בורדו אשר בירושלים

 מאת: רונן פרלמוטר

בס"ד

צריכת יין איכותי במגזר החרדי היא כבר עובדה מוגמרת וידועה. יותר ויותר אנשים הנמנים על מגזר זה ממירים את יין הקידוש המתוק והוותיק ביינות איכות ולו מתוך "אידיאולוגיה" שכך צריכים לפאר את "שולחן השבת". חנויות היין הוותיקות הממוקמות בשכונות החרדיות אף ערות לתחרות המתרגשת עליהן כאשר נפתחות חנויות יין חדשות במיקומים אסטרטגיים.

את אהרון פריד, צעיר בני-ברקי המשתייך לחסידות בעלז, פגשתי ב"ליל שישי" אחד (שם קוד מגזרי ליום חמישי בלילה, שהפך לליל הבילוי של הצעירים במגזר) בפתח חנותו החדשה – בירושלים דווקא (לא רחוק מהכניסה לעיר, בשכונת רוממה). החנות, העונה לשם המחייב "בורדו" מעוצבת בקונספט מעניין – הכניסה היא "פיצוציה" לכל דבר – סיגריות, ממתקים, שתיה קלה, עיתונים וכיו"ב, ואילו החלק האחורי מופרד בדלתות הזזה שקופות, מרוהט בעץ כהה ומשמש כחנות יין. המדפים עמוסים בכל היין הישראלי האיכותי (והכשר כמובן) המוכר לכל חובבי יין – יינות מהסדרות העליונות של היקבים הגדולים (כרמל, רמה"ג, בנימינה, תבור וכו') לצד יינות בוטיק (תניא, פסגות, עגור ועוד) ואף יינות כשרים מיובאים (הרצוג הקליפורניים, צרפתיים וכיו"ב). לצד היינות מוצג גם מגוון כהילים אחרים – וודקות, וויסקי וכו'.

"טוב שהגעת הערב" שח לי פריד, "עוד מעט יתחיל האקשן". "ומה טיבו של אקשן זה?" שאלתי לפי תומי. "ביום חמישי בערב" הסביר הבחור, "מתכנסים כאן כל מיני חברים – בחורי ישיבות, חסידים ושאר יהודים, עולים אלינו לקומת הגלריה ושם אני פותח שולחן". נשמע מבטיח – אז נשארתי.

אהרון מספר כי כבר ביום רביעי הוא מתחיל להתכונן לליל שישי זה. הוא נעזר באביו, יהלומן ממוצא בלגי בעל יכולות גסטרונומיות מוכחות, שקם מוקדם לפנות בוקר ושוקד על הכנת "הגאלער המופלא שלו". מקפא עצמות בקר זה נחשב מעדן בימי קדם בקרב יהודים יוצאי מזרח אירופה, אולם כיום ניתן להשיג אותו כמעט אך ורק בריכוזים חרדיים, ובבישול ביתי. המשמיצים אותו התרבו והוא, נעלב ואינו עולב, נשאר שמור ליודעי ח"ן בלבד. בנוסף לגאלער זה, מכין פריד הצעיר מכין שלשה סירי טשולנט מיוחדים. סירים? דוודים! באחד טשולנט פרווה, בשני טשולנט "רגיל" ובשלישי הגדול מכולם – טשולנט VIP. "טשולנט זה – מה מיוחד בו?" הקשיתי, ואהרון נענה כממתיק סוד – "בטשולנט הזה אני משתמש בחומרי הגלם הטובים ביותר. בשר אוסובוקו טרי, יין אדום משובח ואפילו שמאלץ אווזים טהור. יאללה, בוא לטעום".

עלינו לקומת הגלריה, שלא הוד ולא הדר לה, מרוהטת היא בשולחנות עץ פשוטים ובכסאות פלסטיק סטנדרטיים, אך הניחוחות שעלו משם משיבי נפש היו. התחלנו את הטעימה בזנב מטיאס מלוח ונימוח שנכבש מבעוד מועד עם פרוסות בצל חי כשלצידו חלת ויז'ניץ אמיתית (בילקע). קינחנו את הפה במעט יין משובח שנשלף מהחנות שלמטה. לאחר קינוח הפה הגיע הגאלער הפולני המפורסם, שהתגלה כבעל טעם בלתי נשכח ועם הרבה שום טרי ובשר. מיד אח"כ הגיע תורו של הפטה כבד קצוץ שמכין בעלי המקום עם הרבה בצל מטוגן שהוגש לצד סלטים מיוחדים אחרים – ביצה עם בצל (ציבעלע מיט אייער), אבוקדו, רוטב פלפלים סודי, חזרת חריפה ומה לא. "אל תתמלאו מהסלטים" התרה בנו פריד "תשאירו מקום לטשולנט". חברים, אם טשולנט – אז ככה טשולנט אמיתי צריך להיות. בשר איכותי, קישקע נוטף טעם ותוסיפו לזה קור ירושלמים של לילה חורפי – "אני נשאר כאן הלילה" הודעתי בפה מלא. "מצוין" אמר אהרון, "כי אתה חייב לטעום מהקוגעל הירושלמי שלנו", ואכן היה זה קוגעל איטריות ירושלמי חמוץ-מתוק ובעיקר חם וטרי. החרדים האלה יודעים משהו על אוכל מנחם ואיכותי, תאמינו לי…

היין שליווה אותנו באותה סעודת "ליל שישי" היה קברנה סוביניון מסדרת "סוד" של יקב שילה. יין מרשים, קטיפתי ובעל גוף, שהתאים לאוכל כמו שמיכת פוך לליל חורף. עוטף, מכסה ומחמם. תענוג!
בעלי המקום אף מתכננים לערוך בקרוב סדנאות יין לגברברי המגזר, בהשתתפות ייננים ומומחי יין, שילמדו את הצרכנים להתייחס ליין בכבוד, להבין אותו יותר, להעמיק את הידיעות בו (– וזאת מעבר לרושם שבהנחתו על השולחן השבתי…).

אז אם אתם בסביבה, ובמיוחד אם זה יום חמישי בערב – אני ממליץ לסור ל"בורדו", להצטייד באוכל מוכן אמיתי לשבת וכמובן בבקבוק יין טוב.

לחיים