טיול באחת מדרכי יין של הכרמל
כפי שכבר ציינתי והדגשתי בעבר, עבורי טיול בדרך היין איננו רק ביקור ביקבים וטעימות יין. סיור בדרך היין מחייב שילוב של מספר אלמנטים שיש בהם זיקה לנושא הכרם והיין.
ביום טיול אחד חשוב להסתפק בשנים עד שלושה יקבים ולא יותר (אחרת יש צורך בנהג צמוד ואין טעם בהסברים. אחרי היקב השלישי כבר אי אפשר להתרשם ממראה העיניים וגם השמיעה כבר לא משהו…)
בנוסף, רצוי מאוד לבקר בכרם אחד לפחות, במוזיאון שעוסק במורשת ובתרבות היין, באתרים חקלאיים דומים כגון בית בד ליצור שמן זית ומטעים לגידול פירות טרופיים, ולשלב כל אלה במפגשים עם אנשים מעניינים מתחום תעשיית היין.
סיור בתוך תמונה
אזור הכרמל הוא אחד האזורים הידועים בארץ בשטחי הכרמים שבו. כאן החלה תעשיית היין הישראלית של העת החדשה במקום הנושא את הכינוי "ארץ הכרמים", או "בקעת הנדיב", שם המתקשר לברון אדמונד דה רוטשילד, האיש שהביא להקמת תעשיית היין של ימי ראשית הקמת המושבות בארץ ישראל בסוף המאה ה-19.
שמו של הכרמל (כרם-אל) מעיד אולי יותר מכל על קיומם של כרמי יין באזור בתקופות קדומות. במספר מקומות נמצאו עדויות ארכיאולוגיות המעידות על כך, ואלה נתמכות בפסוקים מן התנ"ך שמחזקים את דבר קיומם של כרמים על ההר ובסביבתו.
אופיו של האזור ונופיו יוצרים בקרב המטיילים תחושה של סיור בתוך תמונה הלקוחה מנופיה החקלאיים של איטליה, ולכן חלקים מחבלי הארץ הללו זכו לכינוי "טוסקנה הקטנה".
סיור בדרכי היין של הכרמל מאפשר למטייל מגוון אפשרויות בחירה המשלבות בין מתקנים קדומים, סיפורי התיישבות של העת החדשה, הליכה בנופי הכרמים וביקור באתרים שסיפורם מתקשר לתעשיית היין באזור.
החל משנות ה-80 של המאה ה-19, עם הקמת המושבות החדשות בארץ ישראל ופעילותו של הברון בנימין אדמונד רוטשילד לחיזוק המתיישבים באותן מושבות, הוקם בשנת 1892 במושבה זכרון יעקב יקב גדול שנועד להיות נדבך חשוב בבניית ענף היין המתחדש. הברון גם שלח אגרונומים מומחים מצרפת ואלה פעלו להטמיע זנים חדשים של גפנים באדמות האזור. בנוסף, יזם הברון הקמת מפעל ליצור בקבוקי יין ואל האתר הגענו בבוקרו של יום הטיול באחת מדרכי היין של הכרמל.
בקבוקי זכוכית לתעשיית היין
מפעל ייצור הזכוכית של הברון רוטשילד הוקם בשנת 1892 בחוף דור ליד הכפר טנטורה. המבנה ששרד על עמדו כמעט בשלמותו מאז ועד ימינו, נמצא כיום בתחומו של קיבוץ נחשולים והוא משמש כמוזיאון לתולדות המפעל ולשימור שרידים ארכיאולוגיים ואירועים היסטוריים שהתרחשו באזור.
ההחלטה להקים את המפעל במקום הזה התבססה על קיומם של חולות שסיפקו את חומר הגלם ליצירת הזכוכית ועל קרבתו של המקום למעגנה קטנה. לשם כך פנה הברון רוטשילד למאיר דיזנגוף (לימים ראש העיר הראשון של תל אביב), שלמד אז הנדסה כימית בצרפת וביקש ממנו להתעמק במהלך לימודיו בנושא יצור הזכוכית על מנת שיוכל להקים ולנהל את המפעל בטנטורה.
כשנה לאחר בואו של דיזנגוף למקום החל המפעל בעבודתו. היה זה מבנה בין שתי קומות בנוי לבני כורכר כשלצדו נבנו שני בתים בני קומה אחת לצרכי מגורים ומנהלה. עבדו בו כ-30 פועלים יהודים וערבים שהסתייעו בשמונה מומחים צרפתיים. בשיאו, ייצר המפעל כעשרים אלף בקבוקים שנועדו ליקבים שזה אך הוקמו בראשון לציון ובזכרון יעקב.
המפעל פעל כשלוש שנים בלבד, נקלע להפסדים כבדים ונסגר. במשך שנים רבות נותר המבנה המרשים בשיממונו. המכונות נלקחו ממנו, גג הרעפים פורק וחלקיו נשדדו.
בשנת 1980 החליטו חברי קיבוץ נחשולים לשקם את המבנה ולהציג בו ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בחוף דור ובסביבותיו. כך הפך המקום למוזיאון שמוצגות בו תצוגות שונות ומגוונות.
אנחנו הגענו לאתר כדי להכיר מקרוב את סיפור ייצור הבקבוקים ליין. אוצרת המוזיאון, ברכה זילברשטיין, קיבלה את פנינו והדריכה אותנו בחדרים המרהיבים של המבנה. קיבלנו הסבר ממצא על פעילותו של מפעל הזכוכית שעסק בעיקר בייצור בקבוקים, אך בנוסף לכך יצרו בו צלוחיות זכוכית, כיסויי זכוכית למנורות נפט וכלי זכוכית אחרים.
התצוגה הנוגעת לתחום היין במוזיאון כוללת גם מגוון אמפורות שהיו בשימוש במרחבי הים התיכון בתקופות קדומות וכלים שונים הקשורים לעולם היין. כמה מהממצאים הללו נדירים מאוד ומרשימים ביופיים בהם כלים שהכילו משקעים של יין אדום וקינמון מלפני כ-3000 שנה.
שיאה של תצוגת הממצאים הקשורים ליין היא רצפת הפסיפס המרהיבה שמשובצים בה אבני זכוכית ובין שאר התמונות המופיעות בה, גם דמותו של אל היין דיוניסוס.
תצוגות אחרות עוסקות בנושאים שיש להן נגיעות להיסטוריה הקדומה באזור זה, בהן בין השאר תצוגה העוסקת ביצור צבעי ארגמן ותכלת בעת הקדומה מבלוטות הארגמון, חילזון ימי שחי במימי הים התיכון ושימש ליצור הצבע היקר במפעל שהיה קיים בחוף דור (סיפור מקיף על יצור הצבע הזה מצוי בספרי "איש על דגלו").
ממצאים אחרים מציגים גילויים ארכאולוגיים מתקופות קדומות ואת מסע המלחמה של נפוליאון ב-1799 בארץ ישראל.
מידע נוסף ניתן לקבל באתר האינטרנט של המזגגה
סיפור המזגגה בשיחתי עם ברכה זילברשטיין
מרכז תרבות היין
כדי לחבר בין סיפורו של מפעל הזכוכית לסיפור היקבים שאותם הוא נועד לשרת, נסענו למרכז תרבות היין של יקבי כרמל בזכרון יעקב.
הסיור ביקב פותח צוהר לסיפורה המרתק של תעשיית היין בארץ ישראל בעת החדשה מראשית קיומה ועד ימינו. במרכז המבקרים של היקב ניתן לראות את החיבור בין הישן לחדש כחלק מהצגת תהליך העשייה המקצועית של היין בישראל.
היקב שהוקם ע"י הברון אדמונד דה רוטשילד בשנת 1982 כמה חודשים לאחר פתיחתו של היקב בראשון לציון, הרחיב עם השנים את פעילותו וכיום זהו היקב הגדול בישראל המייצר יינות איכות מסוגים שונים לשווקים בכל רחבי העולם בהיקף של כ-25 מיליון בקבוקים בשנה.
הענבים מהם מיוצר היין מגיעים מכרמים המצויים באזורי גידול בכל רחבי ישראל מצפון רמת הגולן והגליל העליון ועד לצפון הנגב.
פעילותו של היקב הועברה בשנת 2015 לפארק התעשייה אלון תבור שבגליל התחתון, אבל מרכז המבקרים עצמו נשאר בזכרון יעקב.
אנשי המקצוע שקיבלו את פני במרכז תרבות היין, סיפרו על ההיסטוריה של היקב ועל היינות המיוצרים בו. בהמשך צפיתי בסרט קצר וקיבלתי אפשרות לרדת אל המרתפים הענקיים של היקב. בסיום הסיור קינחתי בטעימות ממגוון יינות.
מרכז תרבות היין כולל גם חנות שבה נמכרים יינות היקב והוא מציע בתאום מראש גם אפשרויות לסדנאות יין באחד מחדרי ה-V.I.P. של היקב ובהזמנה מיוחדת גם סיורים בכרמים. היקב מצוי ברח' דרך היקב 2 בזכרון יעקב. מידע נוסף באתר מרכז תרבות היין
בוטיק קלסי
מהיקב הגדול ביותר בזכרון יעקב עברנו ליקב בוטיק סמוך, הלוא הוא יקב סומק.
יקב סומק הוקם בשנת 2002 ע"י ברק והילה דהאן. ברק הוא דור חמישי למשפחה של מגדלי יין שהחלה את דרכה בתחום גידול הענבים לפני כ-135 שנים בזכרון יעקב.
ההחלטה להקים יקב בוטיק בקרבה ליקב הגדול ביותר בארץ התקבלה ע"י בני הזוג דהאן במהלך סיור באזורי יין שערכו בחו"ל לפני כ-30 שנה. היקבים הקטנים בהם ביקרו נתנו את ההשראה לבנות משהו שעוד לא היה נפוץ בישראל. כדי להכין את הבסיס למימוש תכניתם, יצאה הילה ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות ולאחר השלמת התואר הראשון המשיכה ללימודי תואר שני בייננות באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה. כל זאת במטרה לבנות יקב בוטיק קלסי שמתבסס רק על הכרמים השייכים למשפחה כדי ליצור זיקה ישירה בין הכרם ליקב.
הכרמים המשפחתיים משתרעים כיום על שטח של כ-120 דונם, בעיקר באזור רמת הנדיב. היבול השנתי מסתכם בכ-200 טון ענבים שרובו נמכר ליקבים אחרים וחלק ממנו מגיע ליקב סומק. היקף יצור היין מגיע לכ-20,000 בקבוקים בשנה.
ברק הוביל אותי לסיור במרכז המבקרים הצנוע והמעוצב בטוב טעם. הוא סיפר לי על המורשת המשפחתית בתחום היין והוביל אותי אל חדרי אחסון החביות ושורת המכלים שבהם תוסס היין. לדבריו, ניתן להרחיב את הסיורים על פי בקשה מראש אל חלקות הכרם ברמת הנדיב, אך כדי לאפשר למבקרים המגיעים ליקב לספוג את האווירה המקשרת בין גידול הענבים להכנת היין, נטעו הילה וברק כרם קטן בחזית בית המגורים שבו מצוי גם מרכז המבקרים.
בכניסה למרכז המבקרים מצויה חנות קטנה לממכר תוצרת היקב. היינות האדומים המוצעים כאן הם מהזנים סירה, קברנה פרנק, קריניאן, גרנאש, מלבק ומורבדר. יין לבן מיוצר כאן מהזנים שרדונה, רוסן, ויוניה ושאנין בלאן. חלק גדול מהיינות מורכב מבלנדים של הזנים השונים.
טעמתי והתרשמתי.
כתובת היקב: רח' הרצל 16, זכרון יעקב. מידע נוסף באתר האינטרנט של יקב סומק
על יקב סומק בשיחתי עם ברק דהאן
רחוב אחד של פעם
בדרך אל היקב הבא בקשתי לחוות שוב את אווירת ההתיישבות של ימי העלייה הראשונה בארץ ישראל. השנים שחלפו מאז עלו המושבות הראשונות על הקרקע בשלהי המאה ה-19, לא הותירו הרבה מקום לאותנטיות של אותם ימים ראשונים. המושבות גדלו והיו לישובים גדולים ומודרניים וחלקן הפך לערים גדולות. נותרה רק מושבה אחת שמשמרת את האופי של ימי ראשיתה וזוהי המושבה בת שלמה.
בת שלמה הוקמה ע"י הברון רוטשילד בשנת 1889 כמענה לצרכי ההתרחבות של המושבה זכרון יעקב. המושבה נקראת על שם אמו של הברון – בטי דה רוטשילד וסבו מצד אמו – סלומון.
על אף כל המאמצים למשוך למקום מתיישבים ולהרחיב את היישוב, נותרה בת שלמה מושבה קטנה ביותר. הרחוב היחיד שנבנה בה נותר בעינו גם לאחר כ-130 שנים ותריסר הבתים הישנים שהוקמו לאורכו נשארו בחלקם על עומדם.
מן העבר האחר של כביש 70, צפונה למושבה הישנה, הוקם בשנת 1950 מושב הנושא אותו שם.
הסיור לאורכו של הרחוב הישן שכולו מיועד לשימור החזיר אותי אל סיפורי אותם ימים רחוקים של ראשית ההתיישבות החדשה בארץ ישראל. אפשר לטייל כאן בנחת, לנשום את האווירה המיוחדת, לצפות אל נופי הכרמל והכרמים המשתרעים מקצה הרחוב ודרומה.
עצרתי גם לשהות קלה ליד גדר האבן המקיפה את שרידי החווה של משפחת לוטה המסמנים את גבולה הדרומי של המושבה. לצדם נמצאת עמדת שמירה, אחת מכמה שהוקמו כדי להגן על היישוב.
בעוברי לאורך שדרת הברושים ברחוב השקט, עצרתי לצד מבנה בית הכנסת הישן, התבוננתי בחצרות שחלקן נטועות עצי פרי מסוגים שונים ונכנסתי למשק שוורצמן כדי לטעום ולהתרשם מהמקום המשמר אותנטיות של ימי ראשית המושבה.
משפחתו של זליג שוורצמן הייתה מהראשונות להתיישב בבת שלמה. הם פתחו במקום מחלבה ומכרו את תוצרתם בבית האבן שבו התגוררו. כיום יש כאן חנות לממכר תוצרת המשק ולמוצרי חקלאות נוספים. אפשר להסב כאן לשתיית קפה, לתה צמחים מהביל או לארוחה קלה.
למידע נוסף על משק שוורצמן.
יין חברתי-כלכלי
התחנה האחרונה במסלול היין של אותו יום הייתה ביקב טוליפ שבכפר תקווה ליד טבעון.
יקב טוליפ הוא פרי חזונם של יצחק יצחקי ובניו רועי ודורון. כוונתם הייתה להקים יקב בוטיק ברמה גבוהה שישלב בין האהבה של בני המשפחה לנושא היין עם עשייה קהילתית-חברתית. משום כך בחרו לבנות את היקב בכפר תקווה המשמש כיישוב קהילתי לאנשים עם מגבלות וצרכים מיוחדים.
בשנת 2003 הוקם היקב על צלע ההר הצופה אל רכס הכרמל במערב ואל הנופים של עמק יזרעאל במזרח. הקמתו של היקב בכפר תקווה נועדה לאפשר את שילובם של אנשי הכפר בתהליך ייצור היין.
ההתחלה הייתה צנועה למדי. ביקב עבדו שלושה מתושבי הכפר והוא יצר 6000 בקבוקים בשנה. כיום זהו אחד מיקבי הבוטיק הגדולים בישראל. עובדים בו 45 אנשי כפר תקווה והוא מייצר כ-100,000 בקבוקים בשנה ששליש מהם מיועד לשווקים מחוץ לישראל. הענבים מגיעים מכרמים שנמצאים בגליל העליון ובהרי יהודה.
ליטל רוט, מנהלת קשרי לקוחות של היקב קדמה את פני במרכז המבקרים. היא גוללה את סיפורו של כפר תקווה שהוקם בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת ע"י קבוצה של 20 משפחות שביקשו לתת מענה לילדיהם בעלי הצרכים המיוחדים בהגיעם לגיל בגרות. לאחר שנמצא מקום במבנים שנותרו בשממונם על המורדות המערביים של גבעות זייד, קרם רעיון הכפר ממשות וכיום חיים בו כ-200 צעירים בעלי מגבלות שונות תוך ניהול חיים עצמאיים.
היקב שבו עובדים חלקם תורם בין השאר לקיום הכלכלי של תושבי הכפר. זאת, בנוסף לתקציבים שמתקבלים מהממשלה וממוסדות שונים.
באחד האירועים שהתקיימו לצורך גיוס כספים למקום, נמכר בקבוק יין מתוצרת היקב שעליו הופיע חתימתו של נשיא המדינה שמעון פרס בסכום של 15,000 דולר.
ליטל הובילה אותי לסיור מקיף ביקב. הסיור עבר דרך חוות המכלים, חדרי יישון החביות ואולם הבקבוק. בסיום, התיישבנו ליד הבר הנאה לסדרה של טעימות. בסמוך, ישבו מבקרים נוספים לארוחת צהרים קלה שאף היא יכולה להיות מוגשת בהזמנה מראש.
טעמתי מהקברנה סובניון והמרלו המקומי ונהניתי למדי מטעמם. ערב לחכי גם הבלנד מענבי גוורצטרמינר וסוביניון בלנק.
סיפורו של יקב טוליפ, תרומתו החברתית-כלכלית לקהילה וטיב יינותיו, היו עבורי בבחינת סיום חווייתי של יום הטיול הזה באחת מדרכי היין של הכרמל.
