שלחו לנו את החומר לפרסום

אנשי עולמות היין, שמן זית ומזון, יצרנים ומשווקים

מוזמנים לשתף במדורי האתר את הקהל בפעילות וחידושי ענפיהם וגם ברשמי טעימה ופגישות באירועים שונים.

הירשמו לניוזלטר שלנו

יקבי עמק האלה מארחים לקוחות במפגשים אישיים

כתב וצילם: רן בירון
יקבי עמק האלה שוקדים על קשר בלתי אמצעי עם לקוחותיהם.


 כתב וצילם: רן בירון

יקבים אוהבים לקוחות. אין ספק. הם חייבים לאהוב אותם. ללא לקוחות נאמנים, גם היין הטוב ביותר יישאר במחסני היקב. מבחינה זאת, יקבי עמק האלה ראויים למחמאה מיוחדת. בנוסף למפגשים עם כתבי יין, הם שוקדים על קשר בלתי אמצעי עם לקוחותיהם, באמצעות אירועים שונים, תערוכות אומנות, ואפילו אופנועים ומכוניות ישנות וכל אלו מלווים תמיד בטעימת היינות החדשים של היקב. האירוע הגדול האחרון, לפני מספר חודשים, נערך בחצר היקב, לרגל השקת יין הדגל "E" והוא הוצג לטעימה, ללא הגבלה, למאות אורחים. חגיגה גדולה.

המיזם האחרון בתחום הקשר עם הלקוחות, מתקיים ממש בימים אלו. היקב שלח ללקוחותיו הודעה קצרה וצנועה, בה הוא מודיע על שבעה מועדים שבהם יקיים היקב מפגש אישי עם היינן דורון רב הון ובו יטעמו יינות מתיישנים, בליווי כיבוד קל. מקבלי ההודעה התבקשו לתאם את המועד הנוח להם מבין שבעת המועדים שהוצעו בהודעה. כל מפגש, מיועד ל 15 משתתפים. השתתפתי במפגש הראשון והתרשמתי מהרצון הכן של דורון לשתף אותנו בחוויית ההתיישנות של יינות היקב.

בדרך כלל, יקבים מציגים באירועי טעימות והשקות ותערוכות, את יינותיהם החדשים בלבד. כאן מדובר ביוזמה מיוחדת במינה. יינות בני שבע ושמונה שנים הנחשבים צעירים ביותר בבורדו, אצלנו, אלו כבר יינות ארכיון. טעימה בהחלט מאתגרת ומעניינת.

בדברי הפתיחה סיפר דורון כי בכרמי היקב, מגדלים מספר די גדול של זנים, אבל הם לומדים, וממשיכים ללמוד כל הזמן את הטרואר שלהם, ובסופו של דבר, בשנים הבאות, קרוב לוודאי שיתמקדו במספר מצומצם של זנים אשר ישקפו בצורה הטובה ביותר את אזור הגידול שלהם. היקב מייצר כ 200,000 בקבוקים בשנה, מתוכם 40% ליצוא. בארץ יינות היקב משווקים על ידי WINE AND MORE (משפחת חינאווי) וכל השאר נמכר לחברי מועדון הלקוחות של היקב, עליו נמנים, כמובן המשתתפים במפגש הנוכחי. צילם רן בירון

רשמי הטעימה ההשוואתית

שלא כבצורות, או בצבעים, או אפילו בסגנונות מוסיקליים שונים, אותם אפשר לזכור, כאשר עוסקים בניחוחות ובטעמים, אין נכון יותר מטעימה במקביל, כדי להבחין בהבדלים שבין המוצרים ואם הם קרובים זה לזה, כמו שני יינות מאותו זן, רק טעימה השוואתית, יכולה לחדד את הדקויות השונות ולאפשר לטועם, המתעניין, להבין את טעמו האישי ואת עדיפויותיו ולעיתים, גם לקבל תשובה לשאלה מדוע מחירו של יין מסוים גבוה ממחירו של יין דומה, או מדוע יין בציר מסויים יקר יותר מאחיו מהשנה הקודמת. שונות קלה באיזון, ברעננות, במורכבות, בסיומת, היא שתכריע בסופו של דבר מה נאהב יותר, בכפוף, כמובן, לטעם האישי של כל אחד מאיתנו.

דורון רב הון הכין לנו שלוש טעימות מרתקות מסוג זה, האחת של שני יינות שרדונה, השניה של שני יינות מרלו והשלישית של שני יינות ממסך.

שרדונה 2006 מול שרדונה 2008
שני היינות נמזגו לשתי כוסות והנוכחים התבקשו להביע את דעתם. לאחר שנשמעו הערות שונות מפי הטועמים, הסביר דורון כי הגיל השביח את ה 2006. עוד, מציין דורון, כי בציר 2006, שהיה אחד הטובים בעשור האחרון, התאים במיוחד ליישון השרדונה מאזורי הכרמים של היקב ועם הזמן, יין זה התחיל להבליט מאפיינים שאולי לא אובחנו בתחילת הדרך, כגון פרי לבן ובריוש קל, איזון מלא וסיומת ארוכה. השרדונה 2008, המבוסס על 70% כשנה בעץ ו 30% נרוסטה בלבד. סגנון זה, אשר אומץ לאחרונה על ידי ייננים רבים בעולם, מצליח לשמר את המגוון הרחב של הניחוחות והטעמים שהשרדונה מביא לנו. גם עושר של פרי וגם עץ ברקע, לא בולט מידי ובוודאי רחוק מהשרדונה האמריקאי רווי הווניל. שלא נשכח, דורון הוא בוגר בון, שבלב בורגון. קרוב יותר למרסו, אבל גם לא רחוק משבלי.
מרבית הטועמים, במיוחד המבוגרים יותר, העדיפו את ה 2006. שניהם, להבנתי ולטעמי, מצויינים, אבל
ה 2006 כבר עשה דרך של שנתיים נוספות וגם ראה יותר עץ, כך שהוא בשל יותר ונעים יותר לחך, אבל ה 2008, לדעתי, גם כן ילך באותו כוון. אהבתי את שניהם, במיוחד את החומציות המרעננת שלהם ואת האיזון המלא, אבל קניתי, בשלב זה, את ה 2006. נניח ל 2008 להתיישן במרתפי היקב עוד שנתיים ואז, אם לא יאזל, נבחן אותו שוב.
מחיריהם: 2006 – 128 ₪. 2008 – 89 ₪. הנחה לרוכשי שישיה או תריסר.

מרלו 2002 מול מרלו VC 2003
עם כל הכבוד לאזורי הכרמים בגליל העליון ובגולן, אני, אישית, אוהב יותר את המרלו מבית הגידול של כרמי הרי יהודה וירושלים. הוא עוצמתי יותר, לא רק ממרלו אחר, אלא אפילו מהקברנה סוביניון מאותו האזור. יינות המרלו של יקבי עמק האלה מוכיחים זאת בעליל. המרלו 2002 הוא נציג הבציר הראשון של היקב והוא נמצא כעת ממש בשיאו ומפגין עוצמה ויכולת יישון מרשימה. המרלו VC 2003 כבר נמצא בליגה גבוהה יותר, הן הסדרה (VC) והן הבציר שהיה טוב יותר מבציר 2002 במרבית אזורי הכרמים בארץ. ה VC 2003 מרשים ביותר. דורון סבור שהוא יכול עדיין להתפתח שנתיים נוספות, אבל הוא כבר ממש מתקרב לשיאו. שני היינות נפלאים, אבל, כאמור, בטעימה השוואתית ניתן לבחון בצורה ברורה את הדקויות של מאפייני כל אחד מהם. אין ספק, ה VC מנצח, גם לאחר התפתחות נוספת בכוס, כאשר שניהם מעלים ניחוחות עשירים ומביעים מורכבות גבוהה ביותר, טאנינים מרוככים, רעננות נעימה וסיומת מענגת, בולטת עליונותו של ה VC.
מחיריהם: 2002 – 135 ₪. 2003 VC – 165 ₪. הנחה לרוכשי שישיה או תריסר.

אוורד 2003 (ההפתעה של הטעימה) מול 2004 VC RR
בשלב זה עברנו לטעימה השוואתית של שני יינות ממסך (בלנד), הראשון, אוורד (Ever Red) 2003, המבוסס על 70% קברנבה סוביניון ו 30% מרלו מהסדרה הבסיסית של היקב והשני, 2004 VC RR, מהסדרה העילית של היקב, המבוסס על יותר מרלו ופחות קברנה סוביניון. אמרתי "הפתעה". בהחלט כן.
Ever Red היא הסדרה הבסיסית של היקב, אשר מיועדת לשתייה תוך שנה שנתיים ממועד הבציר. ליינות מסדרה זאת, שעדיין שמורים ביקב מתייחס דורון כאל "יינות ארכיון". גם הוא מופתע בכל פעם שהוא טועם את יינות "הארכיון" האלה, שמסרבים, משום מה, להתיישן. אכן, האוורד 2003, שזה עתה מלאו לו שבע שנים, מבטא את כל הסימנים של יין חי. צבע עדיין אדום, ניחוחות וטעמים של פרי ומעט מאד עץ, טאנינים מרוככים, במיוחד בחך הקדמי, גוף בינוני, סיומת בינונית נעימה מאד. נכון, העושר והמורכבות נחותים מאלו של ה RR VC 2004, אך בל נשכח, VC מלכתחילה תוכנן ליישון של כ 8 שנים, בעוד האוורד לא התיימר אפילו למחצית מתקופה זאת. ה RR VC המשיך להתפתח בכוס, בעוד האוורד אמר "די, זה מה שאני יכול לתת". ה 2004 RR VC יין טוב מאד מכל הבחינות, רענן מאד, אלגנטי, נעים על גבי החך וקטיפתי מעט בבליעה. סיומת מאד ארוכה. תענוג.
מחיריהם: אוורד 2003 – 118 ₪. RR VC 2004 – 165 ₪. הנחה לרוכשי שישיה או תריסר.

טעימת חבית – קברנה 2010 מכרם נס הרים
אי אפשר להתבשם רק מניחוחות העבר (והארכיון). צריך לראות לאן הולכים הלאה. דורון מספק לנו תשובה מרשימה בטעימת חבית של קברנה 2010 מכרם נס הרים. בציר 2010, מסביר דורון, מאד מאתגר. הוא קבל החלטה לבצור מוקדם וכך הם ניצלו מהקשיים האקלימיים לאחר מכן.
היין שהוצג לטעימה סיים את התסיסה, עדיין נמצא בנירוסטה וממתין למעבר לחביות. צבעו אדום כהה מאד, כמעט סגול, בוהק, מעלה ניחוחות בולטים של פירות אשר ממשיכים גם בטעמים על פני החך. זהו שלב מאד מעניין בתהליך עשיית עדיין. ממש פרי נטו, נוקשה, עוקצני, אגרסיבי, ממתין בסבלנות לעץ שיעשה ממנו כעבור שנה יין עוצמתי, אבל גם מאוזן ואלגנטי. אני משוכנע שהוא יהיה יין מעולה.

שוחחתי עם חלק מהטועמים והבנתי שגם הם, כמוני, מרגישים טוב, בכל ביקור ביקב האלה. דורון והבנות החביבות שלצידו, אולה ודנית וגם המנכ"ל דן וולרו, משרים תמיד אווירה לבבית וקבלת פנים של שמחה לקראת כל אורח.

תודה לדורון ולכל הצוות. על היזמה המבורכת. לחיים!

כתיבת תגובה

שתף:

Facebook
Twitter
Pinterest
LinkedIn

קרא עוד כתבות