25/03/2011
מאת: אלעד וייס
רשת כלי המטבח חידושים
אחד מסדרי הפסח הוא שתיית ארבע כוסות. ההסבר הנפוץ ביותר לכך, הוא כי הן מכוונות כנגד ארבע לשונות של גאולה ("והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי") הנזכרות בספר שמות, פרק ו'.
באופן טבעי ובשל ההקפדה על שתיית ארבע הכוסות, מתהדר כל שולחן חג ביינות רבים, שנשארים גם לאחר הארוחה. בניגוד למיתוס המפורסם, היין אינו בהכרח טוב יותר ככל שהוא ישן יותר. בודדים הם היינות המשתבחים עם השנים וגם אז רק אם נשמרו בתנאים נאותים והתקופה אינה בלתי מוגבלת.
על מנת לשמור על היין שנותר לאחר הסדר, מומלץ לשמור את הבקבוקים הסגורים לתקופות קצרות, עד שנה, בארון מטבח חשוך, במזווה או בארון הבגדים. ולתקופות ארוכות במרתף יינות או במקרר יינות ייעודי. את היין הפתוח שנותר רצוי לנסות להימנע ולקצר עד כמה שניתן שמירת שאריות יין. הסיבה לכך היא שהיין הפתוח נחשף לאוויר ומתחיל תהליך התחמצנות. במידה ובכל זאת נותרת שארית יין בבקבוק לאחר הארוחה יש לסגור את הבקבוק בפקק ייעודי, לשמור את אותו במקרר ולסיים את תוך כארבעה עד חמישה ימים.
הפקק הנפוץ ביותר הוא פקק השעם. שעם הוא חומר עצי, נקבובי וגמיש, הנמצא בקליפות צמחים. גמישותו של השעם ואי חדירותו לנוזלים הופכות אותו לחומר מתאים לייצור אטמים, פקקי בקבוקים, ובפרט בקבוקי יין. ייצור פקקים לבקבוקים צורך כ 60% מכל השעם הנצרך בעולם. בנוסף ליעילותו, השעם ידידותי לסביבה ופעילי איכות הסביבה אף מעודדים את תעשיית השעם, שכן היא מתבססת על מקורות מתחדשים ותוצריה קלים למחזור. בניגוד לתעשיות העץ האחרות, תהליך הייצור הייחודי של השעם אינו פוגע בעץ עצמו. קליפת העץ מתעבה כל שנה בכמה מילימטרים עד שהיא מגיעה לעובי הרצוי ( בין 2 ל־5 ס"מ). כל עץ מקולף רק אחת לעשר שנים, ובין קילוף לקילוף נותנים לעץ להשתקם ולנוח. עץ השעם חי בסביבות 150 שנים דבר שמאפשר כ־15 קילופים בממוצע במהלך חיי עץ. בקבוקי יין פתוחים האטומים בפקק שעם, מאחסנים בשכיבה על מנת לשמור על מגע בין היין לפקק השעם בכדי שלא יתייבש.
בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה, קיימים עזרים רבים ונוספים לאיטום יין- פקקי ואקום צבעוניים, משאבות לשאיבת האוויר מהיין ועוד. פקקי סיליקון למיניהם נכנסו לתעשיית היין רק בשנות ה-70 והתקבלו בחשד לא קטן במדינות השונות. פקקי הברגה, קיימים עוד מסוף המאה ה-19 אבל רק לפני 30-40 שנה נכנסו לתחום היין.
אין המלצה גורפת לגבי סוג הפקק הטוב ביותר, אולם, על מנת לבחור את הפקק הנכון ביותר עבורכם כדאי לדעת כי פקק הברגה בנוי כך שהוא אוטם את הבקבוק בצורה מושלמת ולא מאפשר לחמצן לחדור בכלל אל תוך היין. פקק סיליקון מתבטא באחידות הגבוהה שיש לפקקים אלו וביכולת של היצרן לשלוט בכמות החמצן שתיכנס אל תוך הבקבוק על ידי ייצור פקק מחומרים סיליקוניים שונים ובמבנים שונים, ועל ידי כך לקבוע מראש כמה חמצן יצליח לחדור אל תוך הבקבוק. פקק שעם, גם באיכות הגבוהה ביותר, לא חף מחוסר אחידות במבנה שלו, ויכולים להיות בפקקים האלו תעלות זעירות, סדקים ומבנה לא אחיד שיבטיח סגירה מושלמת של כל הבקבוקים. בנוסף, למרות שהשעם אוטם בצורה טובה, הוא מאפשר למידה קטנה של חמצן לחדור אל תוך הבקבוק ודי בכמויות זעירות אלו כדי להשפיע על יין שמתיישן לאורך שנים.
מחקרים שנעשו ביקבים שונים ברחבי עולם הוכיחו שלפקקים שונים יש השפעה שונה על יינות שונים. שאטו הו-בריון ביצע ניסוי מפורסם בשנות ה-70 שבו נלקחו 100 בקבוקים מהיין הראשון שלו והשתמש בפקקי הברגה ליין. תוצאות הניסוי היו שנויות במחלוקת: במהלך 10 השנים הראשונות היינות האלה התפתחו בצורה טובה יותר מאשר היינות שהיו סגורים בפקקי שעם, אבל לאחר 10 שנים הפלסטיק ששימש לאטימה התפורר והיינות נהרסו והתחמצנו. כיום הפלסטיק איכותי בהרבה ויכול להחזיק עשרות שנים בלי להתפורר, כך שאי אפשר לדעת מה היה קורה לו היו מבצעים את הניסוי שוב, אבל אפשר לשער שהיינות האלו היו מתפתחים יפה, לפחות באותה רמה של היינות המקבילים שנסגרו עם פקקי שעם.
דבר נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת, בבואכם לבחור פקק לאטימת יין, הוא הטכניקה והמחיר של הפקקים השונים. פקקי הברגה זולים בהרבה מפקקי סיליקון, ובהשוואה אליהם פקקי שעם איכותיים יכולים להעלות את מחיר היין בצורה משמעותית בגלל מחירם הגבוה יחסית. והכי חשוב הוא התדמית. אין מה לעשות! בסקרים שנעשו בארה"ב ובאירופה נמצא כי רוב הצרכנים סולדים מיין יקר שמגיע עם פקק בעל מראה "זול" כמו פקק הברגה.
אם כך, בבואכם לבחור פקק אוטם ליין, הגדירו לעצמכם קודם כל את מטרתו. במידה ואתם מעוניינים בפקקים אוטמי יין עבורכם, בחרו את הפקק האוטם על פי הפרקטיות והמחיר. במידה ואתם מצרפים פקק אוטם ליין ומביאים כמתנה למארחים בחג, הקפידו על העיצוב והעדיפו את הפקקים ומשאבות הוואקום האיכותיות.
