מה בין "כתב יין", "מבקר יין" ו"שופט יין"

31/12/2011
מאז ימי קדם זכה היין להיות ה"משקה הנבחר" או המשקה העילי בו מתברכים אלים
המשך »


  

מאז ימי קדם זכה היין להיות ה"משקה הנבחר" או המשקה העילי בו מתברכים אלים, מלכים ובני תמותה כשידם משגתלרכוש יינות טובים. בשל משקלו החברתי הדתי והמסחרי של היין, לאיכותו ושרידותו נודעו חשיבות מיוחדת וזהירות מירבית  בהגדרת תכונות אלה, בהערכת איכותו ושימורו.

בעיקרון אין הבדל מהותי בהכנת משקה על בסיס תסיסה כוהלית בין אם הוא בירה או יין, אולם בפועל קיימים הבדלים עמוקים בין הפיכת תירוש ענבים ליין שניתן לשתות אותו לבין התססת משרת דגנים לבירה.

על ההבדלים הללו עמדו כבר הקדמונים מזה אלפי שנים. עובדה היא שבעוד שאת ההתפתחות הספונטנית של תסיסה כוהלית תיארו רבים מקדמת דנא, את הגורמים האחראיים לה ודרכי פעילותם זיהו רק לפני כמאה וארבעים שנים. לואי פסטר, שגילה את שמרי התסיסה הכוהלית, ציין בפליאה עם פרסום ממצאיו כי "בבקבוק יין אחד צפונים יותר ידע ופילוסופיה מאשר בכל הספרים המצויים בספריה גדולה וגדושה". באם כוונתו הייתה לידע המצטבר בכל הקשור לייצור יינות הרי שהוא צדק במיוחד. אולם בעוד אמרתו מתארת את הידע והנסיון שנצבר במשך דורות רבים, הוא לא כלל את העובדה, שבימים עברו המודעות לנקיון ביקבים בהם יוצר היין הייתה מעטה ביותר.

 בזמנו הוטבעה האמרה ש"יינן שייצור יינותיו עולה יפה בידו, יכולותיו לחולל ניסים גדול יותר מאשר היכולות לחולל ניסים של כנסיה המלאה בקהל אומרי הללויה". עיקרו של מאמר זה הוא לציין כי יינות טובים יוצרו בעבר כמו היום על ידי אותם בעלי ידע ונסיון נרכש, אשר דומה למה שניתן לאמר עליהם שהם "הלוחשים לשמרים". ועתה, לאחר פתיח רחב זה צצה השאלה מה בין הפתיח לבין הכותרת? התשובה לכך פשוטה. בימי קדם, כמו היום, יינות לא יוצרו בכל מדינה אלא במדינות בהן ניתן היה לגדל את הענבים הנדרשים לייצורם. מאותם ימים בהם התפתחה תרבות אנושית מרובדת במעמדות ודתות, נסחרו יינות בין מדינות ועיקר המשלוחים יועדו למלכים, שכבות אצולה והממסדים הדתיים. בגלל המחיר הגבוה להובלה ובטחון המשלוחים עולה השאלה כיצד ידעו הסוחרים והמשקיעים כספם ביינות אילו יינות הינם טובים ושרידים לעמוד בתלאות המסע הממושך (על היבשה על דבשות חיות משא או בעגלות ובים).

כדי לענות על צורך הזה התפתח מעמד של מומחים שמקצועם ויחודם היה טעימת יינות, הערכת איכותם ושרידותם טרם רכישתם. בפועל קביעתם לא רק הביאה לרכישה, או לביטולה, אלא במידה רבה גם לקביעת מחיר היין הנרכש. כך התפתח מעמד טועמי היין ולמעשה שופטי איכותו ושרידותו. טועמי היין הללו הנזכרים למעלה אינם אלה המוכרים לנו כשרי משקה במקרא, בכתבים בבליים, שומריים, ייווניים ורומיים, אלא כטועמים הקשורים בסחר בין לאומי ביינות. טועמי יינות אלה מוכרים כיום כטועמי היין של בתי מסחר גדולים ליינות בכל רחבי העולם, כטועמי היין בטעימות יין עיוורות, בועדות ממלכתיות בלתי תלויות, הבוחנות את איכות היינות הנטעמים ודירוגם בסולם הדירוג הממלכתי (AOC הצרפתי למשל).

 להחלטותיהם חשיבות חיונית בתיוג וקביעת איכות היין הנרשמת על תוויות היין, או לאישור האוטנטיות האזורית של היינות (אפלסיון בלעז). טועמים מנוסים אלה העוברים הכשרה ממושכת ועומדים בתוכנית לימודים מחמירה ומוקפדת משתתפים גם כשופטי יינות בתחרויות יין חשובות. מכאן ש"טועם יין" הינו אדם שליכולותיו בטעימת יין והערכת איכותו דירוגו, שרידותו, לעיתים גם מחירו ובכך בעקיפין לקבוע את ערכו הכלכלי, משקל רב בסחר הבינל"א ביינות. אפשר גם להוסיף כי מקצועו של טועם יינות עתיק ביותר ו"גילו" כימי ייצור היין והסחר בו. כתבי יין הינם אנשים העוסקים במקצוע השונה מזה של טועמי יין. לפי ג'נסיס רובינסון המושג כתב יין הוא מושג מעורפל ואינו ברור למה הכוונה. יתכן והערפל מכוון לאי בהירות מתוך הבנה, שמקצוע או עיסוק ככתב יין, אינו מוגבל לנושא היין ככזה אלא בנושאים אלו או אחרים הקשורים ביין וסביבו.

על פי מקורת קדומים הכותבים על יין החלו לכתוב על גפן ויין בספרי חקלאות קדומים, במיוחד התבלטו ביניהם מאגו הקרתגי במאה החמישית לפנה"ס, אתנאוס היווני במאה השלישית לפנה"ס, ברומא פליני "הזקן" וקולומלה במאה הראשונה לספירה ופלדיוס במאה הרביעית. גם קיסרים רומים הופיעו ככתבי יין למשל מרקוס אוורליוס במאה השניה לספירה. אולם רק במאה השבע עשרה, תחילת השמונה עשרה, הופיעו כתבי היין המוכרים לנו כיום. פעילותם התבטאה ככתבים בעתונות הראשונית, שכתבו גם על יין ואירועים חשובים הקשורים ביין כמו יבוא יינות, או, מסיבות ומסחר ביין.

 פעילותם הראשונית הייתה בחזקת כתבי חדשות ולא מומחי יין. ככל שהענין ביין גדל, לא רק בין בני השכבות הגבוהות בחברה, אלא במגזרים שונים וערכו של היין בכלכלה והמסחר העולמי גדל, התרחבו שטחי הענין העתונאי והכלכלי בין כתבי היין או הכותבים על יין.

כיום אנו מוצאים כתבי יין המתמחים בכל הקשור בכרמים וגידול גפני יין ואחרים המתמחים בשיטות ייצור וסגנונות יין וכל הענינים והנושאים שביניהם כולל סחר מקומי, חינוך והדרכה ליין, סחר בין לאומי ועוד. שטח התמחות נוסף הוא של כותבי ספרות על יין ותרבות היין בכלל. בשטח זה מצטיינים במיוחד האנגלים, כשהבולטים ביניהם כיום הם ג'נסיס רובינסון, היו ג'ונסון, אוז קלארק ואחרים.

בשל התרחבות הענין ביין וביינות אזוריים ובין לאומיים, נדרשים כתבי יין לרכוש השכלה מתאימה ועם השנים לכוון לרמה גבוהה יותר ואף לימודים אקדמיים בנושאים אותם הם מכסים בכתבותיהם. למשל כתב יין המתמחה ביקבים חיב להתמחות בכלכלת יקב, ניהול יקבים, סגנונות יין ושיטות ייצור יינות. הכותב על סחר ביינות ומשקאות הנגזרים מיין צריך להשכלה משלימה בכלכלת שוק ברמה ארצית או בין לאומית ועוד. מבין הכותבים על יין הלך ונפרד ענף מיוחד של כתבי יין ואשר אנו מכירים בהם כמבקרי יין. מבקר יין למעשה הינו עתונאי בעל טור(ים) בעתונות מודפסת או מקוונת המפרסם את רשמיו מיינות, יקבים ואירועי יין בהם ביקר. בהקבלה פעילותם של מבקרי היינות דומה ואף זהה לזו של מבקרי מזון, מסעדות, ספרים, תאטרון, אופרה או קונצרטים. תפקידם לסקר את השטח בו הם מתמצאים ולהביע את דעתם המלומדת והמנוסה, כדי שתשמש את הקוראים להחלטותיהם באותו שטח.

למשל מבקר מסעדות יכתוב אודות המנות שטעם, איכותן, מידת התאמתן למרשמים זהים או למקובל בסגנון (ספרדי, ים תיכוני וכד'),  לרמת הנקיון, השירותים, השירות לשולחן ולבסוף מפרט החשבון. בכך רשימתו תאפשר לקורא לברור במסעדה זו או אחרת לביקורו הבא. ברור מכאן שמבקר היין חייב להיות בעל השכלה רחבה בכל הקשור בגפן היין, יינות, שיטות יצורם וסיגנונות היינות כמו גם בדירוגם האיכותי. יתרה מכך, עליו לדעת לטעום ינות ברמה מקצועית. כלומר עליו לרכוש השכלה רחבה ולהתמחות ברמה גבוהה בשטח אותו הוא מתכוון לסקר.

 יש הגורסים כי השכלת מבקר יין אינה אמורה ליפול מזו הנדרשת מטועם יין מחד ומאידך מזו של כתב יין בכלכלת יינות או סחר בהם. קרי השכלה אקדמית בנושא. הערכה זו למידת היקף הידע והניסיון הנדרש ממבקר יינות נובעת מעובדת הפיכתם של כמה מהם לקובעי גורלות יקבים וסגנונות יין. יש בכך הקבלה למשמעות קביעות חריגות של מבקרי מסעדות, שבעבר הביאו להתאבדותו של שף זה או אחר בצרפת. כדוגמא לכך נצביע על רוברט פארקר, מבקר יין אולי ראשון במעלה, שעל פי קביעותו יקבע לטוב או לחורבן גורל יבולי שנת ייצור זו או אחרת של יקב מסוים. אין זה אומר, שקביעותיו מוחלטות והגורל לפיו הוא האחרון ואין בילתו.

נזכיר כי אחת מקביעותיו לגבי יינות מסוימים, שהשיגו בדירוגו 95/100 נקודות זכו לדירוג של 59/100, לפי קביעת ג'נסיס רובינסון שמעמדה כמבקרת יין אינו נופל כהוא זה ממעמדו של רוברט פארקר (בנוסף להיותה כתבת וכותבת על יין ראשונה המעלה). אכן שומו שמיים, זעזוע לקורא העשוי להיות מבולבל. כאן על הקורא לברור לו מבקר יין כלבבו כיון שקביעות אלה והמשתמע מהן אינו חורבן או גן עדן אלא הערכות שונות של שני בני תמותה.     נראה שבכך מוצה הדיון בנושא אולם בלא מילים של סיום ואזהרה אין נחמת פורתא לכותב שורות אלה. זכרו, כולנו ניחנו בחושי ריח, טעם וראיה וזכרוננו בדרך כלל טוב ומדויק. כמונו גם טועמי היין, מבקרי היין וסוחרי היין יהיו אשר יהיו. מאחר ואנו משלמים עבור היינות אותם אנו צורכים, מן הדין וההגיון הוא שנקרא, נתרשם מכל המידע המוצע לנו אך את היכולת והכושר לשיפוט ולהחלטה בכל הקשור ביינות אלה או אחרים נותיר בידנו ובידנו בלבד.    

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *