כתב וצילם: אבי הלוי
לא, לא מדובר ביין שקיבל מדליית ארד, למרות שבהחלט מגיע לו, אלא ביין חדש של יקב טוליפ שהיקב מתארו כבעל גוון של מתכת הברונזה ומתכת זו נקראת בשפה העברית 'ארד'. הארד, אגב, הוא סגסוגת של נחושת עם מתכת אחרת והחיבור הזה יוצר מתכת קשה שצבעה כצבע זהב-נחושת, משהו שנע בין צבע שמפניה לאדום-ורוד-חום בהיר. באשר ליין, מדובר למעשה ביין רוזה חצי יבש שהופק ברובו מענבי קברנה פרנק שנסחטו בעדינות והמגע הקצר של הענבים עם הקליפה אדומה הוא שמעניק ליין את אותו צבע ארד – צבע הנחושת הבהיר 
שמו של היין, כפי שנקבע על ידי היקב, הוא 'פרנק לבן' (White Franc) מזכיר יין דומה בארץ אחרת, והוא הזינפנדל ה'לבן' האמריקאי. סיפורו של ה- White Zin הוא סיפור ההצלחה הגדול ביותר בכל הזמנים מבחינת פופולאריות של יין והיקפי המכירה שלו. הזינפנדל, כמו הקברנה פרנק, הוא זן ענבים אדום. בראשית שנות השבעים חיפש יקב קליפורני בשם Sutter, אשר עסק בעשיית יינות זינפנדל אדומים, דרכים להעשיר את היין ולהעצים את צבעו וטעמיו. לשם כך הופרד חלק מן התירוש לאחר הסחיטה והכמות הנשארת, כמות קטנה יותר של תירוש, נשארה במגע עם הקליפות. החלק המופרד הותסס אף הוא והתקבל זינפנדל 'לבן' ורדרד ויבש, משהו שדומה ליינות הרוזה הצרפתיים.
עד כאן לא היה כל חידוש, אלא שיום אחד הייתה תקלה ביקב Sutter והתסיסה של התירוש המופרד נעצרה לפני שכל הסוכר הפך לאלכוהול. כך נוצר יין אדמדם-ורדרד חצי יבש שבאופן מפתיע התקבל אצל ציבור הצרכנים בהתלהבות רבה. יקבים נוספים חיקו את התהליך והגדיל לעשות יקב Beringer שייצר ומכר כמויות עצומות של היין הזה. המכירות יצרו ביקוש אדיר לענבי זינפנדל ומרבית הכרמים המשמשים כיום לייצור זינפנדל אדום ניטעו אז, בסוף שנות השבעים. התהליך הקצר והמכירות המהירות יצרו 'בסט סלר' של כל הזמנים. הלקוח האמריקאי גילה יין 'לבן' לא יבש שקל לחבבו, עם צבע מושך וטעמים נעימים וכובשים את החיך. ליין הזה קראו 'זינפנדל לבן' – White Zin, משהו שלמעשה אינו קיים…
ה'פרנק הלבן' של יקב טוליפ נעשה בכמות הרבה יותר צנועה, רק חמשת אלפים בקבוקים, אך בתהליך דומה. כדי להכיר את היין נפגשנו עם צוות יקב טוליפ במסעדת מנטה ריי על חוף ימה של תל אביב. לא בכדי נבחרה מסעדה זו להשקת היין. בטרם יצא היין לשוק באופן רשמי, ובכדי לבדוק את תגובת השוק, נשלחו על ידי היקב יינות לשלוש מסעדות, ביניהן מנטה ריי. ההצלחה הייתה גבוהה מהמצופה ומסעדת מנטה ריי מצטיינת בכמויות המכירה: בין מאה למאה וחמישים בקבוקים בשבוע. ואכן, קשה שלא להתרשם מהשילוב המצוין בין חוף הים, השמש הקיצית, מנות המבוססות על דגים ופירות ים והפרנק הלבן החצי יבש של יקב טוליפ.
אומר תמיר ארצי, יינן היקב: "כמו כל יין חדש זהו סוג של ניסוי. אני גאה בתוצאה בעיקר מכיוון שמדובר ביין לבן שבתהליך ייצורו אין הרבה הזדמנויות לתקנו, אם משהו לא מתנהל כשורה. היין נולד כתוצאה מדרישה גוברת והולכת ליין הלבן האחר שלנו ה- White Tulip. הבעיה היא שרובו של הטוליפ הלבן עשוי מענבי גווירצטרמינר ואין מספיק ענבי גווירצטרמינר בארץ. הבנו שעלינו לפנות לכיוונים אחרים. חשבנו על כל מיני זנים אפשריים שקלים יותר להשגה ואז עלה הרעיון לעשות יין לבן מענבים אדומים מזן שמצליח אצלנו וזמינותו גבוהה, הקברנה פרנק".
"רצינו יין מיוחד ושונה", ממשיך יינו יקב טוליפ תמיר ארצי, "לא סתם עוד יין לבן וכך הגענו לשילוב של הקברנה פרנק עם סוביניון בלאן. את הכמויות בבלנד הסופי קבענו לאחר סדרת טעימות. את ענבי הקברנה פרנק בצרנו ברמת הבשלה של ענבים המיועדים ליין אדום, 25 בריקס, מה שיכול לתת יין אדום ברמת אלכוהול של כ-14%. לא התכוונו לעשות יין רוזה ולכן הענבים הגיעו להבשלה מלאה. את תסיסת תירוש הקברנה פרנק עצרנו בעזרת קירור מאסיבי. הסוביניון בלאן שבתערובת הוא אותו סוביניון בלאן שבטוליפ הלבן והוא מביא עמו ליין את הרעננות והעשבוניות. כל יין תסס בנפרד ולאחר מכן טעמנו את היינות ויצרנו את הבלנד הסופי שלפניכם".
על הפעילות העסקית של היקב סיפר מנכ"ל היקב, רועי יצחקי: "בקרוב אנו חוגגים שמונה שנים להקמת היקב. לשמחתנו השוק בכלל ויקב טוליפ בפרט מתקדמים באופן מאוד דינמי. בבציר הראשון, בציר 2003, עשינו כשבעת אלפים בקבוקים וכיום, מזה שלוש שנים, אנו מוכרים כמאה אלף בקבוקים בשנה. בכוונתנו לגדול אל מעבר למאה ועשרים אלף בקבוקים בשנה. לשם כך הלכנו לכשרות ולאחר מו"מ של כארבע שנים הגענו לעמק השווה עם הגופים הרבניים באשר להעסקת אנשי כפר תקווה ביקב. את שנת 2010 סיימנו ברווח חשבונאי ותזרימי שמאפשר לנו להשקיע בשדרוג היקב מבחינת הציוד והגדלת כמויות הייצור באותם יינות שכיום אין אנו מצליחים לספק את מלוא הביקוש".
טוליפ, White Franc 2010: בלנד בהחלט לא שגרתי של כשני שליש קברנה פרנק ושליש סוביניון בלאן. ליין צבע ארד (ברונזה) בהיר. באף שלל ריחות המעוררים אסוציאציה של פירות קיץ לבנים כמו אפרסק, אגס ומלון. במגע הראשוני עם החיך מורגשת מתיקות טובה ונעימה שבהמשך מתלווה אליה תחושת חמיצות קלה שמקורה, כנראה, מן הסוביניון בלאן שביין. בסך הכל המשחק הזה של מתוק-חמצמץ בחיך מקנה ליין תכונות של יין מרענן וטעים מאוד שאינו דורש שום אוכל לצידו, מספיק ללגום אותו סתם כך בכיף במיוחד כשנמצאים ליד הים באוויר המלוח… מחירו של היין 79 ש'.
