לילות לבנים

29/06/2011
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
לטובת החזרת כבודו האבוד של היין הלבן, התכנסה חבורת טועמים לטעימת יינות לבנים.
המשך »


כתב וצילם: רונן פרלמוטר

עד לפני כשני עשורים ומחצה הייתה רוב רובה של צריכת היין בישראל מורכבת יינות לבנים. נכון, היינות הלבנים הטובים של אז נספרו על כף יד אחת, אולי שתיים, אבל בשורה האחרונה למעלה מ-70% מצריכת היין פה הייתה בלבן (ובינינו, האדום גם לא היה הרבה יותר אטרקטיבי…). מאז ועד היום, צריכת היין לנפש כמעט ולא עלתה (תלוי איך מודדים, אבל זו הדעה הרווחת), אך אופי הצריכה השתנה לגמרי – למעלה משלשה רבעים מכמות היין הנצרכת כיום בארץ היא של יין אדום דווקא. מה גרם את המהפך אין לדעת בוודאות (יחסי ציבור טובים לאדום?, פתיחות ליינות העולם? ואולי משהו אחר לגמרי), אולם אין ספק כי דווקא היין הלבן הוא המתאים לשתייה בארצנו החמימה רוב ימות השנה והלוהטת בחודשי הקיץ.

עיצמו את העיניים לרגע ודמיינו לעצמכם – יין לבן מצונן כדבעי, הנמזג לכוס שקופה ונלגם בשעת ערביים על הגזוזטרה עת בריזה נעימה מגיעה ממערב ומגרשת את שאריות החום של צהרי יולי-אוגוסט. איזה כיף, הא? אז זהו שעדיין רוב הציבור נמצא שם ומתעקש לשתות קברנה או ממרלו בטמפרטורת החדר גם כשהחדר מודד 35% מעלות בצֶל. בעעעע…צילם רונן פרלמוטר

אז לטובת החזרת כבודו האבוד של היין הלבן, התכנסנו בימי האביב האחרונים חבורת טועמים שכללה בין היתר את מיודענו אבי הלוי (הכותב פה באתר), מוקי ויינשטוק (חב' אשכול), עמוס רביד, יואב שוורץ (בעלי רשת "שירת היין"), עבדכם הנאמן ועוד צלע נשית שהעדיפה להישאר בעילום שם – וטעמנו עבורכם לא פחות מעשרים ושניים יינות לבנים (טוב, היו שם גם שלשה יינות רוזה) שיצאו לאחרונה לשוק. הטעימה הייתה עיוורת, בפלייטים של שלשה יינות כ"א וכל יין נמזג לכוסות מבלי שהטועמים יודעים דבר על מקורו, הזן, המחיר וכו'. הפתעות? היו כמה, לטוב ולרע.
הנה לפניכם

פלייט מס 1
סלקטד ספרקלינג 2009, יקבי כרמל – צבע היין זהבהב, באף מורגשים ריחות שמרים, ופרי אגסי. בועות קלילות ויפות, בחיך חמיצות נעימה, גוף חלש-בינוני ואפטר-טייסט מעט מריר. לא מורכב מדי. יין נחמד.

קאווה ג'אום סרה, ספרד – צבע קש בוהק, אף ארומטי נעים ומאוזן המשתחרר לאט ולא בבת אחת, בחיך הוא חצי יבש עם טעמי פרי המשלבים אף לימוניות. יין חנפן וכיפי שיתאים לצעירי ישראל.

562, יקב תבור – צבע בהיר ונקי, בועות מצויינות העולות בקוים אחידים. אף מורכב של תפוחי עץ, לימון, בריוש ומעט שמרים ברקע. הפה מאוד ממשיך את האף – חמיצות טובה, לא חנפן, גוף בינוני, יין מדויק. סיומת נעימה. מוצלח ומהנה.

פלייט מס 2
פומה לבן, 2009 יקבי ציון – היין עשוי מענבי שנין בלאן מכרם בוגר (30 שנה) בהרי ירושלים. גוון צעיר ובריא, ארומות פרי מאופקות אך נעימות, בחיך הוא מעט מריר, חמצמץ (לימוני) עם סיומת קצרה. חמוד.

סוביניון בלאן-שרדונה 2010, יוגב, יקבי בנימינה – צבע זהוב מטאלי, באף פירות בשלים (מלון) וארומאטיים ("סוכרייה חמוצה"), גוף חלש-בינוני, טעם מתקתק שטוח ולא מורכב עם מעט מרירות בסוף. למתחילים.

פומה בלאן, 2010, D, יקב דלתון – עשוי מענבי סוביניון בלאן של מרום הגליל. צבע היין בהיר וצעיר, אף מקסים, מרשים וארומטי (ורדים, ליצ'י, אשכולית, מעט בריוש ברקע). החיך שונה לגמרי – יבש וחומצי, בעל מרקם קטיפתי חלק וגוף בינוני עם מעט מרירות בסיום. יין נחמד ולא מורכב מדי.

 
פלייט מס 3
סוביניון בלאן 2010, טרה, יקב טפרברג – ליין צבע בהיר מאוד וכמעט שקוף. ארומות פרי בשל ונעים עם טיפל'ה עישון או עץ ברקע. הפה מרשים ומאוזן – חומצי (לימון) עם נגיעות מתק פירותיים. סיומת בינונית. אחד מהסוביניונים המרשימים שנצפו השנה בארץ.

סוביניון בלאן רזרב 2010, יקב דלתון – גוון היין חיוור מאוד, אף מרשים וארומאטי המשתפר עם הזמן בכוס (הגם שמורגשים מעט שמרים ברקע), פה מצוין , חומצי ומאוזן אך הסיומת מעט מרירה. בסה"כ יין מרשים.

סוביניון בלאן 2010, סדרה אזורית, יקבי כרמל – גוון היין זהוב שנהבי, באף ריח טרופי בשל ונעים עם מעט עץ ברקע. הגוף בינוני, החמיצות חדה ובולטת מדי – חסרה עוד טיפת איזון. יין לא רע גם אם לא מספיק מורכב. סיומת קצרה.

פלייט מס 4 – רוזה:
רוזה 2010, דומיין נטופה – ליין צבע פרובנסיאלי כתמתם בהיר ("תה פירות" אמר מישהו), אף ארומטי ונעים "תות-בננה". הפה יבש עם נגיעות פרי, מעט גופרית, גוף בינוני. יין נחמד ולא יומרני המתאים לקיץ.

רוזה, 2010, יקבי רקנאטי – צבע ורוד בוהק וצעיר ("מזכיר צבע של מץ פטל"). אף נעים של פרי אדום (תות שדה, פטל), בחיך יש לו איזון מובנה, חמיצות טובה משולבת במתיקות מעודנת וסיומת טובה גם אם קצרה. רוזה ישראלי קלאסי – מהנה מאוד.

מלבק-קריניאן 2010, יוגב, יקבי בנימינה – ליין גוון אדום-ורדרד עוצמתי, פרי בשל ומתקתק באף ("ריח ילדותי"), בחיך הוא מזכיר מיץ פטל מתוק וסוכריית, גוף חלש-עד בינוני וסיומת ארוכה ודביקה. לא מורכב אבל מותאם לחיך הישראלי המתחיל.

פלייט מס 5
ויונייה 2010, הרי גליל – יש ליין הזה צבע זהוב בינוני, ארומות נעימות של פרי טרופי (אגס, מלון) ופה מצוין ומרענן עם גוף בינוני-מלא. טיפל'ה מרירות בסיום לא מעיבה על ההנאה הכללית. יין מוצלח!

ויונייה 2010, סדרה אזורית, יקבי כרמל – צבע היין זהבהב מטאלי, ריח מצוין של פרי טרופי בשל וארומטי יחד עם מינרליות רעננה. בפה הוא מפגין איזון מצוין , חומציות מדודה ועדינה המשולבת היטב בטעמי הפרי. מרשים!

שרדונה רזרב ללא עץ 2010, יקבי בנימינה – גווני היין נעים בין החיווב לכמעט שקוף. באף מלון בשל ועדין, בפה חמיצות נעימה עם סיומת מעט מרירה. שני טועמים העידו על "ארומות עץ ברקע"… יין נעים וקליל שאינו מורכב יתר עם המידה, אך מעניק חוויית שתיה מקסימה ותמורה טובה לכסף.

פלייט מס 6
גוורצטרמינר 2010, סדרה אזורית, יקבי כרמל – ליין גוון זהוב בוהק ואף מבושם מאוד עם ריחות טרופיים "מדהימים" וארומטיים. בפה המתיקות הייתה מעט מודגשת לחלק מהטעמים אך האחרים דווקא אהבו זאת מאוד. טעמים פירותיים מאוזנים בחומציות רעננה (מעט לימון), גוף בינוני וסיומת נעימה."יין חנפן".

דובב חצי יבש 2010, אשכול – היין שהביא עמו מוקי ויינשטוק והותקן משרדונה, גוורצטרמינר ומוסקט. בעיה בפקק גרמה לו ארומות קורקיות בתחילה שנחלשו והתפוגגו לאורך הזמן. צבע בהיר, ניחוחות אגס ופרחים באף, בחיך הוא מתקתק וחומצי במידה עם סיומת לא ארוכה מדי.

גוורצטרמינר 2010, יקבי גוש עציון – צבע היין בהיר ("פלטינה"). ארומה מעט סגורה אך פירותית ומבושמת. בפה הוא מפגין מתקתקות המלווה במעט מרירות, גוף בינוני וסיומת בינונית. הפה שלו טוב יותר מהאף. "עוד חנפן לחבורה".

גוורצטרמינר-סוביניון בלאן 2010, יקב תבור – יין האופייני בטעמיו וארומותיו למי שהכין אותו. בלנד של 75% גוורצ' ו-25% סוביניון בלאן. צבע בהיר-בהיר, ארומות מרתקות של פרי ארומאטי והדרי מצד אחד יחד עם מינרליות ואפילו מעט עשבוניות ירקרקה מהעבר השני. בחיך הוא מפגין טעמי פרי נקיים ונכונים המאוזנים בחמצמצות טובה. יין מצויין!

מגיעים לפלייט האחרון (7), כמעט מותשים, אך לא מוותרים:
שרדונה "ספיישל אדישן" 2010, יקבי רקנאטי – צבע היין "צהוב-שמפניה" (בהיר), אף אגסי משולב בלימון-גראס טרי. בחיך הוא מאוזן וחומצי, "נעים וכייפי". יין עשוי היטב.

שרדונה 2010, יקב כרמי יוסף – יין זה עמוק ובוגר. יש לו ארומות דבשיות, עמוס בעץ ואפילו טיפה חמצון ברקע. הפה מורכב – יש בו פירותיות אופיינית, מעט חמיצות מאזנת אך גם לחם ושמרים והוא קצת איבד מהרעננות שלו.

אביבים 2008, יקב הרי גליל (טעימה שניה. בראשונה היין היה פגום)– רוב ויוניה (כשני שלישים) והיתר שרדונה, מהגליל העליון. צבע יפה, עמוק ובוהק. ארומות תפוח ירוק עם פרי טרופי (אפרסק, ליצ'י) משולבים בווניל ומעט קליה. בחיך היין שמנוני במידה, משלב בין מאפייני התישנותו בחבית לבין החמצמצות הטריה של הפרי. גוף בינוני וסיומת דומה. מוצלח.

אז מה היה לנו? שלשה יינות רוזה, תשעה עשר לבנים (טעימה חלקית…) צוננים וקיץ חם ולח בדרך.

לי זה נשמע אחלה שילוב, לא? לחיים!

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *