הבלנד האנושי של ממסך הטועמות

27/08/2011
מאת: גלית סביליה
פורסם ב: מגזין יין וגורמה
גלית נהנתה מהיינות ומהטועמות
המשך »

 מאת: גלית סביליה
פורסם ב: מגזין יין וגורמה

מגזין 158/אוגוסט 2011

בשנים האחרונות הבין עולם היין שנשים הן טועמות טובות לא פחות מגברים, שלא לומר רגישות וחדות יותר. יש הטוענים שבתהליך האבולוציה התרבותית של המין האנושי, פיתחו הנשים יותר מהגברים את יכולת הטעימה שלהן. הגברים תמיד צדו כל מה שזז, אבל הנשים הן אלה שטעמו וקבעו מה יתאים למה. הנשים שגם טעמו כל דבר לפני שהזינו בו את הילדים שגידלו, הצליחו לפתח חושי טעם וריח מעולים יותר מזה של הגברים. יקבי כרמל לקחו את העניין צעד אחד קדימה, חברו לאתר האינטרנט הנשי סלונה, והקימו פורום טעימות על טהרת המין הנשי שנקרא 'מועדון הטועמות'. התמזל מזלי והוזמנתי להתארח במפגש של המועדון הכי נשי בארץ, ליום סיור ביקב יתיר. קצת חששתי, שהרי אני יודעת איך זה מועדון של בנות שעברו גיבושון רווי אלכוהול על פני כמה מפגשים. הימים עברו, וככל שהתקרב המועד התחלתי להתרגש, כי אני הרי כל כך אוהבת ערב בנות, בעיקר כשהוא מתחיל בבוקר. חשוב לציין שאני אוהבת לשתות יינות, אבל בעיקר יודעת להגיד אם טעים לי או לא. כל עולם המושגים, היינות והיקבים עדיין חדש לי, אם כי אני נהנית לטעום, לשאול, ללמוד ולהתנסות.צילמה גלית סיביליה

נהג אחד שלא שותה בעקבות תשע שותות
תשע בבוקר, רכבת מרכז. מיניבוס לא גדול, שמונה נשים עליזות ואחת שחייבת קפה, נהג אחד שכנראה לא ידע מה מחכה לו, ומבעבע (ברוט פרייבט קולקשיין) שנפתח כבר ביציאה מנתיבי איילון ונמזג לכוסות שמפניה חד פעמיות. קצת מוקדם, אבל בהחלט מתאים, משחרר ומקפיץ. אי שם באחד הצמתים הדרומיים אנחנו חוברות ליעקב בן דור, מנכ"ל יקב יתיר, שהיה המארח שלנו בחלק הראשון של הסיור. הנוף סביבנו הלך והצהיב ככל שהדרמנו, מה שהפך את הרכסים הירוקים של יער יתיר, שהוא היער הנטוע הגדול בארץ, להפתעה מרעננת. יעקב הפליא בפרטים, קשר מקומות וסיפורים למקורות ולהיסטוריה הארוכה שלנו. כמה נעים לשמוע מישהו מדבר על משהו שהוא אוהב. סיירנו בכרמים שנִטעו בתוך שטחי היער, כחלק מחזונו של דוד בן גוריון ליישוב הנגב, למדנו על אופייה הייחודי של האדמה הגירית האופיינית לאזור ומה השפעתה על הענבים ועל היינות. השמש הקופחת על ראשינו הדגישה את האתגרים העומדים בפני הכורמים במדבר, ויעקב הסביר איך מַדלים את הגפנים כך שיָצֵלו על האשכולות. אני כבר חושבת על מנוחה מוצלת, בעודי עוקבת אחרי הגרגרנית שקוטפת עלי גפן טריים ומתכננת איך תכבוש אותם ותמלא כראוי.

נסיעה קצרה והרכב עוצר ליד אגם יתיר, מאגר המים האזורי, שבימים אלה ריק מדי לאחר חורף יבש יחסית, בו ירדו כ-60% מממוצע המשקעים השנתי. החורף האחרון שהיטיב עם הצפון פסח על הדרום. על שולחן פיקניק קק"לי, שעליו נפרשה מפה לבנה, הוצעה לנו תקרובת מרעננת: מבחר גבינות האזור, קערת דובדבנים צהובים-אדומים מיבול האזור (מדבר, להזכירכם), וכמובן – כוסות יין. אתי, הסופרוומן של יקב יתיר, שמלבד יין עושה שם ה-כל, חלצה לנו את פקקו של יתיר ויונייה 2009, יין לבן יבש, עדין, מתקתק במידה, מקורר ומרענן, שניהל דיאלוג מאוזן עם התקרובת. היין מופק מ-100% ענבי ויונייה משני כרמים שונים ביער יתיר. "בנות", אמרה אתי, תוך שהיא מוזגת עוד לכולן, "תשתו, כי הפעם הבאה היא רק בעוד חצי שעה".

יינן שמקסים אותי בהתחלה ויין אחד שמערסל אותי בסוף
מאוששות המשכנו בנסיעה והגענו אל היקב. הופתעתי לגלות כמה הוא קטן פיזית, בהתחשב בעובדה שתפוקתו השנתית עומדת על 120,000 בקבוקים. נכנסנו פנימה וקיבלנו הסבר מפורט במידה על תהליך הייצור, על ההקפדה על הפרטים לאורך כל התהליך ועל הלוגו המיוחד של היקב, שכולל גור אריה יהודה המוזכר בברכת יעקב ליהודה. לאחר הסיור ביקב פגשנו את ערן גולדווסר, היינן של יקב יתיר, איש צנוע בעל ידע רחב ועמוק בכל מה שקשור לעולם היין. ערן הציג בפנינו את היינות אותם נטעם, לא לפני שברר איתנו לאיזו רמת פירוט נרצה שיגיע בהסבריו. אני יכולה להעיד על עצמי שלאחר היין השלישי כבר לא באמת היה חשוב מה רמת הפירוט, כי הרוב התפוגג לו בתחושת הקלילות העליזה שאפפה אותי בשלב זה. במעומעם אני זוכרת, וגם זה רק בגלל שרשמתי לי בפנקסי כמה מילים, שפתחנו ביין לבן – יתיר סוביניון בלאן 2009, היחיד מבין יינות היקב שמגיע מכרם תל ערד. זהו יין לבן יבש שיש בו כל מה שאני אוהבת ביינות הלבנים: גישה עדינה אל השותה המתחילה וסדרה של טעמים שיכולתי לחוש בזה אחר זה. ערן תאר אותו כחומצי, חד, כזה שמנקה את החיך מטעמי האוכל.

אחר כך עברנו לאדומים שבחבורה, לא לפני שקיבלנו הסבר על יין זני, שחייב להכיל לפחות 85% מאותו זן ועוד 15% שבהם משתמש היינן כדי לתת דגשים וטעמים נוספים. באותה הזדמנות גם למדנו על יין ממסך (Blend), המכיל הרכבים שונים של זנים שונים לפי בחירת היינן. ממעמקי מוחי עלה זיכרון של אתי מספרת לנו שהרכב יינות הממסך נקבע רק בשלב הביקבוק, ולמעשה כל זן עובר את כל התהליך, כולל את ההתיישנות, באופן נפרד, וכך נשמר גם האופי הייחודי של כל חלקה.

טעמנו 4 יינות אדומים (יתיר מרלו-שיראז-קברנה 2007, יתיר קברנה סוביניון, יתיר שיראז ויער יתיר, שהוא יין הדגל של היקב) וקינחנו באדום מחוזק בסגנון פורט (יתיר מחוזק 2005). בעוד אני מנסה להרגיש את מה שמתארים טועמי היין המקצועיים – הטעמים הפירותיים, החומציות, טעמי העץ וכל שאר המדדים המקצועיים, הבנתי שהעיקר הוא בעצם מה הייתי רוצה לקחת הביתה כדי לשתות עם חברים. אז זהו, שאת רובם. בעיקר אהבתי את הפורט. אולי בגלל שהיה בעל טעם עמוק יותר ומודגש, בטח בגלל שהוא מחוזק בברנדי, ואולי כי החום הפנימי שחשתי בגוף אחרי ששתיתי אותו היה לי נעים ומערסל.

תפסנו מוזה ספורטיבית במדבר…
יצאתי מחדר הטעימות הקר מבוסמת קלות, והחום בחוץ היה מפתיע. שבנו אל המיניבוס עם הנהג המקוון ושמנו פעמינו אל מסעדת 'מוזה', המקום הכי ספורטיבי בערד. בעל המקום, אלון סגל, הוא חובב ספורט שחיבר את אהבתו לאוכל ולאירוח עם אהבת הספורט שלו, ויצר מקום בעל אווירה מיוחדת, שפע מדהים של סוגי בירה, אוכל טעים ועיצוב פנים שאי אפשר להתעלם ממנו: כל הקירות, העמודים ואפילו התקרה מכוסים בדגלים ובצעיפים של כל קבוצת כדורגל שתוכלו לחשוב עליה. ואולי גם כמה שלא הכרתם. אלון מספר שזהו כבר הגלגול השני של המקום. קודמו עלה באש וכל האוסף שהיה עלה בלהבות השמיימה. זה לא ניכר במקום, שרק במאמץ ממוקד ניתן לראות שיש בו עדיין כמה נקודות בודדות שממתינות לכיסוי. אלון הזרים לשולחננו העליז מנות ראשונות בקצב מסחרר, עד שלא היה מקום לעוד צלחות. השיחה קלחה, הבדיחות התעופפו והשמחה הייתה גדולה. מובסות מהארוחה המשובחת נשענו לאחור, ואז הגיעה המלצרית החיננית כדי לקחת הזמנה למנות העיקריות… למותר לציין שלקינוח לא הגענו. בדיוק כשעמדנו להתפזר, הגיע צוות צילום של ערוץ הספורט לצלם תוכנית בתוך המסעדה. המקום הכי ספורטיבי כבר אמרתי? כנראה שלא רק אני חושבת כך.

הטעם שנשאר אחרי הטעימה
עלי להודות שהשיחות שנקשרו סביב היינות השאירו אותי קצת אבודה. לא הצלחתי תמיד לעקוב אחר כל הפרטים והאמירות. אולי כי אני לא מכירה את היינות עליהם מדברים ואת המונחים בהם משתמשים, ואולי כי אני פשוט לא שותה מספיק יינות. לדעתי, גם זה וגם זה בר תיקון והראשוניות בחוויה של יום כזה גם היא בעלת ערך. אז עשיתי מה שאני הכי אוהבת: התרכזתי בגורם האנושי. האנשים עושים את חווית היין למה שהיא בעצם היותי בחברתם. והבנות? כמו שבנות יודעות להיות: חמות, פתוחות ונטולות פוזה, משהו שלא תמיד פוגשים באירועי יין.

לסיכום: יופי של בנות, יופי של מועדון ויופי שהיו גם יינות.

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *