טעימת פסח 2012 הגדולה

28/03/2012
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
לקראת פסח טעמו רונן פרלמוטר וחבריו 28 יינות מיקבי ישראל.
המשך »


 כתב וצילם: רונן פרלמוטר
 

את המסורת של עריכת "טעימת פסח מקיפה" התחלתי בשנה שעברה וההיענות הייתה טובה וחיובית. ההמשך היה "טעימת לבנים" לקראת חג הביכורים וגם "טעימת ראש השנה" שנערכה, כמה צפוי, לפני כמחצית השנה. זה רק היה מתבקש לכנס חבורה של טועמים מקצועיים כדי ללגום, לטעום ולנתח יחד את שפע היינות שהושקו לקראת חג הפסח, הלא הוא חג היין הישראלי. אמנם עד לבציר עדיין יש זמן (לא להעיר את הייננים…), אך פסח זכה בתואר המכובד בשל העובדה כי אחוז ניכר ממכירות היין בארץ מתרכזות סביבו (הפיק השני הוא לקראת חגי תשרי).
המשתתפים שהצליחו להגיע ולהסב לשולחן הטעימה היו (לפי א"ב): ד"ר אילן אביטבול – מומחה ליין ויועץ ליקבי בוטיק קובי ארביב – יינן יקב מיה לוצ'ה ויקבי רקנאטי עופר יוכלמן – כתב יין,"אדום או לבן" פיליפ ליכטנשטיין – יין ראשי, יקבי ארזה ידידיה קראוטהמר – מנהל תחום כשרות "קראון פלאזה סיטי סנטר עזריאלי", ת"א שיקי ראוכברגר – יינן ראשי, יקב טפרברג 1870 עמוס רביד – מדריך יין בכיר, לשעבר "יקבי כרמל" רני רוגל – כתב יין, "אכול ושאטו" יואב שוורץ – בעלי רשת המשקאות "שירת היין" וכמובן – עבדכם הנאמן. אמנם, עיניכם רואות כי הרשימה כללה בסופו של דבר נציגים מהמגזר החלש בלבד (…) אולם כל זאת בשל חוסר יכולתן של מס' מוזמנות שלא יכלו לאשר הגעה, וחבל. כבר הוכח במקרים רבים כי נשים טועמות לא פחות טוב מגברים, ואף טוב יותר. נשאיר משהו לפעם הבאה…    קצת על השיטה:

 הטעימה חולקה לעשרה פלייטים של שלשה יינות כ"א (לעיתים שניים) והייתה עיוורת – הטועמים לא ידעו דבר על היין הנטעם, למעט צבעו. לא כל היינות שהגיעו נטעמו (כי לא היינו גומרים את הסשן…) – בסה"כ נטעמו כ-28 יינות שונים ממגוון יקבים ובמגוון סגנונות.

לאחר טעימת כל פלייט ורשימת הערות אישית ע"ג דפים – התפתח דיון בין המשתתפים וכל אחד הביע את דעתו לגבי כל יין. חשוב לציין כי טעימת ייננים שונה מהותית מטעימה של כתבי יין. בעוד שהאחרונים מחפשים את המהנה ביין, את הטעמים החיוביים שבו – אנשי היקבים בדר"כ מחפשים את הפגמים, היכן ניתן היה לשפר אותו וכו', וטעימתם ביקורתית מאוד. בשל כך, לא בכל פליט נבחרו יינות מצטיינים, אלא בחלק בלבד. והרי התוצאות לפניכם:   המצטיינים (יינות שהייתה הסכמה גורפת לגבי איכותם, לפי סדר הטעימה):

 סוביניון בלאן 2011, סיטו, ניו זילנד (יבואן – יקבי ארזה) – מיזם חדש וחדשני של יקבי ארזה המבקשים להביא מגוון יינות כשרים מהעולם במחירים סבירים לחיך הישראלי. הסוביניון בלאן הזה היה חביב כמעט על כל הטועמים. אמירות כמו "ככה צריך בנוי סוביניון בלאן טוב" ו-"יופי של יין". צבעו כמעט שקוף, באף פריחה אביבית, אפרסק לבן מעט ליצ'י ומינרליות טובה. פה טוב מאוד של תפוח ירוק, חומציות גבוהה ומרעננת וסיומת ארוכה. באמת יופי של יין! (מחיר מומלץ – 65 ₪)

פרנץ קולומברד 2010, יקב מוני – חלוציות נוסח סם סורוקה. זן ענבים ששימש עד לאחרונה רק ליצור יינות פשוטים ומיץ ענבים מככב כאן בחינניות ביקב של משפחת ערטול. צבע קש זהוב, אף מצוין של פומלה ואשכולית, מעט אגוזיות נעימה ואפילו גבינתיות קלה. בחיך הוא טיפה מבעבע ומשרה תחושה בינונית בעשירותו, חמאתי אך לא מאוד עם אפטרטייסט ארוך. יופי של יין! (מחיר מומלץ – 35 ₪)

אמרלד ריזלינג "עוגב" 2010, יקב ירושלים – עוד יין מפתיע, גם בפני עצמו וגם ביחס למחירו. מכיל 75% אמרלד ריזלינג ו-25% שרדונה. צבעו כמעט שקוף, אף של בושם עדין, פרחים לבנים, צימוקים בהירים ופירות אקזוטיים (ליצ'י, אנונה). בחיך הוא בעל גוף טוב ומחמיא, מעט אלכוהולי והסיומת בינונית-קצרה. "מי היה מאמין שאפשר להגיע לכזו רמה באמרלד ריזלינג"! (מחיר מומלץ – 30 ₪)

סנג'ובזה "סילבר", 2010, יקב טפרברג – יין לא יומרני, שלא מחזיק מעצמו יותר מדי אבל מדויק, כיפי ומהנה. צבעו קליל (אדום-ורוד), אף של מיץ פטל, דובדבן חמוץ ותות שדה. בפה הוא בעל גוף בינוני, חומציות גבוהה ומעט וניליות. יין עשוי היטב לשתיה יומיומית לא מחייבת. (מחיר מומלץ 40 ₪)

פטיט סירה D 2010, יקב דלתון – תמימות דעים מושלמת בין הטועמים. אחד מחמשת היינות המצטיינים של הטעימה. צבע עמוק סגול-אדום, אף מרשים של פרי אדום ושחור (פטל ואסנה), שוקולד ווניל. בחיך הוא עוצמתי מאוד, חם ואלכוהולי, מעט מעושן אך שומר על פירותיות נאה. "מורגשות חביות אמריקאיות". הפתעה נעימה במחיר הוגן. (מחיר מומלץ – 68 ₪)

פטיט סירה-זינפנדל רזרב 2010, יקבי רקנאטי – אפילו יותר מורכב ומרשים מהקודם. צבע עמוק ויפה, ארומות של מוקה, וופל, קקאו ואפילו מעט חמאה. בחיך הוא חומצי במידה, פירותי ("שסק ומשמש") וסיומת מנטה אלגנטית. בנוי לתלפיות ומאוזן. אמנם יקר אבל בהחלט שווה! (מחיר מומלץ – 110 ₪).

מצודה 2008, יקב צובה – בלנד העל של היקב. 80% קברנה סוביניון, 15% מרלו ומעט מלבק. שנתיים בחבית. צבע טוב וכהה, באף פרי בשל ומתקתק, מעט מנטול. אלכוהול מודגש וחמיצות טובה. "יין חם", "יין שישראלים יאהבו", מעט קרמליות ואפילו "סוכריות דבש" בסיום. (מחיר מומלץ – 105 ₪).   יתר היינות (לפי סדר הטעימה):

 יסמין לבן 2011, יקבי רקנאטי – ממסך של סוביניון בלאן (70%) ושרדונה. אף חנפן של אשכולית ואננס. בחיך מעט מריר ומתקתק יחד, "חומצה קצת לא מחוברת" אבל בסך הכל יין נעים במחיר מצוין (מחיר מומלץ – 35 ₪).

סוביניון בלאן רזרב 2011, יקבי בנימינה – הבקבוק היה פגום ולכן נטעם שוב מאוחר יותר. צבע בהיר מאוד, אף מינרלי נעים, דשא קצוץ ומעט תפוח ירוק. בחיך חד וחומצי, לא רע אך לא מורכב מספיק. (מחיר מומלץ – 65 ₪)
וויט טוליפ 2011
– 70% גוורצטרמינר והיתר סוביניון בלאן. צבע בהיר בהיר, טיפה עכור. אף מינרלי נעים עם השפעות פרי (אננס, אשכולית צהובה ושזיף צהוב). בחיך החומציות שלו תוקפנית מדי ולא מאוזנת, ובאה על חשבון הפרי. סיומת מעט מרירה. למרות הכל –  יין מעניין (מחיר מומלץ – 67 ₪).
גוורצטרמינר ירדן, 2011, יקבי רמת הגולן
– צבע היין קש זהוב, אף חנפן – חמאתי ופירותי (משמש בשל, אגסים) עם מעט מינרליות. בפה הוא קצת מאכזב בתחילה ("חסרה רעננות") אך בהמשך מתגלים טעמי פרי אקזוטי מתקתק. לא יין רע אבל מהמותג הזה ציפינו ליותר. (מחיר מומלץ – 63 ₪)
גוורצטרמינר סדרה אזורית 2011, יקבי כרמל
– אף מאוד מתוק ונעים, פרחים לבנים, וודקה-אפרסק ולימון. בחיך הוא שמנוני ובעל גוף ומשלב חומציות טובה ורעננה עם סיומת מעט מרירה. בהחלט יין חביב. (מחיר מומלץ – 55 ₪).
שרדונה 2010, יקבי גוש עציון
– יין רענן שתסס במיכלי נירוסטה ולא בא במגע עם חביות עץ. צבע קש חיוור, ארומות פרי (תפוח ירוק וקיווי) מתובלות ומעט חומציות. בחיך הוא חומצי ומאוזן אך מעט מריר, בעל גוף קל-בינוני ומשאיר תחושת צריבה קלה. יין סביר אבל הורגלנו לקבל יינות לבנים נקיים יותר מהיקב הזה. (מחיר מומלץ – 79 ₪).
שרדונה רזרב 2010, יקב בן חיים
–גם לגבי היין הזה היה קונצנזוס, אבל שלילי. מהיינות הבודדים בטעימה שכולם ממש לא אהבו. המון קוקוס ווניל באף, אלמנטים מחומצנים, בחיך שפע של עץ אמריקאי מוגזם וסיומת מרירה. חברים – זה לא זה. (מחיר מומלץ – 59 ₪).
קברנה סוביניון 'עוגב' 2010, יקב ירושלים
– כאן הדעות היו חלוקות. חלק מהטועמים חשב שהיין "טעים ונחמד, עם אף אלגנטי של פינו נואר" ואחרים היו ביקורתיים יותר – "שמיר וכוסברה, חסרה חומצה" בכל אופן, זהו יין שלא שהה בחביות, צבע אדום בינוני, טאנינים מודגשים וטעמי עץ (כנראה משבבים). במחיר שלו – אי אפשר לבוא בטענות (מחיר מומלץ – 30 ₪).
קברנה פרנק 2009, יקב דובב
– המותג הפרטי של מוקי ויינשטוק, המיוצר ביקב אור הגנוז (אך לא קשור ליקב). צבע כהה, אף לא נקי בתחילה (ביצים קשות וגופרית) אך בהמשך משתפר. ארומות ירוקות של אקליפטוס. בפה הוא כבר הרבה יותר טוב. פרי בשל וחם, טאנינים טובים אך קצת מרירים ובסה"כ יין מאוזן. לפעמים צריך לתת ליין זמן…  
קריניאן 2008, הסדרה האזורית, יקבי כרמל
– 14 חודשים בחביות אלון. צבע עוצמתי, אף ריבתי ובשל, "ליקר שרי", ובוקה פרחוני נעים. בפה הוא טאני אבל לא מאוד, מאוזן ומתחנף. היה מי שטעם כי חסרה לו מעט חומצה. יין בנוי היטב "אך לא יוצא מן הכלל". ואני שואל – מי אמר שתמיד צריכים לצאת מהכלל? (מחיר מומלץ – 80  ₪).
קברנה סוביניון 'ניקנור' 2009, יקב ירושלים
– יין מהסדרה הגבוהה יותר של היינן צבי סקייטס, שהותקן  והתבגר בחביות כשנה. צבע בורדו-סגול יפה, אף של פרי בשל עם תיבול של ציפורן ונגיעות ירוקות (מנטה?). האלכוהול קצת מודגש מדי, הטאנינים טובים והסיומת טיפה מרירה, אך בסה"כ זהו יין בעל מבנה מאוזן וטוב. הפתעה ירושלמית במחיר לכל כיס. (מחיר מומלץ – 55 ₪).
מרלו 'שור' 2008, יקב שילה
– מרלו מסדרת הביניים של היקב שילה. גוון היין אדום-בורדו בעוצמה בינונית, באף פרי אדום ושחור נעים (אוכמניות) אך לא מאוד מרוכז, מוקה ורמזים לירקרקות, בפה היין מרגיש בשל ואלכוהולי אך חסרה מעט חומציות. אפטרטייסט חם ומעט מתקתק. יין בהחלט ראוי (מחיר מומלץ – 80 ₪)
מרלו 2009, יקב פסגות
– למרות שהיין הושק ממש בימים האחרונים צבעו בוגר  ונוטה לכתום בשוליו. אף טוב – פרי בשל ומרוכז, מעט אלכוהולי. בחיך מורגשת חבית, היין בנוי היטב עם טאנינים מעט קשים שיתרככו עם הזמן. יופי של יין (מחיר מומלץ –  )
לג'נד 2009, יקב שילה
– בלנד חדש ומסקרן (שיראז, פטיט סירה, פטי ורדו ומרלו) של היינן עמיחי לוריא, שלא נכנס לשום סדרה מסדרות היקב אלא עומד בפני עצמו. צבעו של היין בורדו-סגול עמוק. ראשית, היין צריך זמן להיפתח. אחרי זמן בכוס הארומות שלו מתרחבות, פירותיות מתונה, וניל, עלי דפנה. בחיך מורגשת קליה וחבית, "מתקתקות אצילית". "חסרה קצת חומצה", העיר מישהו. בסה"כ יין מרשים (מחיר מומלץ – 99 ₪)
שיראז טרדישן 2009, יקב בן חיים
– עוד הפתעה בטעימה העיוורת. אמנם בתחילה הורגש מעט ריח בעייתי אך לאחר מעט זמן הוא התפוגג ואת מקומו תפסו ארומות קסיס צעיר, ירקרקות ותיבול (פלפל שחור וציפורן). בטעימה מתגלה מעט עודף בטעמי חבית שמתבטא גם בטאנינים מוגזמים, אך בסה"כ זהו יין מאוזן וטוב (מחיר מומלץ – 79 ₪)
סירה גמלא 2009, יקבי רמת הגולן
– יופי של צבע – מרוכז מאוד, סגול-שחור. הניחוח שלו הוא כשל פרי שחור נעים (שזיף בשל ופירות יבשים) ובפה הוא מרוכז במידה, מתקתק ומזכיר למישהו יין 'אמרונה' אך החומצה שלו קצת חמוצה ולא מתחברת כמו שצריך לשאר המרכיבים. (מחיר מומלץ – 59 ₪).
קברנה סוביניון רזרב 2009, יקב בזלת
הגולן – כמיטב מסורת היקב, גם כאן יין עמוס מאוד ובשל מאוד, בעל אחוז אלכוהול אסטרונומי ממש (15.5%). אף חינני ומתובל (פלפל לבן, עלי דפנה טריים), בחיך יין רחב ומתקתק, כמעט מתוק (שזיף מיובש וטבק). אמנם בשל מאוד אך יש לו עמוד שדרה תומך."יין ישראלי סראוטיפי". אני מכיר המון ישראלים שישמחו לקבל כזה יין במתנה לחג! (מחיר מומלץ – 140 ₪).
T
בריבוע 2008, יין מחוזק, יקבי רמת הגולן – ניסיון ראשון של היקב להתקין יין מחוזק – ומזנים אותנטיים (טוריגה נסניול וטינטה קאו). ליין גוון אדום-כתום אופייני. האף מריח מי ורדים וליקר דובדבנים, "עץ ישן", קינמון ותבלינים עם מעט רמז לאיקליפטוס. בחיך הוא אלגנטי עד מאוד והרבה פחות מתוק מהמצופה – עם טעמי דובשניות וקינמון. לא רע בכלל! (מחיר מומלץ – 190 ₪)
נבל 2010, יין בסגנון פורט, יקב טפרברג
– עוד ניסיון חלוצי ליין בסגנון פורט, הפעם מיקב טפרברג. גוון היין בוגר, אף מרוכז מאוד עם ריחות של פירות מיובשים (דבלים וחרובים, שזיפים) לצד שוקולד מריר וליקר דובדבנים. הפה אופייני בעשירותו, מתוק מאוד אך לא מדי. צריך ללגום ממנו עוד כמה לגימות מדודות כדי לרדת לעומק הפוטנציאל שלו. הטוב בפלייט הפורטים. (מחיר מומלץ – 119 ₪).   פרת 2009 בסגנון פורט, יקב פסגות –  אחרי הפסקה של כמה שנים, גם יעקב ברג חוזר להכין יין בסגנון פורט. הבעיה היא שהפורט שלו הוא קצת יותר מדי – קצת יותר מדי צבע אדום-חום, קצת יותר מדי אלכוהולי, קצת יותר מדי 'שרוף'. הוא לא רע בכלל – יש לו טעמים טובים של שוקולד מריר ופירות יבשים וגם הסיומת שלו ארוכה, אבל חסרה בו קצת אלגנטיות. כמו כפפה לידם של חובבי הפורטים המוגזמים. (מחיר מומלץ – 90 ₪ בבקבוק 500 מ"ל).  

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *