פורום יין ברמה

22/07/2011
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
חברי הפורום ביקרו בכרמי וביקב רמת הגולן, התרשמו וטעמו מיינותיו.
המשך »

את ארנון הראל, מנהל השיווק של יקבי רמת הגולן אני מכיר כבר שנים, עוד לפני שהוא היה מנהל השיווק של היקב. מאז כניסתה של מנכ"לית היקב הנוכחית, ענת רושנסקי, שודרג גם ארנון ויחד עם איילה זינגר הם מאיישים, זה לצד זו, את המשבצת השיווקית. אם לשפוט לפי מבחן התוצאה – אפשר לומר שהם עושים את זה לא רע בכלל – ירדן וינטג' שטרם נראה כמותו בשנה שעברה, נמל ת"א לפני כחודשיים – והיד עוד נטויה.

הפורום שלנו, למוד יקבים וכרמים, לא ביקר ברמה (כפורום) לפחות ארבע שנים. טיילנו בהרבה יקבים וחורים בימי שישי (כ-12 ביקורים בשנה) אבל משום מה עד לרמה"ג לא הצלחנו להצפין. ארבע שנים זו חתיכת תקופה, החבר'ה התחילו ללחוץ, אז הרמתי טלפון לארנון כדי לתאם את ביקורנו ביקב. "נסתובב קצת בכרמים, נעשה טעימה מעניינת ביקב – תבואו, יהיה אחלה", כך ארנון אלי בטלפון – וכך באמת היה.צילם רונן פרלמוטר

הגענו לרמה בבוקרו של יום שישי חם במיוחד (8.7.11), אבל לעומת ת"א – מזג האוויר פה היה פנטסטי. אמנם היה חם, אך לא לח כל כך. נקודת המפגש נקבעה לכניסה לקיבוץ אלרום שבצפון הרמה. החברים התאספו אט אט (למעלה מ-30 איש, לא צחוק!), ארנון פותח את הבגאז' ומוציא סוביניון בלאן גמלא 2010 צונן. היין נמזג לכוסות והחברים לוגמים את הכיף הכמעט שקוף הזה. "זה בשביל הספתח" אומר הראל, "כשנגיע ליקב נעשה טעימה אמיתית…".

אז נסענו בטור אחרי הראל אך תוך הכרמים – כרם אודם האורגני הפעם. מרחוק נשקפת סוריה, ומן העבר השני, ברמה הישראלית, רואים מאגר מים גדול, אשר לדברי הראל, מספק את כל צריכת המים החקלאית של האזור. "אין צורך פה במי ברז " הוא מספר "המאגר הזה הוא מכיל 40 מיליון קוב, ובעזרת השם השנה הוא התמלא עד שפתו העליונה. 900 מ"מ גשם היו פה. כבר כמה שנים שלא ראינו מחזה כ"כ יפה!".

גובהו של כרם אודם הוא כ-1,100 מטר מעל פני הים, הוא אינו בבעלות היקב אך יש להם עליו חוזה לזמן ארוך. "בטח, אחרי יינות כאלו כמו שהוא מפיק – אין סיכוי שהם יתנו למישהו לגנוב להם אותו" אני מהרהר…

הזנים מגודלים בו הם מרלו ושרדונה – בשיטות הדברה אורגאניות. אין הדבר אומר שהיין אורגני, רק הכרם. פשרמן הכורם מצטרף אלינו אף הוא. פלאח כמו שפלאח צריך להיראות הוא פשרמן. כובע רפול, זקנקן מעטר את פניו והעברית השגורה אצלו על פה עניינית, על הכיף-הכיפאק. "אנחנו משתמשים בעש, בצרעות ובחיפושיות כנגד מזיקים וגם הריסוס פה ביולוגי" הוא אומר, "הדבר הזה מייקר פי שניים את הגידול והאחזקה של הכרם, אבל כנראה שזה שווה ליקב", הוא מחייך. גם הבציר הידני אינו מקל על אנשי הכספים של היקב. מזל שהם לא צריכים לקנות מים להשקיה, אני חושב…

"כמו שאתם יודעים" מספר ארנון, "הפרויקט שלנו עם זלמה לונג קיים כבר עשר שנים. זה לא רק בלנדינג ביקב, זה הרבה לפני כן – איתור חלקות ייחודיות, שיטות נטיעה והשקיה שונות. בנוסף לזלמה, יש לנו גם את פיל – מומחה כרמים שהבאנו מחו"ל והוא שותף איתנו בכל הקשור לטיפוח הכרמים". "אני יכול לומר לכם" ממשיך ארנון, "שתקציב המו"פ של היקב גדול יותר מתקציב השיווק שלו – וכמנהל השיווק זה בסדר מבחינתי. אנחנו יכולים לנטוע עוד כרמים, לגדול עוד הרבה בכמות אבל לא רוצים. צריך לדעת מתי להפסיק לצמוח – כדי שהמותג לא יישחק –ולהתמקד באיכות. גם בחו"ל, עם כל השם שיש לנו, אנחנו לא מוכרים יותר ממיליון בקבוקים בשנה. לא תמיד זה רווחי, ורק כדי להגיד שאנחנו מייצאים הרבה זה לא כדאי".

ארנון נעלם לרגע ומגיח פתאום כשהוא מוציא ערמה של באגטים טריים במימדים אימתניים מבגאז' הקסמים שלו ומתחיל לחלק לחבר'ה – "את זה תאכלו עכשיו, כשאנחנו עוד בכרם, כדי שכשנגיע ליקב לא תדפקו את הראש" הוא מחייך…

נוסעים ליקב. הכרמים של רמת הגולן, הניבטים מכל ערב יפים ומוריקים. כל מה שאינו כרם – מצהיב, אבל הכרמים בוהקים מירוק. איזה יופי!

מגיעים ליקב, יורדים אל מרתף הטעימות, שם אנו מוצאים שולחן אבירים ערוך, עליו סט של 8 כוסות לכל אחד מאיתנו כשהיין כבר מזוג בהן, והכל על דף נייר לבן שמודפס עליו כל יין מהו. מקצוענות אמיתית.
את הטעימה מנחה רועי בן בסט. רועי הוא חבר בצוות הייננים של היקב בשלוש השנים האחרונות. לפני כן הוא למד ייננות ואף עבד כיינן בפירנצה. ההתמחות שלו הרמה"ג היא מבעבעים, מוסקט וגם מרלו. בחור שקט רועי, חיוך עדין על שפתיו והוא מפגין המון ידע שמצליח לעבור לסובבים בגובה העיניים. לא טריוויאלי בכלל לדעת לדבר עם חובבים בגובה העיניים.

"אנחנו מחלקים את הרמה בגדול לשלושה חלקים – צפון, מרכז ודרום" אומר בן-בסט, "בדרום (כ-400 מ' גובה) אנחנו מגדלים מוסקט קנלי ואלכסנדרוני, במרכז ובמזרח – זנים אדומים קלאסיים כקברנה סוביניון, מרלו וסירה לצד לבנים כסוביניון בלאן, ובצפון את הזנים הייחודיים שצריכים את הקור והגובה בצורה אקוטית – שרדונה, פינו נואר וגוורצטרמינר, אבל גם מרלו וקב"ס בחלקות עילית. הכנו לכם היום טעימה מגוונת, שתמחיש את המגוון של היינות שאנחנו מייצרים פה".

אנחנו ניגשים לטעימה:

בלאן דה בלאן 2005 – מוגש כיאה בכוסות פלוט מאורכות, הבועות קטנות ועולות בקו ישר, כמעט משורטט. צבע היין בהיר מאוד על אף גילו. הוא נבצר מוקדם ולכן הוא ניחן בחומציות גבוהה. הוא עשוי, כפי ששמו מעיד עליו, מ-100% שרדונה, האשכולות נסחטו שלמים והוא התיישן כ-5 שנים בבקבוק, על השמרים. יש לו אף מקסים של תפוח גרני-סמיט ירוק ורענן, לימון ולחם. "בעבר היינו מוכרים אותו מאוד לאט" אומר ארנון, "אבל היום, עם טרנד המבעבעים –זה עשה לו טוב ואין לנו יין במלאי!". יופי של יין.

גוורצטרמינר ירדן, 2010 – וואוו איזה אף ארומטי!. המון משמש, ליצ'י ואשכולית אדומה. היין נחשב כחצי יבש – יש בו 6 גרם סוכר שיורי לליטר. "כ-10% ממנו התיישנו בחבית תקופה קצרה" ממתיק לנו סוד רועי, "כדי להעשיר את הטעמים ולתת לו קצת יותר מורכבות". בחיך מורגשת בו קצת מרירות, גוף בינוני וחנפן וסיומת דומה. "את היין הזה אנחנו מוכרים לאיטליה, לאנג'לו גאיה" מספר בגאווה הראל, "הוא אחד מיצרני היין הגדולים בארץ המגף, וכשהוא טעם את היין הזה הוא מאוד אהב אותו. זו גאווה גדולה בשבילנו".

שרדונה אודם מכרם אורגני, ירדן, 2009 – היין הזה, יחד עם היין האחרון שיוטעם להלן, הביא ליקב לאחרונה הרבה כבוד וגאווה כשהעניק להם את התואר "היקב הטוב בעולם" בתחרות VINITALY החשובה. הענבים כאמור מכרם אודם, בו ביקרנו מוקדם יותר, יש ליין צבע יפה ובהיר, אף עם המון קוקוס קלוי ופרי טרופי משולב בפירות הדר. בפה הוא עגלגל ומורכב, שמנוני אפילו, אבל לא מאלו שסותמים לך את החיך בחמאתיות מפוצצת, ממש לא. יין מאוזן והרמוני. גם הסיומת שלו ארוכה ואגוזית. היין עבר כברת דרך מאז הבצירים הראשונים, בהם הוא היה מורכב אף יותר ומלא בטעמי עץ. היום הוא הרבה יותר אלגנטי וקולע לטעמי. קניתי שניים!

עוברים למקצה האדומים:

מרלו ירדן, 2007 – מקור הענבים בכרמי מרכז הרמה, היין התבגר 14 חודשים בחביות צרפתיות. יש לו צבע רובי כהה, ניחוחות פרי אדום, טבק, פלפל ירוק ואף קליפת תפוז בוקעים ממנו. בחיך הוא אלגנטי, וניכרים בו טעמי פרי אדום וחמצמץ. הטאנינים שלו מתונים והסיומת בינונית. מוצלח.

ירדן מרלו כרם קלע 2006 – איזה הבדל בין שני המרלואים. לא שהראשון היה רע, ממש לא. אבל זה? חתיכת יין! עמוס בריחות – פרי שחור ואדום, פלפל שחור, עשן. "עוגת היער השחור" לוחש מישהו והתיאור הזה מוצא חן בעיני. גוף מלא ודחוס, סיומת ארוכה. מצוין!

ירדן סירה מורדות כרם אביטל, 2007 – אחד משלוש הסירות שהושקו לאחרונה ע"י היקב, אולי הטוב משלושתן. התיישן 18 חודשים בחביות, רובן חדשות. צבעו של הנקטר שחור-סגול ואטום. יש לו ריח של אוכמניות, דובדבנים, שוקולד. בחיך הוא בשרני, מלא ומתחנף. בכלל – אהבו אותו גם גברים אך גם נשים. אחד מהטובים שעתידו לפניו!

ירדן קברנה סוביניון 2008 – השקה בשידור חי! ארנון החליט להפתיע אותנו ולהשיק בפנינו, במקביל להשקה שנערכה אי שם במרכז הארץ את היין הזה, הירדן האדום הראשון משנת 2008. יין גברי, עוצמתי. לא יתאים לכל אחד. אולי בגלל שהוא עוד לצעיר לימים, אולי זה האופי. הטאנינים שלו תוקפניים במידה, המון דובדבנים וקקאו, קצת אניסיות, פלפל ירוק ברקע. סוס העבודה של היקב, שלטווח ארוך יפגין אף יותר ממה שיש בו.

הייטסווין 2009 – הקינוח, בה"א הידיעה. היין הזה, כמו שכתבתי לעיל, הביא הרבה כבוד ליקב ולישראל ב-VINITALY האחרונה. גוורצ' מצפון הרמה שאשכולותיו הוקפאו (-12 מעלות), נסחטו שלמים (שעות ארכה הסחיטה!), ועברו תסיסה איטית וארוכה לאחר הפרדת הקרח מהמיץ. 200 גרם סוכר שיורי לליטר יין – אתם מבינים מה זה אומר?? גוון היין זהוב ועמוק, אף קצת אלכוהולי, ריבת משמש ודבש, חומציות תפוזית במרקם לעיס ומרוכז. תענוג! תארוז לי קרטון הביתה, בבקשה.

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *