פרידה מרוגוב והמלצות ליין

17/09/2011
מאת: רונן פרלמוטר
פורסם ב: מוצ"ש -מקור ראשון
עדיין לא קם לרוגוב יורש או מי שיכול להתמודד על כניסה לנעליו הגדולות
המשך »


 מאת: רונן פרלמוטר
פורסם ב: מוצ"ש -מקור ראשון
 

את רוגוב, דניאל רוגוב, פגשתי לאורך שנות הכתיבה שלי על יין, פעמים אין ספור. בואו נודה – הברנז'ה של עיתונאי היין די מצומצמת (כמו גם כל התעשייה הזו…), ולא אחת יוצא שאתה נפגש סביב שולחן עם אותם אנשים – נציגיהם של עיתונים, מגזינים, אתרים ואף בלוגריסטים – בתדירות שלא הייתה מביישת זוג אוהבים. מצד שני זה לא אומר שאנחנו מכירים יותר מדי. אנחנו בסך הכל טועמים יין ומדברים עליו.

פעם אחת, לפני כשלוש שנים לערך, יצא לי לנהל שיחה קצת יותר ארוכה איתו. למי שהשם רוגוב לא אומר הרבה, אקדים ואספר כי רוגוב, מבקר היין והמסעדות של עיתון 'הארץ' בכשלושים השנים האחרונות (!), אחראי לא מעט על התפתחותו של ענף היין בארץ, ויותר מכך – על ההכרה העולמית לה זוכה היין שלנו בשנים האחרונות. הוא דואג לקדם את התעשיה הזו בכל רחבי העולם – השתתפות בכנסים, חיבור מדריך יין שנתי באנגלית (השנה יצא בפעם הראשונה גם בעברית) המנתח ומדרג כל יין חדש שיוצא לשוק והשתתפות מכובדת בצוות הטועמים של מבקרי היין הנחשבים בעולם – ובטח השמטתי עוד כמה דברים…

על כל פנים, השיחה שלנו אז, שהתחילה על הבר עם כוס אספרסו ביד, באחת ההשקות התל אביביות ועברה אל מחוצה לו (יצאנו לרחוב. עשר דקות בלי סיגריה אצל רוגוב זה נצח), התפתחה ונסבה אודות איכותו של היין המבושל, זה שעבר פיסטור כדי שמגע גוי (ולפי חלק מהשיטות גם של יהודי מחלל שבת) לא יפסול אותו. בתחילה הוא היה נחרץ – "אין יין מבושל טוב. הטמפרטורה הגבוהה מחסלת אותו", אבל לאט לאט, עם התפתחותה של השיחה, כבר זיהיתי בקיעים בנחרצות הרוגובית, עד שבסוף השיחה הוא כבר שינה את הטון והודה באזני ש-"או. קי. עם הטכנולוגיה של היום אפשר לעשות יין צעיר איכותי, גם כשהוא מבושל", אך מיד הוסיף בחיוך – "אבל רק צעיר. יין שהתרתח בחום כ"כ גבוה – אין לו סיכוי להתבגר בכבוד".

למה אני מספר לכם את כל זה? כי רוגוב עצמו דווקא כן הצליח להתבגר ולזכות לכבוד השמור למתי מעט. לפני כשבועיים, לאחר שהתמודד עם מחלה קשה, נפטר רוגוב כשהוא עמוק בעשור השמיני לחייו (איש לא יודע את גילו המדויק). קדם לכך ערב הצדעה והוקרה שארגנו לכבודו כמה חברים וקולגות. הערב נערך כעשרה ימים לפני כן, בר"ח אלול – כל אנשי היין בארץ היו שם, ברכות מאנשי יין מחו"ל הוקראו, מיטב השפים הישראליים באו להצהיב לו שיניים – בהחלט לא מחזה שרואים כל יום. בכל זאת – הבנאדם המציא את טרמינולוגית הערכת היין שאנחנו מכירים. מי לפניו ידע להגות את השם "קברנה סוביניון" או "גוורצטרמינר" בארץ? מי ידע מה ריחם של "פירות יער אדומים", טעמן של "דומדמניות" או את פירוש הצבע "נופך"?!

הייחודיות של רוגוב באה לידי ביטוי לא רק בשפה שהוא הצליח להטמיע כאן או בהומור האלגנטי והעצמי שלו, אלא גם בעקביות ובשיטתיות שלו – לא היה יקב ישראלי שהוא החמיץ או התעלם ממנו (גם אם היין היה רע וצריך היה לומר ליינן את זה בפנים…). הוא הודה באזני פעם כי הוא נאלץ (והאמינו לי – בכמויות כאלו זה אילוץ) לטעום כעשרים יינות שונים בכל יום! גם בימיו האחרונים, כשהוא מתמודד עם כאבים עצומים, הוא המשיך לכתוב ולפרסם ביקורות על יינות חדשים. אחת מהתבטאויותיו היותר מפורסמות היא בקשתו – "אני אפסיק לעבוד בערך שבוע אחרי שאמות. אנא קיברו אותי עם הלפטופ שלי, כמה סנדביצ'ים, סיגריות ושבעה בקבוקי יין"…. אגב, את ההודעה על פטירתו פרסם הוא עצמו בגוף ראשון בפורום האינטרנטי שהוא ניהל – כשעה לאחר פטירתו.

חוץ מרוגוב (דרך אגב, זהו שם העט שלו ולא האמיתי) יש בארץ עוד עיתונאי יין מוכשרים, אבל עדיין לא קם לו יורש או מי שיכול להתמודד על כניסה לנעליו הגדולות. מצד שני – יש מספיק כאלה שינסו…

את הסקירה הבאה, המלצות ליינות לחג, אני רוצה להקדיש לזכרו של האיש היקר הזה שידע ליהנות מחייו ולמצות אותם וגם לסיים אותם בסגנונו הכל כך מיוחד, בדרך שלו.
את היינות הבאים בחרתי במיוחד לשולחן החג, ואין זה משנה אם מדובר בשולחן של ראש השנה, סוכות או שמחת תורה. לא חיפשתי דווקא היינות היקרים או הטובים ביותר שיצאו לשוק, אלא כאלו נגישים, מהנים ובעלי טעמים 'צעירים'. מה זה 'טעם צעיר'? כשתטעמו תבינו. הנה:

לבן 2010, יקב ססלוב – היין הכשר הראשון של היקב, שהותקן ע"י רוני ססלוב, הייננית המקסימה שלו. זהו ממסך (בלנד) חצי יבש של ענבי גוורצטרמינר, ויוניה ומעט סוביניון בלאן שצבעו בהיר הנוטה לירקרקות, טיפה עכור. האף שלו מדהים – אשכולית צהובה וגויאבה עדינה, כשבחיך נוספים גם טעמי אננס טרי ומתקתק, וגם החומציות לא נעדרת. בסיום יש לו מעט מרירות עדינה, אבל זה חלק מהיופי שלו. אין מי שלא יתאהב בו! (מחיר מומלץ – 89 ₪)

שרדונה רזרב 2010, יקבי בנימינה – יין קלאסי מהיקב הוותיק שעובר מהפכת התחדשות בשנים האחרונות. רוב הענבים מגיעים מהגליל העליון עם מעט השלמה (15%) מהרי יהודה. שלשה רבעים ממנו התבגרו בחביות עץ (חלקן חדשות). כבר בהרחה ניתן להבחין בעושר הניחוחות שלו – אגס, תפוז ומלון לצד וניל וחמאה, והמורכבות אף עולה בעת הלגימה ממנו – הוא ניחן בגוף בינוני-מלא והמרקם שלו שמנוני במידה. הוא ישתדך נפלא למנות דג עשירות (מישהו אמר סלמון בגריל?). (מחיר מומלץ – 83 ₪).

עלמה הרון 2009, יקב דלתון – נעמה סורקין, הייננית המוערכת של יקב דלתון מרחיבה את העלמה מהגליל לכדי סדרה בת שלוש עלמות. זה שלפנינו הותקן בסגנון יינות עמק הרון הצרפתי מענבי שיראז (82%), מורבדר (12%) ומעט ויוניה לבן – להעצמת הצבעים והרעננות. יש לו צבע סגול בינוני, ארומות של סיגליות, פרי אדום ובשר חרוך מתובל בפלפל שחור ומעט ליקריץ ("סוכריית סוס"), ובחיך הוא רענן ואלגנטי. בלי פוזות ודאווינים – פשוט יין טוב! (מחיר מומלץ 85 ₪).

קסם 2009, יקב עגור – יקב קטן (מייצר כ-45,000 בקבוקים מדי שנה) במושב עגור שבעמק האלה. הבעלים והיינן, שוקי ישוב, הוא טיפוס מיוחד. ג'ינג'י עם אופי שהיין שלו יוצא בדיוק כמו הצבע של הזקן – שובב, לא שגרתי ועם הרבה נשמה. היין מורכב מענבי קברנה סוביניון, מרלו, פטי-ורדו וקברנה פרנק. יש לו צבע ארגמני בינוני ויפה עם שוליים סגולים. הארומות הנידפות ממנו פירותיות מאוד (פטל, דובדבן אדום) ומשולבות בירקרקות בוסרית מתונה. גם החבית פה במידה. יש לו גוף בינוני-מלא והוא מפגין עפיצות גבוהה, שתאפשר לו להתבגר מספר שנים ולהשתבח. (מחיר מומלץ – 89 ₪)

מירון 2007, יקב הרי גליל – היקב הזה, השוכן בקיבוץ יראון – מדרום למוצב חיזבאללה, מנפיק דרך קבע יינות מרשימים במחירים סבירים ביותר, וככזה גם היין שלפנינו. הוא מורכב ברובו (81%) מענבי סירה והיתר קברנה סוביניון ופטי-ורדו. יש לו צבע עשיר ועמוק של סגול-שחור, ארומות מתפרצות של אוכמניות, אסנה ושזיף עם אספרסו, אדמה ועשבי תיבול בצד. בחיך הוא מרוכז ועשיר אך לא תוקפני, על אף רמת האלכוהול הגבוהה שבו (15%). איזה יופי של יין! (מחיר מומלץ – 99 ₪)

קברנה סוביניון מכרם יחידני 2009, יקב פסגות – יעקב ברג, היינן של היקב שנמצא מצפון לירושלים יצר יין בעל צבע אדום כהה עם שוליים הנוטים לחמרה (רעפים). באף מורגשים טעמי פרי אדום ושחור, אלכוהול קצת גבוה אבל הוא מתפוגג עם הזמן, גוף מלא וסיומת בינונית. תעשו לעצמכם טובה ותפתחו את הבקבוק לפחות שעתיים לפני השתיה. הוא צעיר ועצור מאוד ולא מגלה מיד את הפוטנציאל שבו. (מחיר מומלץ – 159 ש"ח)

מדיטרניאן 2008, יקבי כרמל – ממסך ים-תיכוני מאתגר של קריניאן, שיראז, פטי-ורדו, פטיט סירה, מעט מלבק (2%) ו-ויוניה (2%). צבע אדמדם בינוני, אף טחוב ואדמתי עם פרי אדום בעיקר. בחיך חומציות גבוהה, גוף טאני וצעיר עם פוטנציאל התיישנות גבוה. מזכיר בסגנונו את יינות עמק הרון – הרבה יותר מורכב למכור יין כזה בישראל מאשר קברנה או מרלו, אבל הרבה יותר קל לחבר אותו לאוכל. למי שמאס הזנים הסטנדרטיים ומחפש ריגושים וחידושים (מחיר מומלץ – 150 ₪).

גופנה, קברנה סוביניון רזרב 2009, יקב גבעות – יקב זעיר (פחות מעשרים אלף בקבוק לבציר) אך מקסים, השוכן בגבעת הראל, אל מול שרידי משכן שילה, שלא מתפשר על איכות התוצרת. היין שלפנינו גדל בכרם שמאחורי בית היינן, ד"ר שיבי דרורי, אשר מספק ענבים מובחרים במיוחד מדי בציר. הצבע שלו כמעט שחור, אטום למדי, הוא מפיץ ארומות פרי שחור (אסנה, אוכמניות), שוקולד מריר איכותי ואפילו קצת זפת. היין חומצי ומאוזן, טאני מאוד והוא עתיד להתיישן בכבוד לפחות עוד עשור. אחד מהיותר מוצלחים! (מחיר מומלץ – 170 ₪) 

 ויוניה 2010, יקב יתיר – צבעו של הויוניה, זן צרפתי שהתאקלם היטב בארץ, בהיר הנוטה לירקרקות. האף שלו ארומטי ומורגשים בו תפוזי קומקווט ומשמש קל של תחילת הקיץ, אך הוא לא מתוק מדי. בחיך הוא מתגלה כיבש וחמצמץ עם נגיעות של סוכריה חמוצה, כאשר בשלב השני ניכרים טעמי הפרי. לאחר כשעה שהוא בכוס הוא משתחרר יותר ומפגין אף יותר ארומטי ומתקתק. יין טרי, בעל אופי אירופאי קר ומסקרן. להזדרז כי לא נשאר הרבה ממנו בשוק! (מחיר מומלץ – 80 ש"ח)

מלבק 2009, סדרת טֶרה, יקב טפרברג 1870 – זן ענבים שמוצאו בצרפת אך את פרסומו הוא חייב דווקא לארגנטינה. 12 חודשים בחביות אלון הניבו יין בעל צבע כהה ואופייני, ארומות מופלאות של פרי בשל אך לא מדי (שזיפים, דובדבנים) משולב באספרסו עדין, אניס קלוש וטעמי חבית אלגנטיים (טבק) ומאוזנים. הגוף שלו בינוני-מלא, החומציות טובה והטעם השיורי נפלא. במחיר כזה תצחקו כל השנה… (מחיר מומלץ – 70 ₪)

סירה ירדן 2007, יקבי רמת הגולן – "האח התאום" של היין הקודם (יקב הרי גליל נמצא בבעלות יקבי רמה"ג), רק שכאן הוא מיוצר מ-100% סירה שגדלו במרכז רמת הגולן ובצפונה. היין ניחן בצבע בורדו-סגול מרשים, האלכוהול הגבוה מורגש בהרחה ראשונית אולם לאחר זמן הוא נרגע. יש לו ארומות יפות של פרי שחור (אוכמניות) יחד עם סיגליות, קפה ומעט עשן ברקע. בחיך הוא מפגין מתקתקות חיננית מדומה בגוף בינוני וטאנינים מתונים. אין נפילות ביקב הזה. תמיד יין מדויק. (מחיר מומלץ – 108 ₪).

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *