10/03/2012
מאת: אבי הלוי
כאשר אורי טירולר, מנכ"ל יקב הרי גליל, אומר שהצד העסקי בניהול יקב הוא לא העיקר, אפשר להאמין לו. יש משהו מעורר אמון בקיבוצניק הזה, בן קיבוץ שניר ואיש השייטת לשעבר, כאשר הוא עומד בפני כתבי היין ומסביר את האני מאמין שלו: "לפעמים צריך לעצור ולחשוב, מהם הערכים האישיים שלנו ואיך אנחנו רוצים שהם יבואו לידי ביטוי ביין, ובכלל, לאן אנו רוצים להגיע". קודם לכן סיפר טירולר ששנת 2011 הייתה שנה טובה במיוחד מבחינה עסקית. מכירות היקב עלו ב-21% וכל היינות נמכרים היטב, החל מהיינות הבסיסיים במדפי הסופרמרקטים ועד ליראון ומירון הנמכרים בחנויות היין ובמסעדות.
"את היעדים שלנו סיכמנו בשלוש נקודות", אומר אורי טירולר ומפרט: "קודם כל אנו רוצים לעשות יין טוב, יין שכולנו נאהב ויביא לידי ביטוי את חדוות היצירה של צוות היקב. הדבר השני, אנו רוצים שהיין יבטא את היופי של הגליל. אנו מגיעים מדי יום ליקב מכל מיני מקומות בגליל, אנו חווים מדי יום את היופי שלו והיינו רוצים שזה יבוא לביטוי ביין. הדבר השלישי – אנו רוצים לעשות יין שמדבר בגובה העיניים, יין נגיש הן מבחינת השתייה והטעמים והן מבחינת המחיר, יין לאנשים כמוני וכמוך…"
על רקע זה חשו ביקב הרי גליל צורך להוסיף סדרת יינות שתתמקם בין היינות הצעירים, הבסיסיים, של היקב ליינות שבפסגת הפירמידה. יינות הבסיס הם יינות צעירים, מה שמוכר כ'אחים האדומים' – קברנה סוביניון, מרלו ושיראז, והאחרים, היונייה והרוזה. מנגד, היינות שבפסגת הפירמידה הם האביבים, יראון ומירון ש- "הלוואי והיה לנו מהם יותר" כדברי אורי טירולר. בעוד שהיינות הבסיסיים נמכרים במחיר של כ-45 ש' ויינות סדרת הדגל בקצת למעלה מ-100 ש', מחירי היינות בסדרת גליל נעים בין 55 ל- 70 ש'. "אנו מאוד אוהבים את מה שיצא לנו ואנו מקוים שגם אתם תרגישו כמונו", מסכם אורי טירולר, מנכ"ל יקב הרי גליל.
עוד סיפר טירולר ששני יינני היקב, מיכה ועדיה ובועז אדם, היו מעורבים מאוד בעיצוב המוצר החדש, החל מבחירת השמות ליינות ועד לבחירת התוויות עם התמונות שעליהן. "יש בזה אמירה", אומר טירולר, "ואנו מקוים שהאמירה הזו תעבור אליכם ואל כל ציבור הצרכנים". מספר מיכה ועדיה: "בשלב מסוים של חיי הבנתי שאני רוצה להתחבר לקרקע ולעשות משהו יצירתי, משהו שיש בו שאר רוח. בין היתר, שמתי לי כמטרה זה לחבר את הטבור של המקום אל המוצר שאני עושה". בהמשך הציג ועדיה מצגת המתארת את נופי הגליל. הוא התמקד בתיאור הקרקעות השונים שבהן נטועים כרמי היקב. הוא הציג וספר על ממצאים המעידים על ייצור נרחב של יין באזור בימים עברו, "הארץ הייתה מלאה ביין ואנו רואים שהיין מחובר מאוד לתרבות שלנו", אומר מיכה ועדיה.
ועדיה מבחין בכך שהגליל הוא לא רק נופים אלא גם פסיפס של אנשים. אותה שונות שיש בקרקע, באקלים ובצמחיה יש גם באנשי הגליל, הוא אומר, והגיוון הדמוגרפי הזה מרתק אותו: צ'רקסים, ערבים ויהודים, דתיים וחילוניים, מושבניקים וקיבוצניקים, והוא מציג תמונות: הנה אבנר, הכורם מיראון שהוא בכלל ד"ר לזואולוגיה, שכיף להסתובב איתו בכרמים, הנה דוריס שמגדלת את רוב הענבים של היראון, הנה ילדים משחקים 'מחפשים את המטמון' בכרמים ועוד ועוד. מיכה ועדיה אוהב את קצב החיים בגליל שבו לזמן יש משמעות פחות קריטית מאשר באזור כמו תל אביב. רבים מאזור המרכז, הוא אומר, ואני ביניהם, בחרו לעבור לגליל מתוך בחירה ורצון ליהנות מקצב החיים הנינוח הזה.
סדרת גליל מונה ששה יינות, ארבעה מהם זניים ושניים שהם בלנד: גליל סוביניון בלאן, גליל שרדונה, גליל ויונייה, גליל ברברה, גליל פינו נואר, גליל 'אלון' (בלנד של קברנה סוביניון, סירה, פטיט ורדו וקברנה פרנק) וגליל 'אלה' (בלנד של סירה, ברברה, פטיט ורדו וקברנה פרנק). "מאוד היה חשוב לנו להגיע עם הסדרה הזו לחנויות היין ולמסעדות, בנוסף ליראון ולמירון", אומר מיכה ועדיה, "הסדרה הזו מאוד זמינה כבר כשהיא יוצאת לשוק, היא אמורה להתיישב לצרכן על השולחן באופן נעים ונגיש. היראון והמירון, לעומת זאת הם יינות בעלי יכולת התיישנות והם במקום אחר מבחינת אופי היין". בעת כתיבת כתבה זו שוחררו לשוק שלושה מתוך ששת היינות ואותם טעמנו בטעימה הנוכחית. שלושת היינות האחרים יצאו בעוד כמה חודשים.
הרי גליל, סדרת גליל, סוביניון בלאן 2011
היין הצעיר שבסדרה, הענבים נבצרו אך לפני כחצי שנה. הפרי מגיע מחלקה בת שבעה דונם בכרם שביראון, כרם שניטע בשנת 1997. חלקה זו, מספר מיכה ועדיה, היא בת טיפוחיו של עמיתו היינן בועז אדם והוא זה תאם את הטיפול בגפנים מול אבר הכורם. הסוביניון בלאן גליל 2011 הוא יין בעל צבע לבן ושקוף, כמעט כמו מים. באף חשים בריח מאוד מבושם, ממש פרחוני, מזכיר את פרח היסמין. בחיך תחושה מאוד מרעננת, מתיקות קלילה, חמיצות נמוכה יחסית וסיומת מרירה קלות. בסיומת מופיעה לימוניות קלה בצידי הלחיים, משהו שהוא דווקא נעים ומושך ללגום עוד ועוד. רמת האלכוהול נמוכה, 12.5%, יין שיתאים מאוד לקיץ הישראלי. היקב ממליץ לשדכו למרקים שמנוניים ואני הייתי מוסיף – פירות ים ברטבים שאינם על בסיס שמנת. בכל מקרה יש לקררו היטב. מחיר היין 55 ש'.
הרי גליל, סדרת גליל, פינו נואר 2010
ענבי הפינו נואר שמרכיבים את היין הזה מגיעים אף הם מכרם יראון, משתי חלקות בעלות ותק שונה. האחת ניטעה בשנת 1997 והשנייה ב- 2003. הן היינן והן הטועמים הסכימו שאין סבה וצורך להשוות את היין הזה ליינות בורגון. יחד עם זאת יש ביין לא מעט ממאפייני הזן, הן בריח והן בטעם, אם כי הוא בהחלט שונה ולדעתי טוב שכך, כי הוא מתאים לדעתי לטעם של הצרכן הישראלי. הצבע לא ממש אדום, משהו יותר ורוד כהה, אולי אדום-חום. באף משהו פרחוני חמצמץ, ריח מעודן לא חצוף ולא מתפרץ. בפה היין יותר "כהה" ומאוד מאוד טעים. היין דומה באופיו, למי שמכיר, לפינו נואר האמריקאי מאזור אורגון. הטאנינים רכים. האלכוהול די גבוה 14.5%. היקב ממליץ לצנן מעט את היין ולהגישו בטמפרטורה של 16 מעלות. התאמה לאוכל: מאכלים עדינים שלא יאפילו על היין שהוא רך בטבעו. מחיר 70 ש'.
הרי גליל, סדרת גליל, 'אלון' 2009
היין הטעים וה'רציני' שבטעימה. בלנד רב זני שמכיל 46% קברנה סוביניון, 42% סירה, 9% פטי וורדו ו-3% קברנה פרנק. הענבים מגיעים מכרמי היקב בגליל העליון ועל תהליך העשייה סופר שהיין עבר תסיסה מלולקטית מלאה והתיישן 12 חודשים בחביות עץ, כנראה לא חדשות. התוצאה היא יין קטיפתי עם נוכחות טובה של עץ אבל רק ברקע. ליין צבע אדום עז. באף תחושות מעורבות הן של פרי בשל אבל גם ניואנסים של פרי צעיר. האלכוהול גבוה אבל עוצמת הפרי מתמודדת איתו יפה. היין מאוד טעים ואפילו רב שכבתי, כלומר, ככל שהיין פתוח בכוס מתאוורר ואולי אפילו קצת מתחמם, מתגלים טעמים נוספים. לאחר הבליעה נשארים בחיך טעמים נעימים מאוד והיין מושך ללגום ממנו עוד ועוד. היין מתאים לדעתי לכל סוגי המאכלים, גבינות 'כחולות' וכד'. מחיר היין 70 ש'.
סיכום
כמו כל סדרת ביניים, יינות סדרת 'גליל' אמורים לתת גם מזה וגם מזה. כלומר, איכויות המתקרבות ליינות סדרת העל ובמחירים ששואפים לכיוון סדרת הבסיס. היו מי שניסו להשוות את הסדרה, מבחינת מיצוב, לסדרת 'גמלא' של יקבי רמת הגולן. היינן מיכה ועדיה לא ממש התנגד להבחנה הזו אבל טוען שיינות סדרת 'גליל' יותר ממוקדי כרמים וחלקות. כאמור יש עוד שלושה יינות בדרך: ויונייה, ברברה ובלנד בשם 'אלה' שמכיל סירה, ברברה, פטיט ורדו וקברנה פרנק. אם לשפוט לפי שלושת היינות הראשונים בסדרה – יש למה לחכות.
