ללכת בדרך היין

18/11/2017
מאת דני בירן המשך »

העולם מלא בדרכי יין. במקומות שבהם הבינו הייננים את חשיבות הפנייה לקהל הרחב ופתיחת היקבים למבקרים, נולדו עם השנים מסלולי תיירות שחוצים את אזורי הכרמים לאורכם ולרוחבם.
העיקרון העומד בבסיסן של דרכי היין זהה בכל אחת מהארצות שבהן קיימים מרכזי מבקרים, כרמים ויקבים שפתוחים לביקורי הציבור.
כאן אולי המקום לחזור ולהדגיש שוב כי לא מדובר רק באותם אוהבי היין המכירים היטב את צפונותיו של המשקה ונתיב ייצורו, אלא באנשים שנהנים לשלב בטיוליהם גם ביקור ביקבים, בכרמים ומה שביניהם.
כל דרך יין נשענת בראש ובראשונה על תעשיית היין עצמה, אבל לא רק עליה בלבד. נכללים בה בדרך כלל ענפי ייצור חקלאיים נוספים, אתרים שיש בהם קרבה לטבע, מסעדות, חנויות יין, מקומות שבהם מייצרים משקאות אלכוהוליים אחרים ובמקרים מסוימים גם אתרי לינה.
עם זאת, כל מדינה מעצבת את דרכי היין שלה על פי אמות המידה המתאימות לאופייה, לצרכיה ולרצון המגדלים ויצרני היין.
איטליה שמהווה דוגמה לפיתוח תיירות יין, מציעה דרכי יין שיש בהם שילוב של מירב המרכיבים שנושקים לתחומי היין והקולינריה, כגון תיירות חקלאית, מקומות הסעדה, מוזיאונים ומרכזי מכירה המתמקדים ביין, ובנוסף לאלה גם מלונות שמציעים ממיטב המשקאות המיוצרים בסביבתם.
למעשה, זהו המוטו של השותפים ביצרת דרכי היין האזוריות ברחבי איטליה. כל אחד מהם חייב לעודד את התוצרת האזורית. גם אם מצויים אצלו יינות שיוצרו במקומות אחרים, עליו להיות בין המובילים של תוצרת היין המקומית. שאם לא כן, לא יוכל אותו אתר להיות חלק מדרך היין שהוא מצוי לצדה.
כמו במקומות אחרים בעולם, גם דרך היין של איטליה מתחלקת לדרכי משנה שהמופקדים על בנייתן הן הרשויות האזוריות. הן אלה שדואגות לסמן כל אחת מהאתרים בסימן מוסכם לאורך צירי התנועה, לשלט את הכבישים המובילים ליקב ולשמור על האיכויות הנדרשות מכל אחד מהשותפים למסגרת המחייבת של דרך היין האזורית.
בארצות הברית כוללות דרכי היין (בדרך כלל) את מגדלי הענבים, הייננים ומוכרי היין בלבד. זהו מסלול תיירותי שנשען גם הוא על אזורי משנה ונועד להפנות מטיילים רבים ככל האפשר אל היקבים, מרכזי המבקרים וסביבתם. כך הדבר, כשמדובר ביקבים של עמק נאפה, עמק סונומה ועמק סנטה אינז המוכר בעיקר מהסרט "דרכים צדדיות", וכך כשמדובר בדרכי היין של החוף המזרחי (אף כי היקבים עצמם שונים מאוד מאלה של החוף המערבי בגודלם, בעיצובם וברושם שהם משאירים על המבקר).
המשותף לכל מוצרי התיירות הללו, הוא החשיבות הרבה שהרשויות רואות בענף הזה והטיפול בחשיפתם של דרכי היין לציבור הרחב.
דוגמאות אחרות של דרך יין אפשר לראות במדינת ויקטוריה שבחוף המערבי של קנדה, בעמק הווכאו באוסטריה, לאורך הריין בגרמניה ובמקומות רבים אחרים בעולם.
וכאן באה כמובן השאלה: "ומה עם דרך היין של ישראל?".
התשובה פשוטה למדי, אבל מסיבות שונות שעוד נעמוד עליהן, אינה ידוע לרבים: בישראל, יש גם יש דרכי יין!
על כך, בפעם הבאה. 

דני בירן הוא רכז קורס מורי דרך לתיירות יין ויועץ לפיתוח תיירות יין

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *