ויוה פראנס

כתב וצילם: רונן פרלמוטר

מעודי לא ציינתי ימי עצמאות של עמים אחרים. מספיק יש לנו את שלנו, שגם הוא הפך ליום של צליה ומינגול הרבה יותר מיום גאווה לאומית – אבל של עמים אחרים?? מה לנו ולהם? מילא אם היינו גרים שם, בגלות או בשליחות, אבל כשאנחנו עצמאיים על אדמתנו? נכון, צריך לזכור לאמריקאים את התמיכה הרחבה ואת הברית המיוחדת לאורך השנים, לבריטים את העובדה שספר החוקים שלהם היה הבסיס למשפט הישראלי (ולכל הפחות חלק ממנו) ולצרפתים את המיראז'ים ואת הסיוע בבניית הכור (לפי פרסומים זרים, בסדר?…) – אבל יום העצמאות? עד כאן

אבל השנה חרגתי ממנהגי כשהוזמנתי ע"י ידידי שף אלון גונן, לחגוג את יום הבסטיליה במסעדת "הקומה ה-11" במלון קראון פלאז'ה שבמגדל עזריאלי המרובע. מסתבר שיום הבסטיליה הזה כלל איננו יום עצמאות, אלא יום חג לאומי על סיום המלוכה בצרפת והפיכתה לדמוקרטית, ואם כן – למה לא לחגוג, הרי דמוקרטיה עצמה היא חגיגה, לא

כך הגעתי בתאריך האמור אל המקום, שם נערכה סעודה חגיגית, שהותקנה ע"י אלון הנ"ל ושף המלון – אייל רוזנברג המוכשרים עד מאוד. חוץ ממני, השתתפו באיוונט פרנקופילים נכבדים, ביניהם צרפתים מבטן ומלידה (הנספח הכלכלי של שגרירות צרפת בישראל למשל) וישראלים אחרים (פרופ' רפי קרסו, מנחם הורוביץ, רותי בן ישראל מיקבי כרמל) ועוד רבים וטובים

וכשם שאין יום עצמאות ישראלי ללא מנגל, כך אין יום בסטיליה צרפתי ללא יין. ואיזה יין! את הערב ליוו יינות יקב "כרמי יוסף", הידוע יותר בשם בעליו ומותגו – יקב ברבדו, שנמזגו לכוסות לאורך הארוחה וכל כך התאימו לה. גם בעלי היקב השתתפו בארוחה – פרופ' עודד שוסייב שפתח בדברים אודות היקב ולקראת הבציר הקרב ובא והדר ברבדו-אלרואי, מנהלת השיווק של היקב, שאף הצטרפה אלינו לשולחן

השולחנות עוצבו כיאות בצבעי הלאום הצרפתיים, זמורות גפן טריות שנקטפו בבוקרו של היום בכרמי היקב, עטרו את המפות ונרות אלגנטיים הודלקו, איך לא, על בקבוקי היקב שהפכו לפמוטים לעת מצוא. גם זמרת צרפתיה שהנעימה את הערב בשנסונים פריזאיים הייתה שם. אחלה

מבין המנות שהוגשו (שבע במספר!) התבלטו כמה – ראשונה מנת כבד אווז צלוי, "פואה גרה" בלשון מקומית, עם תאנים טריות על מצע רוקט. קריספי מבחוץ, נימוח מבפנים – מזל שברומניה עוד לא אסרו לפטם אווזים ויש מהיכן לייבא את הנתח הנפלא הזה (ויסלחו לי הפעם ידידי פטרוני זכויות החיות…). המנה לוותה בשרדונה 2010 של ברבדו, שהיה רענן ונעים ויחד עם זאת מורכב דיו כדי להתמודד עם טעמי הכבד הצלוי. כבר התחלה מצויינת

המנה הבאה הייתה סוג של חידה. הצלחת המפוספסת שהוגשה כללה לחמניה עם משהו שדמה לסלט טונה ולצידה צלוחית עם קורנישונים (מיקרו-מלפפונים חמוצים). מה לזה ולצרפתים, תמהתי, אך חיש מהר לאחר הנגיסה הראשונה התמיהה נעלמה. לא הייתה זו טונה כי אם קונפי אווז, שנתבשל בשומן עצמו לאורך זמן ונקצץ למעין מחית. את המנה ליווה השיראז 2009 של ברבדו – אולי היין הטוב ביותר של היקב. צבע כהה, אף מקסים של פרי שחור ואדום, שוקולד וקליה וגוף מלא. איזה יופי של שילוב

מנה נוספת מיוחדת הייתה מנת ביניים קטנה – מלון צרפתי (איך לא?) עטוף בפרושוטו. אז ככה – כבר השם של המנה גרם להרמת מספר גבות, ודווקא מצד הסועדים שאינם נמנים על שומרי הכשרות, שכן השם המפורש שמור למנת הדבר האחר שהס מלהזכירו, ואם כן – מה לפרושוטו ולמלון כשר? יותר גדלה תמיהתם לאחר שהם נגסו בו וגילו שטעמו לא נפל מהמקור הטמא! אני, שמקפיד על כשרות הדברים שנכנסים לפי, לא טעמתי מעודי את המנה המקורית – וזו אכן ערבה לחיכי, ואילו הם, שיבחו באוזני את טעמה ומילמלו שאולי עכשיו, כשנמצא השף שמסוגל להכין פרושוטו כשר ובכזו איכות, יתחילו הם לשמור על כשרות גם כן… אם אתה לא מאמינים, הנה תשמעו את זה
http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FGDEJD&c41t4nzVQ=MD

המנה הוגשה כשלצידה נמזג המרלו 2009 של ברבדו. יין בעל ארומות פרי אדום עשיר, קפה עם גוף בינוני-מלא וסיומת טובה

גולת הכותרת של הערב הייתה, לדידי, המנה העיקרית – נתח פילה בקר, שהוגשה ברוטב יין מצומצם על תלולית פירה שורשים כשלצידו אספרגוס חלוט. הבשר היה רך ועסיסי (מידיום), ללא שמץ של שיירי מליחות, בפירה ניכרו טעמי שורש סלרי ותפודים, והיין, זה של הרוטב וזה של ברבדו (שיראז וקופאז' 2009 – רוצו לקנות!), חיברו את הכל להרמוניה אחת מקסימה

גם קדירת עוף ביין לבן וירקות שורש הוגשה לשולחן (מצוין) ואף סלט עלים ירקרק – אבל אני נשארתי עם הפילה. קלאסיקה צרפתית שלא מחליפים

מנת קינוח, כך אומרים מביני דבר, במקום כשר היא אתגר מיוחד. באין שמנת או חמאה – מה כבר אפשר להכין לסיום ארוחה צרפתית אמיתית? גם כאן, הפתיעו צמד השפים, רוזנברג את גונן, באיכות הקינוח. טארט טאטן (כן, הבצק היה פרווה!) מסורתי וחם שהוגש לצד כוסית מוס שוקולד מריר שתובל בג'ינג'ר טרי ובסוכר ירוק (יש דבר כזה) היוו את הגראן פינאלה של הערב

בסוף הערב גמלה בליבי החלטה – מעכשיו חוגגים את יום הבסטיליה כל שנה. ויוה פראנס

בעצם אולי גם את האמריקני, השוויצרי, האיטלקי והספרדי – אבל רק בתנאי שנעשה את זה כמו שצריך. ארוחה דשנה, יין משובח ואוירה טובה