קולטים יינות בקלטא

28/04/2011
מאת: רונן פרלמוטר
פורום חובבי היין חרג ממנהגו והחליט לטעום קצת עולם.
המשך »

 28/04/2011

 מאת: רונן פרלמוטר

בניגוד להרגלנו לביקורים ביקבי ישראל, החלטנו הפעם, פורום חובבי היין, לטעום קצת עולם. לשם כך פנינו אל גידי קליין, בעלי חברת "קלטא" המייבאת ומשווקת יינות איכות מאירופה בבקשה להתארח אצלו ולטעום מיינותיו. את פנינו קידם קליין, בבוקר שישי אביבי אחד (הגשם פסק שעות ספורות קודם לכן), בחצר בית הוריו שבמושב עשרת (לא הרחק מצומת בני דרום), כשהוא מציע לנו לטעום מהמוסקט המבעבע ZEKT 2007 של יקב הפנר האוסטרי, כשהוא צונן ומרענן. "היין הזה עשוי מענבי מוסקט שנבצרו מאוחר בשיטה הנהוגה בחבל שמפיין הצרפתי, כלומר, התסיסה השניה נעשתה בבקבוק". תודו שזו אחלה פתיחה לביקור יין!

גידי עצמו, כמו רבים וטובים, עשה הסבה מקצועית לפני מספר שנים מענף ההיי-טק לענף היין, בעקבות מסעותיו באירופה. "הגעתי לאוסטריה פעמים תכופות" הוא מספר, ובימי סוף השבוע יצאתי מוינה ונסעתי לטייל באזור הכפרי הסמוך – בורגלנד. אחד היקבים שצד את עיני היה יקב הפנר, שנמצא כחצי שעת נסיעה בלבד מוינה ומייצר רק יינות אורגנים וכשרים, על אף שהבעלים איננו יהודי. זה סיקרן אותי וככה נכנסתי אליו. טעמתי מהיינות שמצאו חן בעיני מאוד ואף לקחתי קצת הביתה. לאחר עוד כמה ביקורים כבר חשבתי לפנות אל הבעלים בהצעה לייצג אותו בישראל, אך הוא סירב – כבר היו פה לא מעט ישראלים שהבטיחו הרים וגבעות וכלום לא יצא, הוא אמר. לא ויתרתי ולאט רכשתי את אמונו, וכך נשאבתי לעולם הזה של שיווק יין לארץ. עם הזמן הרחבתי את הארסנל שלי וכיום אני מייבא יינות גם מגרמניה ומספרד (יקב ריברה דל דוארו) – רובם כשרים וחלקם לא".

"הסיפור של הפנר עם יינות כשרים מתחיל לפני כשלושים שנה" מספר לנו קליין. "המשפחה מייצרת ביקב יין כבר למעלה משבע מאות שנה(!) ואולם לפני כשלושים שנה פנו אליהם מהקהילה היהודית בבקשה לייצר עבורם יין כשר איכותי. אחרי שהיין נחטף, החליט אדון הפנר להפוך את כל היקב לכשר ומאז הכל היסטוריה".

"זה לא מפריע לו, כל דרישות הכשרות?" שואל אחד מהחברים, וגידי משיב – "לטענתו יש לו שתי דרישות רגולטוריות שמכבידות עליו הרבה יותר. האחת היא דרישות החוק לרישוי ייצוא היין (לפני שנים הייתה בעיית זיופים חמורה ביינות אוסטריה, שיצרה שם רע ליין שם ומאז החמירו מאוד בתקנים – ר.פ.), השניה אלו דרישות התקינה האורגנית באוסטריה. כל יינות הפנר הינם אורגניים ועומדים בכל התקינה ודרישות החוק האוסטרי בנושא, ורק אחרי כל הדרישות הללו באו דרישות מערכת הכשרות. זה כבר לא מפריע לו – אז הוא לא נוגע ביין. אז מה?"

היצע היינות של הפנר גדול ומרשים, וקליין מייבא לארץ רק חלק ממנו. בין היתר ניתן למצוא מגוון יינות מזנים מוכרים, לדוגמא – סוביניון בלאן, גוורצטרמינר, שרדונה, מוסקט ופינו גריי, לצד יינות מזנים אוסטריים מקומיים – צוויגלט, בלאופרנקיש, גרובי ועוד. גם משקאות מזוקקים כמו ברנדי וגראפה כשרים אפשר למצוא תוצרת היקב הזה, אבל ה-התמחות של היקב היא דווקא ביינות קינוח ובעיקר יינות קרח (ICE-WINE). "אין עוד יינות קרח כשרים אמיתיים בארץ (ואולי אף כאלה המיוצרים בעולם) ולהפנר מגוון יינות כאלה ובאיכות מעולה – היינות שלהם זוכים במדליות נחשבות בתחרויות בינלאומיות, כמו למשל מדליית הזהב הכפולה שזכה היין בטרה-וינו האחרון".

לשאלתנו משיב גידי כי "היקב מייצר בין 300 ל-400 אלף בקבוקים מדי שנה, וחלק ניכר מהייצור שלו מיוצא לריכוזים יהודיים בעולם, אך גם ליפן וארצות אחרות בהן אין קהילה יהודית – הם רואים בחותמת הכשרות כתווית איכות נוספת".

רשמי טעימה:
גרובי 2007, יקב הפנר – זן ענבים מקומי המפיק יינות יבשים במיוחד. צבע היין זהוב מלכותי, האף קמצן וכמעט שלא ניכרות ארומות – מעט מינרליות. בחיך היין אכן יבש וחומצי מאוד, בעל טעמי דשא קצוץ ורמזים לפרי הדרי קל. יין רזה בעל סיומת קצרה. לאוהבי החומציות בלבד.

שרדונה 2008, יקב הפנר – כאן כבר מרגישים יין. הצבע של הנוזל בהיר וצהבהב, אף מצוין של פריחה הדרית, אפרסק צהוב ומעט וניליות. בחיך מורגשת תחושה עגלגלה ושמנונית והסיומת בינונית. יופי של יין!

עוברים ליינות האדומים:

מירוס 2005, יקב ריברה דל דוארו (לא כשר) – אמנם ליקב הספרדי הזה יש גם ליין יינות כשרים, אך יין זה איננו נמנה עליהם. זן הענבים הוא טמפרניו (איך לא?…), 8 חודשים בחבית אך הרבה מאוד זמן בבקבוק ביקב (בין שנה וארבע, לפני שיוצא לשוק!).

ברינצ' 2007, יקב קאסה קה מאדה – והנה ספרדי אחד כשר, מאזור למנצ'ה. למי שמכיר רק את השם "ריוחה" כאזור יין בספרד, נכונה הפתעה – אזור למנצ'ה הינו אזור גידול יין גדול הרבה יותר מריוחה, אך פחות מיוח"צן ממנו. היינות בו מטבע הדברים זולים יותר, אך לא בהכרח פחות איכותיים. גם כאן ענבי טמפרניו. צבע היין בורדו חצי אטום (לא מסונן). באף גרגירי יער שחורים ומעט אפלולית טחובה. בחיך יין חומצי, טאנינים מורגשים. היין איננו עובר תהליכי סחיטה (קראשינג) וכל הנוזל נאסף בתהליך הדימום (בלידינג) בלבד (נוזל חופשי). גם העץ בו שהה היין מורגש ונעים. יין מעניין וטוב.

צוויגלט באריק 2003, יקב הפנר – חזרנו לאוסטריה. יין אדום מזן ענבים מקומי, בעל ארומות כבדות של דובדבנים בשלים, מרמלדה חורפית ודחוסה, טבק ועשן ואלכוהול גבוה. למרות כל הנ"ל, רמת הסוכר עומדת על כ-2 גרם לליטר בלבד. בניגוד לרוב היין הנעשה מענבי זן זה באוסטריה ונשתה צעיר, היין שלפנינו שהה שנתיים בחביות משומשות. יין מרשים ועשיר עם סיומת ארוכה.

אוסטריה נתברכה ביינות קינוח בסגנונות שונים, החל בחצי מתוקים ועד כאלו ברמת מתיקות חריגה, ויקב הפנר עצמו מייצר כשבעה סוגים. אנחנו טעמנו אחד מהם:

שוׁיְרֶבֶה TBA 2000 – יין קינוח מקסים שהותקן מענבים (זן מקומי) שנבצרו כשהם יבשים כמעט כצימוקים. צבע היין ענברי (ממש כמו ויסקי!), ריח צימוקים, משמש מיובש ודבש. היין מכיל כ-33% סוכר (!) והוא בעל מרקם סמיך וצמיגי כשל ליקר. גוף היין ממלא את חלל הפה בסמיכות מתוקה ומרשימה. על אף שעברו למעלה מ-11 שנים מאז הבציר, היין עדיין בעל יכולת התיישנות בזכות רמת הסוכר שבו. מומלץ!

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *