שאטו גולן–גשם של יינות

12/12/2011
כתב וצילם: אבי הלוי
יקב שאטו גולן חונך בימים אלו את היינות האדומים של היקב מבציר 2009
המשך »

 12/12/2011

 כתב וצילם: אבי הלוי

יקב שאטו גולן חונך בימים אלו את היינות האדומים של היקב מבציר 2009 שבהם נכללים: סירה 2009, קברנה סוביניון 2009, 'עוג' 2009,  'אליעד' 2009 ו- טוריגה נסיונל 2009. כמו כן נחנכים 'גשם לבן' 2010, 'גשם ורוד' 2011 ו- 'גשם אדום' 2008. באירוע טעימה ללקוחות עסקיים, מלצרי יין וכתבים סיפר הבעלים, שוקי שי, על הפעילות העסקית של יקב שאטו גולן בשנה החולפת, על נטיעת כרם חדש חסין וירוסים, ועל סוגי יין חדשים. הוא ייחד דברים לזכרו של דניאל רוגוב ז"ל וספר על יחסו של רוגוב כלפי יינות שאטו גולן, יחס שהפך במשך השנים ממסויג לאוהד. רוגוב, אגב, העריך מאוד את עבודתו של היינן אורי חץ ודירג בספרו האחרון את יקב שאטו גולן בחמישה כוכבים. את היינות שנסקור בכתבה זו טעם רוגוב ז"ל בביקור ביקב בפברואר השנה והעניק לרובם ציון של 90 ומעלה.   האופי המיוחד של יקב שאטו גולן נגזר לא במעט מאישיותו של יינן היקב אורי חץ, אישיות שבאה לידי ביטוי ביינות שהוא עושה. חץ בחור חכם ומוכשר ובדרך כלל אינו חוסך במילים, אבל כאשר שואלים אותו למשל מדוע יש בסירה 2009 שלו – פרט ל-85% סירה – גם 5% גרנאש, 5% מורבדר, 3% קברנה סוביניון ו-2% פטיט סירה הוא משיב בקיצור "כי ככה זה יותר טעים". את ההרכב של יצירה אחרת שלו, יין בשם 'עוג', הוא אינו מוכן כלל לגלות ואני חושד ששם יש תערובת זנים עוד יותר מוזרה מזו שבסירה… לשאלה מדוע אינו מגלה את הרכבו של ה- 'עוג' הוא משיב כי היה רוצה שנתמקד ביין ולא נתעסק יותר מדי בהרכב הזנים. די מוזר ולא כל כך מקובל אבל אורי חץ זה אורי חץ והיינות בסופו של דבר טעימים ומסקרנים וזה מה שחשוב באמת.   רוב היינות שנטעמו באירוע היו כאמור היינות האדומים מבציר 2009. אורי חץ ציין ששנת בציר 2009 , בדומה ל-2007, הפיקה יינות בעלי אופי יותר קל, 'קר' ו- 'חמצמץ', בעוד שבשנת בציר 2008 היו היינות יותר כבדים. הוא דבר על רמות האלכוהול ביינות (14.8% – 14.4%) והסביר שהיה מעדיף לעשות יינות בעלי תכולת אלכוהול של 13% אלא שבדרום הגולן, בגובה 400 מטר קשה להגיע לתוצאה כזו. "על היינן למצוא את הפשרה בין יינות אלכוהוליים ליינות לא אלכוהוליים מדי ושעדיין אין להם טעם של ירקות…" החדשות הטובות, כך למדנו מאורי חץ, שהמצב ביינות בציר 2010 יהיה גרוע יותר שכן הייתה זו שנה חמה במיוחד. משום מה, לכותב כתבה זו רמת האלכוהול הגבוהה שביין לא הפריעה שכן עוצמת הפרי ביינות האלו גבוהה ומתמודדת יפה עם האלכוהול.   שאטו גולן, 'גשם ורוד' 2011 יין העשוי ברובו המכריע (90%) גרנאש ולזה מוסיף אורי חץ קצת ברברה ומעט סירה. יש ליין הזה צבע ורוד יפה הכובש את העין- צבע ורדים שמזכיר לנו בעצם את מקור שמו של הרוזה שמשמעותו כמובן בלועזית ורד. אל האף יוצא פרץ של ניחוחות פרי, בעיקר תות שדה בשל וריחני ובפה מורגשת מתיקות קלה מעורבת בחמיצות, קלה אף היא, אשר מאזנת יפה את המתיקות. למרות המתיקות הזו, למיטב זיכרון חיכי, בהשוואה לגשם הורוד 010, אותו טעמנו ביקב בדיוק לפני שנה, היין הנוכחי מעט יותר יבש. בסך הכל יין מאוד נעים ללגימה סתם ככה בכיף בלי אוכל ובלי לדבר עליו יותר מדי. המחיר – 115 ש'.   שאטו גולן, 'גשם לבן' 2010 תערובת יינות לבנים הכוללת 43% גרנאש לבן, 35% רוסאן ו- 22% ויונייה – הרכב דומה לבציר קודם אבל שונה מאוד מההרכב של הגשם הלבן של בצירים 2007 ו-2008 שם הרוב היה ויונייה. בדף היינן מוסבר שכל יין תסס בנפרד כחצי שנה בחביות עץ ישנות ולאחר מכן עורבבו יינות אלו והבלנד בוקבק. לפי נתונים אלו אני מניח שהיין 'נח' חצי שנה בבקבוקים ויוצא כעת, שנה לאחר הבציר, לשוק. ליין צבע שמפניה בהיר עם גוון כאילו ירקרק. באף ריח יסמין מעודן, לא חזק ולא מתפרץ. תענוג להריח ולא בא להתחיל ללגום… במגע הראשוני עם החיך חשים קודם כל בחמיצות, אחר כך מתיישבת המתיקות ולבסוף נשארת בחיך מרירות קלה המזכירה אשכולית. ככל שלוגמים יותר מן היין החיך מתרגל והיין מרגיש יותר ויותר מאוזן. יין עשוי יפה ואלגנטי בעל מחיר לא פשוט לגבי יין לבן – 169 ש'.   שאטו גולן, סירה 2009 הזכרנו את היין הזה בתחילת הכתבה. קוראים לו סירה אבל יש בו 'רק' 85% מהזן הזה – מספיק אמנם כדי להצדיק את השם אבל לזה הוסיף היינן 5% גרנאש, 5% מורבדר, 3% קברנה סוביניון ו-2% פטיט סירה. בבציר הקודם, אגב, היו ביין הזה, פרט לסירה גם מורבדר וקצת קריניאן. ליין צבע סלק אדום וכהה. בפה ריח מעודן יחסית לסירה, מזכיר אפילו פינו נואר אמריקאי, לא צרפתי… לחיך לוקח מעט זמן להתרגל לטעמים שביין אבל הם מופיעים בזה אחר זה: פרי אדום, פרי שחור, תבליני שדה ואפילו טיפה של משהו שמזכיר קינמון. הגוף בינוני עד מלא והמרקם חלק וקטיפתי. לאחר הבליעה היין עושה 'חם' בבטן…. עפיצות טובה, לא מציקה. יין טעים וכיפי שהולך מצוין עם מאכלים לא עשירים ולא שמנים מדי שלא יאפילו על היין. 151 ש'.   שאטו גולן גשם אדום 2008 בלנד זנים אדומים שעיקרו גרנאש (54%) וסירה (40%) ומיעוטו קריניאן (4%) ו-מורבדר (2%). בבציר קודם, 2007, היה חלקו של הגרנאש גדול בהרבה – 70%. בדף היינן מסביר אורי חץ שהגשם האדום מבוסס גרנאש ובכל שנה הוא מנסה ללכוד את ביטויו הייחודי של הגרנאש באותו בציר. יותר גרנאש פחות גרנאש התוצאה נהדרת. מי שרוצה להבין מה זה יין טעים ילך נא אל היין הזה ויבין. ליין צבע חום ורוד כהה מאוד עם לב נוטה לשחור. המגע הראשוני עם הפה מעניק מיידית את כל מה שהיין נותן גם בהמשך והוא נותן הרבה שלל טעמים מתוקים ונעימים שוחים במרקם קטיפתי חלק ונעים. הטעם השיורי עוד יותר טוב מהלגימה עצמה (…) מה שגורם לך למזוג וללגום עוד ועוד. יופי של יין. כ- 1000 בקבוקים נעשו מהיין הזה ומחיר כל אחד מהם 245 ש'.   קברנה סוביניון 2009 יין מבוסס קברנה הכולל, פרט ל-86% מן הזן העיקרי גם 7% סירה, 6% מרלו ו- 1% קברנה פרנק. הקברנה הוא קברנה אך הוא נאסף מחלקות שונות שיש ביניהן הבדלים וזה מה שתורם למורכבות ה'פנים קברנאית' של היין. צבעו אדום כהה, כמעט שחור. באף ריח של שזיפים מיובשים ובפה טעמים של פרי שחור בשל. העפיצות מאוד בולטת והאלכוהול די נמוך במושגים ישראליים – 14.4%. עקב העפיצות הגבוהה מתאים הקברנה הזה בשלב זה של חייו רק למאכלים שמנים ועסיסיים. מעיון ברשימותי עולה כי אהבתי את הקברנה סוביניון של הבציר הקודם, 2008, יותר. אולי צריך לתת ליין להתרכך. המחיר 148 ש'.   שאטו גולן, עוג 2009 יין שההרכב הזני שלו נשמר על ידי היינן בסוד. לי יש תחושה שבבציר הוא אף הורכב מזן/נים אחר/ים מאשר בבציר קודם כי ההתרשמות שלי מן היין שונה לחלוטין. בעוד שהעוג 2008 היה חזק ועוצמתי ובעל צבע כשל דיו הפעם מדובר ביין יותר מתון. צבעו אמנם כהה אך לא מזכיר צבע של פטיט סירה כקודמו. האף עדין וכמוהו גם החיך. הגוף מלא והמרקם קטיפתי. הטאנינים אף הם מתונים והיין מתיישב מאוד נעים בחיך. נדמה לי גם שהיין יותר יבש ביחס לאחרים מבציר 2009. בסך הכל יין טוב ומסקרן. מחירו אמור להיות, לפי ה'עוג' הקודם, קרוב ל- 260 ש'.   אליעד 2006 יין הדגל של יקב שאטו גולן. היקב הכריז עליו כיין דגל החל מבציר 2006 אך אנו צרכני וחובבי היין הגדרנו אותו ככזה כבר קודם לכן… האליעד הוא יין מבוסס קברנה סוביניון ומורכב מהחלקות הטובות ביותר של היקב. בציר 2009 מכיל 96% קברנה סוביניון ו-4% פטי וורדו. בעיני זהו היין הטעים והמהנה ביותר של היקב. בהשקה הנוכחית קימץ אורי חץ במילים אבל באחת ההשקות הקודמות הסביר שכדי להכין את האליעד מעבדים קודם כל את הקברנה מכל חלקה בנפרד ומיישנים את היינות שנה ורק אז מחליטים איזה יין הולך לקברנה סוביניון ואיזה לאליעד השנתי. לאליעד 2009 צבע אדום רובי כהה עם לב שחור. באף ריח מאופק שמשתחרר בהמשך ומתאפיין בפרי לא בשל מדי. בפה קודם כל מתיקות ומיד אחר כך חמיצות שמאזנת את תחושת החיך. גוף בינוני, טאנינים רכים ומירקם נעים. יופי של יין שמחירו המומלץ לצרכן 192 ש'.   שאטו גולן טוריגה נסיונל 2009 יין קינוח מחוזק המיוצר מזן ענבים פורטוגליים שהיין נושא את שמו. על פי דף היינן זהו זן שהובא לארץ לראשונה על ידי יקב שאטו גולן. היין מיוצר בשיטות המסורתיות של עמק הדואורו שבפורטוגל: היינות נדרכים ברגל ותוססים באופן ספונטני וכעבור ימים ספורים נסחטים ומחוזקים בברנדי 79% המיובא על ידי שאטו גולן מצרפת במיוחד למטרה זו. לאחר מכן שוהה היין בחבית גדולה למשך כשנה וחצי ואז מבוקבק. לא נמסרו פרטים על המחיר אבל לפי נתונים שמצאתי ברשת לגבי אותו יין מבציר קודם, היין נמכר ב- 399 ש'.   סיכום: היינות של שאטו גולן הם יינות מצוינים למי שלא מסתכל על המחיר. כמעט כל היינות מתומחרים באופן חריג גם ביחס לנעשה כיום בשוק היין הישראלי. מאז ומתמיד היו יינות יקב שאטו גולן יקרים יחסית אבל הפער ביחס ליינות הישראליים האחרים הצטמצם במשך השנים ואילו כעת נפתח שוב הפער. מבין כל היינות הייתי ממליץ במיוחד על יין הדגל של היקב, האליעד, שניתן לדעתי להשגה בחנויות במחיר נמוך יותר מהמחיר המומלץ של היקב (192 ש') – תלוי ברמת ההנחות שהחנות נותנת ללקוחותיה.  

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *