שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

להיות מבקר יין

כתב וצילם: אבי הלוי
דניאל רוגוב הרצה בפני חברי מועדון
הלקוחות של המרכז לתרבות היין
ביקבי כרמל בזיכרון יעקב.


 כתב וצילם: אבי הלוי

לא כולם אוהבים את מבקר היין דניאל רוגוב והוא יודע זאת: "כאשר אני נכנס לחדר מלא באנשי יין, מחצית מן הנוכחים יאמרו אמנם 'הנה מבקר היין הנכבד דניאל רוגוב' אך המחצית השנייה יאמרו 'הנה רוגוב הבן ז..". במילים אלו בחר רוגוב להתחיל את הרצאתו בפני חברי מועדון הלקוחות של המרכז לתרבות היין ביקבי כרמל בזיכרון יעקב לרגל השקת מדריך היין שלו לשנת 2011. ניכר בו ברוגוב שלא נוח לו עם העובדה שיש לו שונאים אבל הוא משלים עם המציאות הזו באמרו: "תאמינו לי שזה כואב לי לתת לפעמים ציון 50-60 ליין אבל זה תפקידי כמבקר", והוא מסכם: "מבקר שהוא פופולארי ואהוד על כולם אינו מבקר אמיתי".צילם אבי הלוי   רוגוב גדל והתחנך בארה"ב. כאשר סיים את בית הספר התיכון, כך הוא מספר, רצה אביו לקנות לו מכונית כמתנת יום הולדת אך מכיוון שלא היה לו עדיין רישיון נהיגה הוצע לו שיבחר תחליף ורוגוב הצעיר בחר בטיול עצמאי לצרפת. "הגעתי לפריז ובתוך כמה ימים התאהבתי", מספר רוגוב, "התאהבתי בשפה, באוכל, ביין וגם, כמובן, בנשים הצרפתיות… בפריז התחלתי להבין את הקשר בין תרבות ליין". רוגוב לא מסכים עם המושג 'תרבות יין', לדעתו יין הוא חלק אינטגראלי מהתרבות הכללית ולכן על מבקר יין להיות בעל ידע רב תחומי. עליו להבין בגיאוגרפיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה וכד'. לחיזוק דבריו ציטט רוגוב את הצרפתי בון מרשה שאמר "כאשר אני פותח בקבוק יין אני פותח חמשת אלפים שנים של היסטוריה אנושית".   על השפה שבה מתאר המבקר את היין אומר רוגוב: "אומרים עלינו שאנו משתמשים בשפה פלצנית. זה לא נכון. אם מישהו אומר לכם 'אני יודע מה אני רוצה להגיד אבל אין לי מילים' אל תאמינו לו. מי שאין לו מילים – לא יודע. שפת תיאור היין היא מאוד חשובה. לא כל אחד צריך להיות מומחה ליין אבל מי שטועם יין ואומר שהוא אוהב את היין צריך לדעת לפרט את הסיבות שגרמו לו לומר שהוא אוהב את היין, או לחילופין, מדוע לא אהב אותו". בהמשך התייחס רוגוב לשימוש המפורסם שלו בריחות וטעמים של דומדמניות (Gooseberries) ופירות יער שונים: "כל הריחות והטעמים המתוארים ביין באים מן הכימיה של היין. יש ביין חומרי טעם וריח אשר יוצרים אצלנו אסוציאציות של הריחות והטעמים של אותם פירות שאני מדבר עליהם".   רוגוב חזר לאירופה כסטודנט ובשנות לימודיו העמיק את הידע שלו ביין, למד את סודות היין והקולינריה הצרפתית וכתב ביקורת יין ב- 'לה מונד'. בשנת 1976 עלה לארץ והחל לכתוב ב- 'ג'רוזלם פוסט'. "באותה תקופה היין בארץ היה 'על הפנים'" אומר רוגוב. "לא היה אז יין ישראלי אחד שהייתי מוכן להחזיק במרתף היין הפרטי שלי. חלפו למעלה משלושים שנה וכיום שליש ממרתף היינות שלי הם יינות ישראליים. כיום, כאשר אני נוסע לבקר קולגות שלי בחו"ל אני כבר לא צריך להתבייש ביינות שלנו ואני מביא איתי לטעימה יינות שמתמודדים באופן מכובד ביינות מארצות אחרות. תעשיית היינות בארץ השתפרה מאוד. אנו הולכים בכיוון הנכון".   רוגוב המשיך וסקר את מהפכת האיכות בתעשיית היין בישראל. הוא ציין את חלקם של יקבי רמת הגולן בתחילת התהליך, ועל כך שיקבי כרמל ויקבים נוספים הלכו בעקבותיהם. הוא דיבר על השינוי העצום שחל ביקבים בכל הפרמטרים: רמת הניקיון, הציוד המודרני והחדיש וההשכלה הייננית של הייננים – "אנשים יודעים היטב מה הם עושים", אמר. אחת הדוגמאות בדבריו כללה התייחסות ליקבי כרמל. "הייתי כאן ביקב בזיכרון לפני שלושים שנה והלכלוך היה נורא, אני לא מבין איך עשו כאן יין, ואילו היום הכל מצוחצח ונקי ומספר היינות, גם מהסדרות הנמוכות, שמקבלים אצלי ציונים גבוהים, הולך וגדל". יחד עם זאת, רוגוב מצר על כך שלמרות שהתעשייה בכללותה במצב טוב, יש יקבים רבים שעושים יינות ברמת איכות לא נאותה.   לדעת רוגוב מחירי היינות הוא נושא משני בביקורת יין. הוא מסביר שכאשר הוא טועם יין אין הוא מתייחס כלל למחירו אלא לאיכותו בלבד. בתום הטעימה, בשלב כתיבת ההמלצות הוא מוסיף לעיתים התייחסות למחיר בהיבט של תמורה טובה (או לא) למחיר. לדעת רוגוב היינות הישראליים, באופן כללי, לא כל כך יקרים ויש יין לכל אחד בהתאם לכיסו. אומר רוגוב: "לא כל אחד מוכן להוציא 100-150 שקל לבקבוק יין. יש רבים שמבקשים לקנות יין ב-30 שקל ויש כיום בהחלט יינות במחיר של 30 ש' שאפשר ליהנות מהם. אני לא אומר שיין ב- 30 ש' הוא יין גדול אבל אלו בהחלט יינות שאפשר ליהנות מהם. אני ממליץ על יינות מסוג זה, כמו, למשל, 'כרמל יאנג סלקטד' לכל אחד שמחפש יין לטיול או פיקניק וכד'.   חלק נכבד מן ההרצאה עסק בהיבטים של טוהר מידות ואתיקה מקצועית. רוגוב מציין שאסור למבקר להיות מושפע מחיבתו ליינן זה או אחר ואסור לו להיות מושפע מהיבטים עקיפים כגון נטייה פוליטית או מיקום היקב, למשל בשטחים. הוא ספר בהומור על שמועות שנפוצו בעבר כיצד הוסע לאחד היקבים בלימוזינה מפוארת, כיצד נשכר עבורו שף שיכין במיוחד עבורו ארוחת צהריים וכיצד מולאה הלימוזינה בארגזי יין כאשר עזב את היקב בתום הביקור… לחילופין הוא סיפר על איומים שהושמעו כלפיו, כאשר כתב ביקורת שלילית על אחת המסעדות בארץ וכן על תביעות משפטיות (שכולן נדחו) מצד בעלי יקבים שנפגעו מביקורת היין שלו. "אני יותר מדי אוהב יין מכדי שאמכור את דעתי המקצועית בעבור בצע כסף או כניעה לאיומים", אומר רוגוב.   הצריכה הנמוכה של יין בארץ היא אחת הבעיות הקשות של תעשיית היין בארץ, סבור רוגוב. הוא הביא נתונים על צריכת היין בארצות אחרות: בצרפת ובאיטליה צריכת היין היא כ-55 ליטר לנפש בשנה, באוסטרליה כ- 22 ליטר לנפש ובארה"ב כ- 12 ליטר לנפש ואלו בישראל – בין 4 ל-7 ליטר לנפש לשנה. רוגוב ציין שמי שמגדיל את הסטטיסטיקה הם דווקא הדתיים ושם יש שינוי חיובי בכך שהדתיים למדו שאפשר לקיים את מצוות שתיית היין גם עם יינות איכותיים. יש גם חובבי יין רבים בארץ, ששותים הרבה יין, אבל 'עמך' עדיין לא. "בכל מדינה שמייצרת יין", אומר רוגוב, "רוב היין המקומי נצרך על ידי תושבי אותה מדינה, אצלנו לא. גם היצוא עדיין לא ברמה גבוהה ובהתחשב בכמות הכרמים שיש בארץ והיצור ההולך וגדל, אם לא נשתה יותר יין – תהיה בעיה".   על תפקידו של מבקר היין אומר רוגוב את הדברים הבאים: "מבקר היין אינו חייב דין וחשבון לאף אחד חוץ מקוראיו. אני חייב לומר לקוראים שלי את האמת. אני לא אומר שזוהי אמת אבסולוטית, אבל זוהי האמת כפי שאני רואה אותה. הקורא לא חייב להסכים עם האמת הזו אבל היא נותנת לקורא כיוון. צרכן יין צריך לקרוא ביקורות של כמה מבקרים ולהחליט מי מהם נותן לו כיוון הקולע לטעמו. רוגוב מביא דוגמא לגבי עצמו: "יש לי הרבה כבוד למבקר היין האמריקאי  רוברט פרקר אבל לא תמיד אני מסכים איתו לגבי מה שהוא כותב על יין קליפורני, אבל אני מכיר את החיך שלו ואני מכיר את החיך שלי וכאשר אני קורא את מה שהוא כותב על יין קליפורני אני יכול להבין למה הוא מתכוון ולהתאים את זה לטעם שלי".   ההרצאה התקיימה, כאמור, במרכז לתרבות היין של יקבי כרמל בזיכרון יעקב. את האירוע כיבד בנוכחותו מנכ"ל יקבי כרמל, מר ישראל איבצן. את המיפגש ארגנה בכישרון רב קרן ברקוביץ' 'שחקנית רכש' חדשה שתשמש כמדריכת יין במקום ולומדת כעת במכללת רמת גן. בפתיחת האירוע ציינה רותי בן ישראל, מנהלת המרכז, שרוגוב היה הראשון שבישר לחובבי היין, בפורום שלו, על הקמתו הצפויה של המרכז לתרבות היין של יקבי כרמל בזיכרון יעקב וצפה את הצלחתו. במרכז חברים רבים ולהרצאתו של רוגוב הגיעו כמאה מהם ובתום ההרצאה חתם רוגוב למשתתפים על ספרו, מדריך יינות ישראל לשנת 2011 שיצא בפעם הראשונה בשפה העברית.   נסיים באמירה חשובה ואמיתית של כך של רוגוב, שמקפלת בתוכה את כל התורה כולה, על רגל אחת: "היין הטוב ביותר בעולם הוא היין שאתה אוהב".    

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות