מאת: רונן פרלמוטר
מפגש פורום היין של אתר יינות ישראל עם יקבי הרוא"ה ומיה לוצי'ה
הכל התחיל כשאחד מהגולשים חברי הפורום הציע שנבוא לבקר ביקב הגראז' שלו בכפר הרוא"ה. החבר'ה ישר התלהבו. תמיד כיף לגלות יקבים חדשים ובמיוחד אם היין שלהם סביר ובתקווה שאולי אפילו מעבר לזה. האמת צריכה להיאמר – לא כל מי שמתסיס כמה ק"ג של ענבים בבית יודע לעשות יין טוב, אולי אף להיפך – רוב הניסיונות הפרטיזניים הללו נגמרים במיץ אלכוהולי די פגום. למרות זאת – החלטנו לקחת את הסיכון ולבקר אצל חבר הפורום אהוד קווה, המתגורר בכפר הרוא"ה ומייצר שם יין באופן ניסיוני. בנוסף הצענו לקובי ארביב, שמשמש בצוות הייננים של יקב רקנאטי ליטול חלק במפגש ולהפגין כיצד הוא מיישם את יכולותיו ביקב הבוטיק העצמאי שלו – מיה לוצ'יה.
כך התאספנו באותו בוקר שישי מוקדם בגינה שמקיפה את הבית החינני של משפחת קווה, ליד שדרת הפיקוסים העתיקים שבמרכז כפר הרוא"ה ויצאנו לעבר "היקב". לקרוא לחדרון בו מנמנם היין של אהוד בשם יקב זה באמת קצת גדול עליו עדיין. היו שם, לצד כמה מיכלי פלסטיק, בסה"כ שתי חביות יין בהן מתיישנים המרלו והקברנה מבציר 2011 שנסחטו מענבים גליליים (דלתון) והותססו ללא שמרי מעבדה. את הטכניקה הייחודית הוא מספר, למד יחיאל ישפה, בעלי יקב ישפה שבצפת העתיקה שמכין כך יין כבר שנים רבות, ובהצלחה לא מבוטלת על אף שהיא שנויה במחלוקת מקצועית וטרם ראיתי מישהו מבין היקבים המסחריים שמשתמשים בה. הענבים נבצרו בבריקס 24.2 (בבציר 2010 – 25.1) עם PH 3.61. גם קברנה סוביניון משנת הבציר האחרונה יש לאהוד והוא עדיין בתהליך העשייה. בנוסף נעשה שם ניסיון 'מחתרתי' להתסיס קליפות ענבים עם מים ומעט סוכר. מסקרן? ימים יגידו.
על השולחן הונחו מבחר גבינות ממחלבת יעקובס המקומית (מעבר לפינה..), כמה לחמים, שמן זית טרי ו… יצאנו לטעימה.
רשמי טעימה – יקב הרוא"ה:
מרלו 2010 – היין תסס במיכלים וה-PRESS נעשה לאחר 40 יום. הצבע של היין אטום. האלכוהול גבוה (14% אחוזים מורגשים) והארומות פירותיות. גוף בינוני. בסה"כ יין צעיר ונחמד.
מרלו 2011 – היין עדיין בתהליך. צבעו סגול מאוד ואטום מאוד (לפני שפיות). הטעם שלו מזכיר סוכריות ופטל, משהו בסגנון הבוז'ולה. מתיקות קלה שמקורה בסוכר שיורי מורגשת אף היא. התחושה היא שיש לו פוטנציאל לא רע.
קברנה סוביניון 2011 – גם יין זה טרם סיים את תהליך ההכנה שלו. סגול זרחני בעין, אף פירותי נעים, מתקתקות מדומה בחיך בעל סמיכות בינונית. מעניין מה ייצא ממנו…
צריך להבין שיקב הרואה איננו יקב מסחרי, הוא נמצא בשלב ניסיוני וראשוני, משלב טכניקות ייחודיות וככזה הוא בהחלט מעניין. אין כאן "יין גדול", גם אין יומרה כזו. אנחנו מצאנו בכפר יקב ביתי צנוע שניתן בהחלט ליהנות מהתוצרת שלו. מפרגנים!
בשלב זה עברנו ליקב השני – מיה לוצ'יה, של מיודענו קובי ארביב. היקב ממוקם באור עקיבא, מקום מגוריו של היינן (מיה לוצי'ה – האור שלי, מאיטלקית. סוג של גאווה פריפריאלית), והוא מכין כ-2,000 בקבוקים מדי שנה. אצל קובי הסיפור כבר שונה לגמרי. הוא כבר מקצוען אשר מכיר את כל התהליכים הכימיים, האגרונומיים והאחרים שצריך לדעת כדי שייצא לך יין מהוקצע. קובי אף משמש כמרצה בקורס היין של המרכז האוניברסיטאי אריאל זו השנה הרביעית.
"הפילוסופיה הייננית שלי", פותח ארביב, "היא שיין צריך ללכת עם אוכל. זה מה שמנחה אותי כשאני עושה יין. היין שלי איננו יין בומבסטי ומוחצן שישתלט על הארוחה אלא דווקא אלגנטי יותר שישתלב בה". ארביב מכין יין אחד אדום, שהרכבו משתנה מבציר לבציר, אחד זני מענבי קריניאן ומתוכנן גם יין לבן אחד מסקרן שאמור לצאת מענבי בציר 2011 – יין שיתבסס על ענבי פרנץ קולומברד עם תוספת של שרדונה. מסקרן, כבר אמרנו?
"גם אתה וגם עידו (עידו לוינסון, יין יקב רקנאטי – ר.פ.) מייצרים בנוסף לעיסוק המרכזי שלכם ברקנאטי יין באופן עצמאי", שואל אחד החברים, "אין לבוסים שלכם בעיה עם זה?"
וקובי עונה – "להיפך. יש פרגון גדול מצידם. זה נותן לנו השתפשפות נוספת, ניסיון כייננים עצמאיים ובסופו של דבר כולם מרויחים מזה". היין נמזג לכוסות ואנו ניגשים לטעום:
רשמי טעימה – יקב מיה לוצ'יה:
רוסו 2009 – בשנה הראשונה של היקב הותקן היין מ-96% מרלו ועוד 4% קריניאן. הוא נבצר ברמת-PH של 3.4, ללא תיקוני חומצה, והתיישן 10 חודשים בחביות בורגון חדשות. ליין צבע טרי (סגול-בורדו) באף ארומות פרי שחור, פלפל שחור.בחיך הוא מפגין חומציות גבוהה ורעננה, גוף בינוני-מלא וסיומת טובה.
קריניאן לה ספצאלה 2009 – מקור הענבים בכרם יחידני ותיק בדיר רפעת, שהניב 400 ק"ג יבול לדונם. תסיסה בת 6 ימים והתיישנות בחביות 10 חודשים. יש לו צבע מדהים, מין סגול-שחוק עמוק וכהה, אף חם ומתוק ומורגש בו אף מעט ברט חינני ועדין שמוסיף לו מורכבות. בטעימה הוא דווקא אלגנטי וחומצי הרבה יותר. ציפיתי לסיומת ארוכה יותר אך הוא נגמר די מהר …
רוסו 2010 (טעימה מוקדמת) – בשנת בציר זו, שהייתה לפי קובי שנה בינונית ופחות טובה מזו שקדמה לה, הותקן הממסך מ-70% קריניאן ו-30% פטיט סירה מעמק יזרעאל. צבע יפה ועמוק, אף פירותי (אוכמניות, שזיפים) מטובק וגוף עגלגל אך חומצי במידה ומאוזן. אולי אני לא יודע למה קובי התכוון כשאמר שזו הייתה שנה בינונית – לטעמי היה זה הטוב בטעימה!
הסגנון הכללי של היין של קובי שונה מזה שאנו רואים בדר"כ ביקבים מסחריים. אין לו קברנה-מרלו בנאליים והטעמים מזכירים מאוד את יינות עמק הרון – מצד אחד הם בעלי אף דומיננטי ונעים ומן הצד השני הגוף אלגנטי וחומצי. אין ספק שיש כאן אמירה של יינן על יין לא שגרתי. הרבה הצלחה, ידידי!
