ההר הטוב הזה והאדום

24/11/2011
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
יקב הר אודם מייצר כיום כשמונים אלף בקבוקים מדי בציר.
המשך »

 ליקב הר אודם, היקב הצפוני ביותר בישראל, הגעתי בתחילת החורף, בבוקר יום שישי גשום ומעורפל במיוחד – כל כך גשום שחוץ ממני ומבעלי היקב לא היה שם אף אחד. מזל. ככה יכולתי לשבת יחד עם מיכאל אלפסי, בעלי היקב ומנכ"לו, בנחת, לטעום מהיינות המצוינים שלו ולגלגל איתו שיחה נינוחה. האח המבוערת כבר דלקה, הפיצה חמימות והשאירה את הצינה הצפונית שפגעה בנו בחוץ. איזה כיף!

מיכאל הגיע לגולן לפני כשלושים וחמש שנים, היה בין מקימי היישוב אודם וקבע בו את ביתו, תוך שהוא מתפרנס מגידול פירות נשירים בעיקר (דובדבנים מהם הוא גם מייצר שיכר נפלא, ותפוחים) ורק לפני כשמונה שנים הקים את היקב. יש לו לחיצת יד אימתנית ומחוספסת המעידה כאלף עדים על חיבורו לאדמת הגולן אך מנגד עיניו מלאות חום וחיוכו לא מפסיק לקרון מתחת לשפמו העבות. ניכר בו שהוא אוהב את המלאכה ושונא את ההתחנחנות – "שהיין ידבר", הוא אומר לי ומוזג לכוסי טעימה מהיין הראשון.

כל היין של היקב עובר יישון משמעותי בחביות. אפילו השרדונה הלבן התבגר בחביות כחמישה חודשים לאחר תסיסה בהן. "יש מין טרנד כזה היום" אומר מיכאל "של כמה אנשים בענף שמנסים לכוון את התוצרת לרמת אלכוהול נמוך. אני לא מצליח להבין את זה. מי שמייצר מאות אלפי בקבוקים בשנה, חייב שחלק מהיין יהיה קליל יותר והשיווק שלו יתחיל מוקדם יותר.

אני בהחלט יודע את המשמעות של 'לשבת על מלאי'. יקב כזה יבצור את הענבים בשלב מוקדם, יעשה מהם יין ואפילו יקבל יין לא רע עם חוסר יחסי בטעמי פרי, כשגם רמת האלכוהול תהיה מתונה – וזה בסדר גמור. יש מקום גם ליין כזה על המדף. לעומת זאת, אני עושה כמות מוגבלת של יין ורוצה שכל היין יהיה ברמה טובה ומעלה – מיושן בחביות לפחות שנה, בעל פוטנציאל התבגרות ארוך בבקבוק – ולכן אני חייב לבצור את הכרם ברמת הבשלה מסוימת, ומה לעשות שגם האלכוהול יחסית יהיה גבוה. אי אפשר לעשות יין מעולה עם אלכוהול נמוך פה בארץ, אולי בצרפת אבל לא בישראל. תטעם" הוא דוחק בי, ובאמת אני מצליח להבחין בשידרוג הרציני שהיין שלו עבר בשנה וחצי האחרונות, מאז ביקרתי ביקב בפעם האחרונה. הוא מתאפיין באף עם ארומות רציניות, גוף בינוני-מלא וכבר אינו נופל מאיכותם של יינות מובילים אחרים.

"הייננים שלנו הם שני בני, אדם וישי, ואנו נמצאים בקשר מלא עם ד"ר ארקדי פפיקיאן, המשמש כיועץ הקבוע שלנו. ההחלטה שלנו להגדיל את כמות הייצור הייתה חייבת להיות מגובה גם בתכנית שיווקית מקבילה, וזו אחת מהסיבות שבגללן הפכנו להיות כשרים. שלוש משפחות לא יכולות להתפרנס בכבוד יחד מיקב שמיצר 20 אלף בקבוקים בשנה – צריך למכור יותר, ובאמת בעזרת הכשרות אנחנו גם מייצאים יותר וגם זוכים לביקורים רבים יותר אצלנו במרכז המבקרים. כשיש אוטובוס עם מטיילים,מספיק שישנם שומרי מסורת בודדים כדי שהם ידלגו על מקומות שאינם כשרים. אני רוצה את הקהל הזה. אין סיבה שחלק ניכר מעם ישראל לא יוכל לשתות את היין שלי".

היקב מייצר היום כשמונים אלף בקבוקים מדי בציר וכמחצית ממנו מיוצא לארצות הים – ארה"ב, צרפת, יפן, איטליה וצ'כיה, לאו דווקא לקהילות יהודיות. "אומרים שאין גידול בצריכת היין בארץ – ולדעתי זה לא נכון. אולי לא מרגישים את הגידול באופן מיידי כעת אבל תראה מי הם צרכני היין של היום", הוא מחייך, "אם פעם המבקרים שלנו פה באודם היו בני 55-70, והם אלו שקנו יין ושתו אותו, היום הגיל הממוצע של המבקרים אצלינע בין 25 ל-35. זו מהפכה! יותר ויותר אנשים מצטרפים למעגל צרכני היין בישראל – ותוך שנים ספורות אנחנו נרגיש את זה גם בכיס".

לי לא נותר אלא להצטרף לשאיפות ולתקוות של מיכאל ואני מתפנה לטעום מיינות היקב:

רשמי טעימה

שרדונה 'וולקאני' 2010 – 60% מהענבים ליין זה הגיעו דווקא מהמרכז (עמק האלה) והיתר מנווה אטי"ב, בכרם הנמצא בערוץ נחל בין החרמון לגולן. הוא תסס בחביות עץ בשיטה צרפתית (סור-לי) והתבגר בהן כחמישה חודשים לא מעיקים. יש לו צבע בהיר, נוטה לירקרק, אף מדהים של תפוחים ירוקים שמתפתח לפרי טרופי נעים. בטעימה יש לו גוף בינוני, טעמי מלון עם נגיעות לימון וחמיצות טובה. 14% אלכוהול שממלאים את הפה באלגנטיות. איזה יופי של יין! (מחיר מומלץ – 80 ₪).

קברנה סוביניון "וולקאני" 2009 – מקור הכרמים בגליל העליון (כרם עלמה וכרם בן זמרה, ומעט מכפר יובל). 92% קברנה סוביניון והשלמה של קברנה פרנק. ליין צבע כהה עם שוליים סגלגלים, אף של פירות יער שחורים ומאוד שוקולדי. שנה בחביות הניבה גוף בינוני, פירותי ומעט מתקתק, טאנינים בינוניים ולא מאוד נושכים. מעניין איך הוא יהיה עוד שנה. (מחיר מומלץ – 80 ₪)

שיראז וולקאני 2009 – רוב הענבים מכרם בכפר יובל המשובץ באבני קוורץ רבות ומעט מכרם בן זמרה. דווקא כאן מורגש אף של פירות אדומים חמצמצים. צבע סגול כהה, החיך משלים את האף – חומצי במידה, מרענן וטרי. (מחיר מומלץ – 90 ₪)

מרלו 'הר אודם' 2008 – עברנו לסדרה הגבוהה של היקב. מרלו מעניין מהכרם הצפוני של היקב (נווה אטי"ב). הוא התבגר כשנה וחצי בחביות אלון, כשמחצית השנה האחרונה בחביות משומשות. יש לו צבע בורדו כהה מאוד, המון ניחוחות פרי אדום ושחור לצד שוקולד וקפה. הוא "יושב טוב" בפה ובעל מרקם קטיפתי ונגיעה של מנטה. יין מרשים! (מחיר מומלץ – 125 ש"ח).

קברנה סוביניון "הר אודם" 2008 – גם כאן ענבים מנווה אטי"ב. מהדורה מוגבלת בת 6725 בקבוקים בלבד. 14.5% אלכוהול מפוצצים בטעם. פרי שחור ואדום משולב בווניל ומעט שוקולד. חומציות מאוזנת. יין בנוי היטב! (מחיר מומלץ – 125 ש"ח).

שני 2007 – יין קינוח בסגנון פורט שמכיל 5 זני ענבים, לא פחות – קברנה סוביניון, מרלו, סנג'ובזה, נביולו וסירה. בציר מאוד מאוחר של צימוקי ענבים, 28 חודשים בחביות בשמש. בהסנפה ראשונית הוא מתוק מאוד ואפילו מעט שרוף, אבל אחרי שעה-שעתיים בכוס הוא נפתח ומפגין מורכבות כובשת – ליקר דובדבנים, פירות יבשים (תאנה וחרוב), שוקולד מריר. אין מי שיעמוד בפני היין הזה. פצצה של יין! (מחיר מומלץ – 100 ש"ח).

שני יינות נוספים טעמתי בטעימה מוקדמת שהיו מסקרנים ביותר, אך מכיון שהם עדיין לא הושקו שיווקית אני נמנע מלכתוב עליהם בשלב זה, לבקשת היקב. בינתיים אפשר רק לגלות כי שני היינות הינם בעלי פוטנציאל גדול ושיש למה לצפות בעתיד הקרוב מהיקב המקסים הזה. לחיים!

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *