שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

"גם עבים נטפו יין" – ביקב דומיין נטופה

כתב וצילם: רונן פרלמוטר
חבורת חובבי יין ביקרו ביום חורפי ביקב דומיין נטופה הצפוני.


 כתב וצילם: רונן פרלמוטר

מזג האויר במרכז הארץ, על אף שהיה סגרירי למדי, לא רמז על מה שהולך בצפון. כשיצאנו בבוקר יום השישי לדרך, השמש אמנם התחבאה מאחורי העננים אולם למעט טיפות בודדות לא היה סימן לכך שבמרחק נסיעה של כשבעים וחמש דקות בלבד צפונה, החורף הופיע במיטבו. התאספנו, חבורת חובבי יין אמיצה, בתחנת הדלק של צומת גזית, בואכה כפר תבור, שם פגשנו בקור וגשם חורפיים אמיתיים וגם ביצחק תור, אחד משלשת השותפים ביקב הצעיר דומיין נטופה והאחראי שם על הכרמים. "מאז אתמול בבוקר" אמר לנו יצחק, "הגשם לא הפסיק לרדת. זה גשם טוב – יורד הרבה אך לא בזעף. בניחותא, כך שהאדמה יכולה לספוג אותו".

נכנסנו אל החנות שבתחנת הדלק, שם פתח יצחק בהסבר קצר – "יקב דומיין נטופה הוא מיזם די חדש. את הכרם נטענו בשנת 2006, ובציר 2009 היה הראשון שלנו. הכרם נטוע על אדמות השייכות לקיבוץ עין דור – איתם אנו שותפים בו, מעל לנחל תבור, בגובה די נמוך – 200 מ' מעל פני הים, ובמפנה צפוני קל. הבציר שלנו נעשה ידני כולו, על אף שהשורות מותאמות גם לבוצרת מכאנית. כשראיתי בפעם הראשונה איך בוצרת הבוצרת לא האמנתי – היא כלל לא בוצרת. היא מנענעת את הגזע ופורטת ממנו את הענבים, כך שהשזרות נשארות על הגפן. זו אחת הסיבות שהחלטנו שאצלנו נבצור ידנית. לתת לענב את היחס הראוי לו".

נכנסנו לרכבים ויצאנו אל הכרם. בגלל הגישה המוגבלת לכרם במזג אויר שכזה – בוץ ונחלי מים העבירים רק לרכבי ארבע על ארבע – סטינו מהכביש אל דרך כורכר כבושה, מרחק עשרות מטר ממנו בלבד ומשם צפינו אל עבר הכרם. יצאנו את הרכבים, כל אחד ומטרייתו בידו, ונשמנו מלוא הריאות אויר גלילי צלול וקר. וואו, איזה אויר מדהים. את זה אין סיכוי שנמצא בתל אביב!  "האדמה כאן היא אדמת בזלת פריכה" המשיך תור, "ומעליה אדמה רדודה. זה בדיוק מה ששורשי הגפן צריכים – הם יכולים לחדור את הטוף די בקלות ולחפש אחר מקורות מים. אתם יכולים לראות שיש כאן כרם נוסף השייך ליקב תבור כשהוא נטוע על המדרון, מלמעלה למטה. יועץ הכרמים שלנו, ד"ר פיני שריג, יעץ לנו לעומת זאת לטעת כך שהשורה כולה נמצאת באותו גובה, אופן שלא יווצרו הבדלים בהבשלה בין קצה אחד של השורה לקצה האחר וגם כדי שלא נסבול מהצפות למיניהן. הכרם אמנם אינו אורגני אך ההדברה בו מינימלית. גם הבציר המוקדם שאנו עורכים תורם להקטנת כמות חומרי הריסוס".

מצפה נטופה הוא יישוב קהילתי דתי (ודי ליברלי, ע"פ תושביו), הממוקם ממש בצמוד לצומת גולני. הוא הוקם כ-"בית רימון ג'" ובשלב מאוחר יותר ניתן לו שמו הנוכחי. כשנכנסנו לאולם המועדון, כבר חיכו לנו היינן פייר מוידובניק ואורי אדלשטיין ("אני השותף השלישי והתפקיד שלי הוא הנהג של החבורה…"). התיישבנו סביב לשולחן שנערך מבעוד מועד. יצחק תור, המשמש גם כמדריך טיולים באזור, עוד הוסיף ואמר כי גיתות עתיקות שנמצאו לאחרונה בגליל נטענות כייעודיות – "לפי הארכיאולוגים, הגיתות הללו, בנות אלפי שנים, ששימשו לייצור יין לבן היו נפרדות מאלו שיוצר בהן יין אדום. לכל צבע יין היתה גת נפרדת!".

פייר מוידובניק, היינן של היקב, הוא דמות מרתקת בעולם היין. הוא נולד בצרפת (באזור לנגדוק – על יד מונפלייה) שלאחר מלחמת העולם השנייה לאב יהודי שברח מאימת הנאצים בפולין ולאם צרפתיה. בתקופת מלחמת יום הכיפורים הוא הגיע לארץ כמתנדב ועבד בקיבוץ פרוד, ולאחר מכן שב לצרפת, שם למד אגרונומיה והתמחה בכרמים. בציר 2010 הוא הבציר ה-30(!) שלו. "אני זוכר כל בציר ובציר וכל כרם וכרם במדויק" הוא מעיד על עצמו. הוא עבד ועדיין עובד בשיתוף פעולה עם משפחת הרצוג האמריקאית ("קדם רויאל ויין קורפורייט"), ומשמש כיינן של כל היין הכשר שהם מייצרים באירופה – יקבים של משפחת רוטשילד (BARON ROTHSCHILD HAUT MEDOC, CHATEAU MALMAISON), שאטו לה-טור בבורגון, CHATEAU LEOVILLE POYFERRE SAINT JULIAN ועוד ועוד– בכולם הוא מייצר יין! בשלב מסוים הוא התחקה אחר שורשי משפחתו, וכך שב לחיק היהדות וחזר בתשובה. לפני כשנה וחצי עלה לארץ ובנה את ביתו במצפה נטופה.

פייר: "הארץ שלנו היא חמה ולכן החלטתי לנטוע זנים שמתאימים לכאן, כמו בדרום צרפת. אין אצלנו ולא יהיה קברנה סוביניון ומרלו. הזנים שאני עושה מהם יין בארץ הם האדומים מורוודר, סירה (קלון צרפתי), טמפרניו הספרדי וטוריגו נסיונל שהוא זן פורטוגלי. היין הלבן שלנו הוא זני מענבי שנין בלאן. רצינו לטעת גם גרנאש, אך בשנת 2006, כאשר נטענו את הכרמים, היה וירוס בכל הזמורות של הגרנאש בארץ כך שדחינו את התוכניות, אולם בהחלט יש לנו מטרה לטעת זן זה בעתיד". "גם סגנון היין שאני עושה פה" ממשיך פייר "הוא סגנון איזורי. לא סגנון בורדו, אלא כזה המתאים לישראל. יינות פירותיים, שמייצגים אזור חם". עברנו אל טעימת היין. היין נמזג לכוסות עגולות בסגנון בורגון, ולא לכוסות טוליפ בורדולזיות, הנהוגות בדר"כ בארץ. "הכוסות נבחרו בכוונה תחילה" הסביר פייר, "זני הענבים וסגנון היין דומים לאלו שבעמק הרון ובבורגון ולכן בחרתי בכוסות מתאימים אלו".

רשמי טעימה:

שנין בלאן 2010, דומיין נטופה – זן ענבים שכמעט ונכחד מכרמי הארץ, שלא לדבר על יין זני ממנו (נדמה לי שיש זני כזה גם אצל סוסון ים). לא עבר תסיסה מאלולקטית ולא התיישנות בחבית. צבע היין צהבהב בהיר, ארומות פירותיות של אננס, תפוח עץ, מעט משמש ופרי הדר רענן. בחיך ניכרת שמנוניות חמאתית ואף ערמונים קלויים קלות. יין מיוחד ומוצלח מאוד. "אחת האינדיקציות שלי ליין טוב" אומר פייר "הוא הריח, הפרפיום, שנשאר בכוס לאחר שהיא התרוקנה מיין. חכו עם הכוס כשעה-שעתיים אחרי טעימה ואל תשטפו אותה, ותגלו דברים מדהימים על היין, לטוב או למוטב" הוא מחייך…

אורי, האיש האמון על כספי היקב וניהולו, מצטרף אלינו: "פייר הוא המומחה המקצועי שלנו והוא המוביל – אנחנו הולכים עם השגעונות שלו. הוא בחר את חלקות הכרם, את הזנים ואת סגנון היין, ולמרות שאמרו לנו לא אחד ולא שניים שאנחנו משוגעים, שיינות כאלה לא נצליח למכור בישראל – אנחנו בטוחים ביכולות שלו. הוא לא איזה יינן חובב שהתחיל לעשות יין בפעם הראשונה בחייו. 30 שנה של עשיית יין. תראו לי עוד כמה אנשים יש עם כזה ניסיון, עם כזה רזומה?. הקשר שלו עם "קדם" מסייע לנו גם במכירות. למעלה מ-60% מהיין שלנו אנו מייצאים לחו"ל דרכם, והיין נמכר עד עכשיו יפה מאוד – התחלנו למכור בפעם הראשונה לפני שנה, במרץ 2010. בשנה הראשונה עשינו כ-25,000 בקבוקים ובבציר 2010 כבר קרוב ל-70,000. אנחנו נמצאים עדיין בשלב של הקמה ואין לנו מתקן ליצור היין משל עצמנו. אנחנו שוכרים מתקן ביקב אחר ועושים שם את היין. פייר הוא היחיד שעושה את היין, ולמרות שזה נמצא ביקב גלילי אחר – אף אחד לא נוגע ביין חוץ מאשר פייר. התכנון הוא להכניס משקיע ולהקים יקב ומרכז מבקרים עצמאי כאן במצפה נטופה. האזור פה הוא אידיאלי מבחינת מרכז מבקרים – תיירות צליינית, תיירות יהודית, מצפה מדהים מהיפים שבגליל התחתון. אין עוד מקום כזה באזור. רק צריך למצוא את הכסף…" הוא נאנח.

רוזה 2010, דומיין נטופה – הרוזה הזה הוא בלנד של סירה ומורוודר. יש לו צבע כתמתם בהיר וצלול. "בלאנש", המזכיר רוזה מאזור פרובנס. "יין של נשים" אומר פייר, "הרבה נשים אוהבות רוזה, שמתאים מאוד לארץ חמה כשלנו". לא רק הצבע מזכיר את פרובנס, גם הארומות והטעם – אף מלא בפרי אדום (פטל, תות שדה) וגם מעט טרופי (ליצ'י). גוף מלא ונעים. מאוד שונה מרוזה ישראלי. מזכיר את יינות טאבל הפרובנסליים. "שתיתי הרבה יינות רוזה, ומכל העולם" אומר אחד החברים, "אבל זה הכי מוצלח מכולם. באמת!". פשוט יין מקסים! "אני בוצר מוקדם. השנה בצרנו ב-22 ביולי, הרבה לפני כולם. רמת החומצה הייתה 3.8 PH. חשבו שנפלתי על הראש. באמצע אוגוסט כבר היינו אחרי תסיסה מאלולקטית של היינות האדומים" מספר פייר בחיוך, "אבל זה מה שעושה את הטעמים המיוחדים של היין. אני לא צריך להוסיף חומצות כלל – הכל זה הענבים".

אדום 2009, דומיין נטופה – ממסך שהותקן מ-65% ענבי סירה ו-35% מורוודר. היין התבגר תקופה קצרה בחביות צרפתיות בנות 400 ליטר, כדי לשמר את אופיו הפירותי. צבע סגול אטום וכהה, אף חינני של פרי כהה (פטל שחור), פלפל שחור ושוקולד נעים. גוף היין בינוני והטאנינים שלו רכים ומלטפים. "יין צריך ללכת יד ביד עם האוכל ולא לשבת עליו" אומר פייר, "וזה סגנון היין שאני עושה. אין לי כוונה לייצר יינות בומבסטיים. יש מי שיאהב את זה ויש מי שפחות אבל זה הסגנון שלי ואני מאמין בו" הוא אומר בנועם ובצניעות לא-ישראלית. יין נעים, כייפי, שכבר כעת מוכן לשתיה ולדברי היינן יוכל להתבגר בכבוד חמש או שש שנים.

לה טור 2009, דומיין נטופה – יין הרזרב של היקב, המיוצר מענבי אותו כרם אך משורות נבחרות. הרכב היין שונה אך במעט – 70% סירה, 30% מורוודר. היין התבגר בחביות צרפתיות 12 חודשים בלבד. "בכל הקריירה שלי ובכל העולם הישן בו עשיתי יין, כולל היקבים הגדולים והמפורסמים של צרפת, לא משאירים יין יותר מ-12-14 חודשים בחבית, ותמיד רק עץ צרפתי. העץ צריך לתת איזו תוספת עדינה ליין אך חס וחלילה לא להאפיל על הפירותיות שבו", כך פייר. כבר באף מרגישים משהו מיוחד. המון פרי אדום ושחור, מעט שוקולד מריר עדין, קרמל ועשבי תיבול (מרווה). איזה יופי של ארומה! בחיך הוא מתגלה גם כן כבעל גוף בינוני-מלא, טאנינים ג'נטלמניים שמורגשים יותר מאשר ביין הקודם, אך עדיין רחוקים מלהיות תוקפנים. יש ליין טעמים של יין מעמק הרון, לא של יין ישראלי. ממש כך. הוא מוכן לשתיה, אבל אני סקרן איך הוא יהיה בעוד שנתיים. יש לי תחושה שהוא יפתח עוד יותר את הפוטנציאל שלו. שווה להמתין עם איזה בקבוק אחד… במרתפים של היקב נמצא כבר היין מהזנים הספרדיים, אך הוא עדיין אינו מוכן, ופייר, לא נענה לבקשותינו לטעימה ממנו. "תבואו בעוד כמה חודשים שוב, ואז נוכל לפתוח בקבוק. עכשיו זה מוקדם מדי" הוא אומר. גם יין בסגנון פורט מתוכנן בעתיד ומתיישן בחביות ביקב. הוא מתוכנן לצאת לשוק לא לפני המחצית השניה של 2012. אנחנו נשארים סקרנים, אך מרוצים. יין בסגנון צרפתי אמיתי, כשר למהדרין, פה אצלנו בגליל. איזה כיף!
לחיים! לחיים טובים ולשלום!

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות