאיות יין וכמובן המון חובבות יין. דווקא בדת היהודית יש פתיחות גדולה יותר בנושא – נשים חייבות במצוות שתיית הין כמו גברים. קידוש, ארבע כוסות ועוד".

ש: את כותבת בספר שיש הבדל משמעותי בין טעימת יין על ידי גברים לבין טעימה נשית של יין. זה באמת נכון? ת: "זה נכון מאוד. ישנם מחקרים רבים שמוכיחים שוב ושוב שאצלנו הנשים, חושי הטעם והריח מפותחים הרבה יותר מאשר אצל גברים. יתכן שזו סיבה היסטורית-אבולוציונית – כשהיינו יוצאות לשדה ללקט היינו צריכות להיות חשופות וערות למגוון גירויים חושניים בו זמנית כדי להשיג את המזון. הגברים, כידוע היו ציידים והיו ממוקדים באובייקט הבודד אותו הם התעתדו לצוד. היום זו כבר הנחה רווחת בעולם היין – נשים טועמות יין טוב יותר מגברים, ויינות ממסך (שילוב של כמה זני ענבים ביין אחד. בלנד בלעז – ר.פ.) שהורכבו ע"י נשים זוכים להצלחה מסחררת".

ש: אחרי תשעה ספרי מתנה שכתבת, הגעת בספר העשירי אל עולם היין. מה פתאום יין? ת: "אל עולם היין הגעתי הרבה לפני כן, בעיקר כחובבת יין. זה פשוט משקה טעים. הדבר שעצבן אותי הוא שהתחום הזה הוא כל כך כייפי וחוויתי אבל יש בו הגמוניה גברית טוטאלית כמעט כמו בשוק ההון והמניות. כתיבת הספר היא תולדה של האהבה לתחום והמטרה בכתיבתו היא לנפץ את 'תקרת היקב' בפני הנשים – שתוכלנה גם הן להשתלב בו, גם כחובבות אבל גם כמקצועניות. לקחתי בעצם את הידע המקצועי שצברתי, יחד עם הידיים הבטוחות של מירה (מירה איתן – ראו מסגרת. ר.פ.), והשתדלתי לארוז אותו בלשון פשוטה ונעימה שתפנה לנשים. אנשים רבים נוטים לבלבל בין אלכוהול לבין יין – וההבדל בינהם עצום! יין הוא איננו אלכוהול זול ששותים הצעירים כדי 'לדפוק את הראש'. יין זו אמנות, תרבות וגם הרבה תשוקה. יין זה אנשים מיוחדים, היסטוריה, מדע, אפילו יהדות".

ש: את לא חושבת שיש בכך מין ההגזמה? למה לקחת את זה לצד הפמיניסטי ולא לראות את האדם כאדם, בלי העדפה מגדרית? ת: "קשה לגברים לקבל את זה כי הם פשוט לא רואים את זה, אבל יש הדרה נשית מתחומים רבים, כמו גם מעולם היין – הן בייצור יין והן בכתיבה על היין. מירה איתן, שערכה מקצועית את הספר שלי, היא פורצת דרך. אין הרבה כמוה. מי כמוך יודע שמסיבת עיתונאים על השקת יין חדש ניראית בדר"כ כפגישת חברים במועדון בריטי. נשים? יוק! ואת זה אני רוצה לשנות".

לב-אדלר, המשמשת כעורכת מדור הלייף-סטייל במוסף '24 שעות' של העיתון הנפוץ במדינה כבר כחמש עשרה שנה, היא גם אמא לשניים שמצליחה לשלב בין עריכה עיתונאית לכתיבת ספרים. כל ספריה, עשרה במספר, הינם ספרי הדרכה-מתנה המכוונים לקהל נשי במוצהר – על מזל, שפע, אמהות עובדות, יחסים בין חברות ועוד. בנוסף היא מספיקה לתחזק בלוג באתר YNET ובעבר ערכה את עיתון הנוער ראש 1.
ש: את מרגישה הבדל בין כתיבת ספר לבין העריכה העיתונאית היומיומית? ת: "אני מאוד נהנית משני העיסוקים הללו וכל אחד מהם מהנה אותי בפני עצמו, אבל אין ספק שבעוד העריכה היא מקור הפרנסה – כתיבת הספרים זה בשביל הנשמה. מאוד כיף לי לערוך ב'ידיעות' וגם תחום סגנון החיים הוא תחום שקרוב אלי, אבל בפנים, בתוך הנשמה – אני כותבת. שם נמצאת האני האמיתית".

ש: בראיונות קודמים שנתת רדיו ניתן היה להבחין בפן מאוד נוסטלגי שקיים אצלך. זה משהו שהתפתח עם הזמן או שתמיד נהנית להתרפק על העבר? ת: "אני מאוד נוסטלגית, זה נכון. אני מתגעגת לעולם הפשוט שהיה לנו בשנות הילדות שלנו. טייפ קאסטות, נעלי אדידס, ירדנו לשחק למטה ועד שבע בערב אף אחד לא ידע איפה אנחנו. היום – הבת שלי מסמסת לי כל דקה ומעדכנת את כל העולם בפייסבוק איפה היא נמצאת. המפחיד הוא שזה היה לא מזמן, והכל כל כך השתנה. הילדים של היום עברו שינוי עצום – החווייתיות שלהם שונה בתכלית מזו שהיתה לנו. במקום שהטכנולוגיה תעבוד עבורנו – אנחנו עובדים אצלה. החוויות של הילדים שלנו הן לא חוויות אמיתיות, הן חוויות של מסך – מסך הפייסבוק, מסך הסמארטפון. באיזשהו מקום – יש להם ילדות קצת מסכנה…"

ש: נחזור ליין. איזה יין את אוהבת לשתות? ת: "בעיקר יין טעים. בהתחלה נהגתי לשתות רק יין אדום. זה מה שהיה אצל החבר'ה, והחבר'ה היו בעיקר בנים שצריכים את האדום העוצמתי כדי להרגיש שזה יין. די זילזלתי ביין הלבן. עם הזמן והתחקיר לספר התוודעתי ליינות הלבנים – זה פשוט עולם שונה ומקסים, הרבה יותר עדין ומורכב ולכן הרבה יותר מזוהה עם נשים. יש בו רבדים שונים, ניואנסים דקים שלגברים קשה להבחין בהם. שמעתי פעם שיחה של כמה גברים שמדברים על יין. אחד מהם ניסה לתאר את היין האחרון שהוא שתה כמו מנוע של מטוס פאנטום. את זה לא תשמע מטועמות נשים… יין בעולם הגברי הוא הרבה מאוד סוג של סמל סטאטוס, מה שאי אפשר לומר עליו אצל נשים. אני מאמינה שמי שאומר לך שהוא לא אוהב יין לבן – כנראה שהוא עדיין לא שתה את הלבן הנכון.."

ש: יש איזו סולידריות נשית בעולם היין שנחשפת אליה במהלך כתיבת הספר? ת: "יש סולידריות נשית נקודה. בכל מקום שיש נשים – תמצא סולידריות ביניהן. ככה זה בכל העולם כשאתה משתייך למיעוט נרדף – מפתחים סולידריות פנימית. בעולם שלנו, שהוא עולם גברי ביסודו, נשים מוערכות פחות, מרויחות פחות. פעם היתה לנו הסביבה הנשית הטבעית – אם-בת-סבתא-חברה קרובה. בעולם המודרני של היום הרבה נשים חיות לבד, והקשר הנשי הזה חסר להן – מעגל הנשים. לכן נשים פיתחו לעצמן את הסולידריות הזו בינן לבין עצמן, וזה קיים כמובן גם בעולם היין. אחת מביאה את השניה והקשרים הבין-אישיים מתהדקים. בסופו של דבר – אנחנו מגדר שיתופי…"

ש: שנים שמדברים על מהפכת היין בישראל אבל בפועל כמויות הצריכה אינן עולות. מה לדעתך יביא את השינוי ויקדם את היין בארץ – הן כמוצר צריכה והן כמוצר תרבות? ת: "יש המון מה לעשות. קודם כל צריך למחוק את השאלה – 'מה אתה מבין ביין?'. להפסיק להתייחס ליין כאל מוצר פלצני גבוה שמיועד לעשירים אליטיסטיים ולהתיחס אליו כאל מוצר צריכה לכל דבר. הצרפתים למשל, שותים כוס יין בכל ארוחה, כדבר של מה בכך. זה חלק מהתפריט שלהם. צריך להחליף את הפוביה ליין בדחף ליין – בעיקר אצל נשים. נשים פוחדות להיכנס לעולם הזה כי יש בו שליטה גברית. אישה שנכנסת לחנות יין היא שקופה כלפי המוכר. הוא לא יבחין בה, לא יתן לה שירות ויפנה בדר"כ ללקוח זכר. גם במסעדה, נותנים בדר"כ לגבר לבחור את היין שיתלווה לארוחה. זה אבסורד. צריך לידד נשים עם יין".

ש: אם היית יכולה לבחור – עם מי היית בוחרת לשבת לשתות כוס יין? ת: "יש לי שתי תשובות לשאלה הזו. הראשונה היא הסופרת הצרפתיה בנואט גרול. אישה מדהימה שכתבה את הספר 'ספינות הלב'. זה ספר בסגנון הרומן הרומנטי הכי קיטשי שיש – ובכל זאת, הוא שבה את לבי. יש בו תיאורים כל כך חושניים שאני מאוד מזדהה איתם וההשראה שלה לכתיבת הספר נבעה מסיפור חייה. התשובה השניה שלי היא שהייתי מאוד רוצה לשתות כוס יין עם הנכדים שעוד יהיו לי. נכון, אני צעירה, אבל המשאלה הזו בעצם מאגדת שני רצונות – לחיות הרבה שנים ושגם הנכדים שלי יאהבו יין".

ש: לסיום, לכבוד מי תרצי שנרים כוס יין? ת: "אין ספק שאני מרימה כוס יין לכבודן של הנשים שנכנסו לעולם היין בעולם בכלל ובישראל בפרט ופרצו את המחסומים המגדריים שהיו שם – עבורן ועבור אלו שתבואנה אחריהן".    עריכה מקצועית : מירה איתן את מירה איתן הכרתי כבר לפני כמה שנים עוד בתפקידה הקודם כעורכת המגזין "יין אלכוהול וגורמה". נפגשנו מעת לעת בהשקות של יינות חדשים ובמסיבות העיתונאים בתחום – אחת הנשים הבודדות בין חבורת כתבי היין הגברית. בשנים האחרונות היא משמשת כמנהלת התקשורת של יקבי כרמל, ואת הידע המקצועי הרב שצברה לאורך השנים בתחום היא הביאה לידי ביטוי גם בעריכה המקצועית של הספר "נשים ויין, סיפור אהבה". "הספר הוא של ענת", מצטנעת איתן, "אני רק עזרתי מהצד, הערתי הערות מקצועיות, הצעתי כיוונים ובדקתי שאין טעויות. ענת עשתה עבודה יוצאת מהכלל בהנגשת תחום היין לנשים. הכוונה בהוצאת הספר הייתה לדבר בשפה שנשים יבינו ויהנו ממנה. הן לא רק טועמות יין אחרת אלא גם מתארות את היין בצורה שונה. כמו שהצבע המתואר ע"י גברים כבז' יזכה לשלל ניואנסים בתיאור נשי – פנינה, אוף-וויט, שמנת וכו', כך אנו נתאר גם את ההתרשמות שלנו מיין. מצד שני, הרבה פעמים גברים מתייחסים ליין בתיאורים בומבסטיים ונשים הרבה יותר פרקטיות בקטע הזה. יש בספר יותר פרקטיקה ופחות תיאורי יין – זה נכתב אמנם קודם כל לנשים, אבל אין לי ספק שגם הרבה גברים ימצאו בו עניין".    קרדיטים:   צילום: דניאל לילה  איפור: טליה ניימן לירין שחף   שיער: שי חכים ואמיר יחימוביץ', "אלטרנטיבה", מתחם בזל ת"א שמלה: קסטרו מלצר: אלכס צולם במלון קראון פלאזה סיטי סנטר עזריאלי (תודה למגי לוי-אשכנזי) 

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *