אחוות בוצרים

02/11/2011
מאת: אורי בן חיים
זה פשוט כיף גדול. בוצרים בכרם נבות, שבמושב צלפון.
המשך »

אחוות בוצרים

 02/11/2011
  
 מאת: אורי בן חיים
 
יין מסוגל לעשות יותר מאשר להתגלגל על החיך ולענג את חוש הטעם בשפע של טעמים. יין מסוגל להפוך את מי שמעולם לא חלם על עבודת האדמה, לחקלאי מן המניין, כזה שמתייצב בכרם באשמורת בוקר ראשונה, עם כובע רחב שוליים על הראש, מזמרה ביד ולהט בעיניים. זה מה שקורה בכרמים של מטה יהודה – עם תום הקיץ מופיעים בהם פנים נלהבות וששות אלי בציר.

עונת בציר הענבים היא תמיד חגיגה לעיניים, לחיך ולכל מי שאוהב יין. המראות הרומנטיים של טל הבוקר נקווה על העינב הסגול, כשאדי השמש המחממת מטפסים ועולים על רקע הצבע הירוק הכהה של שורות הגפנים, יחד עם ריח האדמה…תענוג לחושים.

אמנם, אחרי כשלוש שעות של בציר, כשהשמש כבר קופחת על הראש, כפות הידיים כואבות מהמזמרה ועלי הגפן מתחילים לגרד בעורף המזיע…מתחילים לעלות בלב הרהורי כפירה ומבטים מלאים געגוע נשלחים אל פינת המנוחה. אז גם מבינים טוב יותר, מדוע כיום רוב הבוצרים הם פועלים תאילנדים וגם מדוע חקלאי בינוני אינו יכול בלעדיהם. אבל אם אתה חקלאי קטן, המגדל בחלקה ב' שלו כרם בשטח של 20 דונם ומייצר כמה אלפי בקבוקי יין בשנה, אתה יכול להפוך את הבציר לחגיגת שיתוף ואחווה אוהבי יין אמיתית.

מוטי בוהדנה, במקור ממושב ארבל, הגיע לצלפון לפני 11 שנים ונדבק בחיידק היין, למרות שאת פרנסתו הוא מוציא מתחום השילוט. הוא הקים את יקב "נבות" ומאוחר יותר הרחיב את הייצור לתחום הבירה הביתית.

בצמוד ליקב שלו משתרעת חלקת כרם קטנה ויפהפייה של כ-20 דונם. "אני לא יקב גדול ומסחרי", אומר בוהדנה, "אני מייצר כ-3500 בקבוקים בשנה בלבד ואני מוכר בעיקר לאירועים ולשימוש פנימי. אין לי כרגע גם שאיפה להתרחב מעבר לזה. מהיין לא מרוויחים…זה יותר אהבה ותחביב המשתלב בעסק", הוא מגלה.

אצל בוהדנה, נראה שהכל זורם, שמח ואוהב. גם את הבציר המפרך הוא מצמצם לסוף שבוע אחד, שהוא יותר הנאה מעבודה קשה. "כבר הרבה שנים שאני הופך את האירוע הזה למשהו כייפי ומשמח. בכל שנה, עם הגיע הבציר, מתאספים אצלי כל החברים והמשפחה ויחד אנחנו נהנים מחדוות הבציר ועושים את זה בכיף והנאה. בסך הכל, זה לא שיש לנו פה מאות דונם שאנחנו צריכים להספיק".

בכל שנה מפרסם בוהדנה לחברים ולכל מי שמעוניין את מועד הבציר וכולם פשוט מגיעים. השנה הוא גם פתח קבוצה בפייסבוק והזמין דרך שם את כולם.

אריה הגיע ממבשרת ציון עם בתו, אלכס. הוא למד לעשות יין אצל ניר שחם ומזה כחמש שנים מטפח חבית יין אצל ניר. "אני תמיד משתדל לסחוב את הילדים שלי לתהליך הייצור, זה יוצר חוויה קהילתית וכיפית".
את בוהדנה הוא פגש לפני כחודשיים, בהפנינג הבירה שהתקיים בגבעת ישעיהו. "ראיתי שמוטי מייצר גם יין", הוא מספר "ומייד הבנתי שאני הולך לבלות אצלו את הבציר. זה פשוט כיף גדול בשבילנו להגיע לפה בשעה כה מוקדמת ולעסוק במלאכה החקלאית היפה הזאת".

אמיר הוא בחור צעיר שהגיע מתל אביב יחד עם בת זוגו שעוסקת בתחום שוק ההון. "לפני כחצי שנה ערכנו באזור סיבוב יקבים בין עשרות היקבים פה", הוא מספר, "הגענו ליקב של מוטי, ישבנו, שתינו, נהנינו ופשוט נדלקנו על הבן אדם. מוטי סיפר לנו שבבציר הוא עורך פה הפנינג וכשהגיע הזמן, היה ברור לנו שאנחנו מצטרפים. אנחנו פה משש בבוקר, לקחנו מזמרות לידיים ואנחנו בוצרים. זה פשוט כיף שאי אפשר לתאר אותו וכל כך שונה ממה שאנחנו עושים ביום יום".

מיד בתום הבציר מתאספים כולם במרפסת היקב לטקס הקראש, שבו מרסקים את הענבים למיץ. מוטי משלשל את אשכולות הענבים מארגזי הפלסטיק למכונה, והנוזל הסגלגל והמקציף מתחיל לזרום החוצה בקצב לקול צהלות התרגשות של הנוכחים. בטנם של הבוצרים העייפים מתחילה לקרקר ומוטי נהנה לפנק את אורחיו וחבריו בחפלה נחמדה ממאפה ידיו וידי אשתו. יחד הם פותחים שולחן גדול ביקב, עמוס כל טוב ומזמינים את הפועלים בסוף הקראש לארוחה חגיגית.

כבר אמרנו, עבודת הבציר טומנת בחובה, הנאה, שמחה ואחוות בוצרים.

 

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *