יקב תבור – ברמה חדשה

25/12/2010
כתב וצילם: רונן פרלמוטר
הקלף החזק הבא של יקב תבור הוא כרם רמת סירין, רמת כפר תבור בשמה העברי.
המשך »

25/12/2010

 כתב וצילם: רונן פרלמוטר
הקלף החזק הבא של יקב תבור הוא כרם רמת סירין, רמת כפר תבור בשמה העברי. את הרמה הזו, כמקום לנטיעת כרמים גילה ממש במקרה אורן סלע, מנכ"ל היקב, באחד מטיולי האופניים הרבים שהוא נוהג לערוך מדי סופ"ש. החלק הנקרא 'מצפה האלות', על שם עצי האלה האטלנטית המרובים באזור, צופה בתצפית מדהימה על דרום הכינרת, רמת הגולן והרי גלעד כאשר הצד השני מזדקר הר תבור במלוא הדרו. חתיכת מקום… בדיוק שם, במקום בו היו שדות בעל של חקלאות קיבוצית, הם נטעו את הכרם. 400 דונם, מתוכם מניבים כבר כ-170 ועוד היד נטויה.  

בדרך לכרם, שניטע לפני כארבע שנים בשיתוף עם קיבוץ בית זרע, מספרת לנו מיכל אקרמן, האגרונומית ומנהלת הכרמים של היקב (שמתגלה גם כנהגת 4X4 לא רעה בכלל לעת מצוא…), כי בבדיקות גיאולוגיות שהם ערכו שם נתגלה כי האדמה דומה להפליא לזו של רמת הגולן – 40 ס"מ ראשונים של אדמה כבדה או בינונית ומתחתיה טוף, בזלת בלשון העם, המאפשרת ניקוז אידיאלי למי הגשמים (ומה זה 40 ס"מ לגפן?… ) ויחד עם העובדה שאנחנו נמצאים בכ-400 מטר גובה קיבלנו תנאים חלומיים לגידול ענבי יין. "ציפינו אמנם לענבים טובים, אבל לא האמנו שכבר בבציר הראשון (2010 – ר.פ.) נגיע לכאלה תוצאות שיגרמו לנו לחשוב על סינגל ויניארד מהכרם הזה", היא מחייכת. מסתבר שגם בעלי החיים המקומיים שבחלקם ניתן היה בנקל להבחין (צבאים, שפני סלע, תנים, שועלים וחזירי בר) חושבים כנראה שזה מקום מדהים ולשם כך גודר הכרם בגדר חשמלית. לא לוקחים צ'אנסים. ממש בצמוד, נמצאת החווה החקלאית של הקיבוץ, אשר עתידה ברוב להפוך לזולה תיירותית שתשמש את המטיילים הרבים הפוקדים את המקום.

מיכל נולדה וגדלה בלימה, פרו, ועלתה לארץ לעבודת כפיים בקיבוץ גשר. אחרי לימודים בפקולטה לחקלאות לתואר ראשון ומחקר גפנים לתואר שני במכון וולקני, היא הדרימה עד לדרום אפריקה, שם הייתה אחראית על חוות גפנים גדולה, ובשובה עבדה שש שנים ביקבי ברקן. מזה שנתיים שהיא ביקב תבור והיא נהנית מכל רגע – "החיבור עם אורן ואריה הוא משהו מדהים. רק בשביל זה שווה לי להגיע כל יום מת"א", היא אומרת. בכרם רמת סירין היא הקימה תחנה מטאורולוגית ("חייבים לתעד וללמוד את הכרם הזה כמו שצריך"), נטעה מגוון זני ענבים, חלקם בקושי מוכרים בארץ (רסאן ומורסאן מעמק הרון, מורבדר, פטי-ורדו, פטיט סירה, טמפרניו, מוסקט קנלי ועוד) ואף קלונים שונים מזנים מסויימים (שרדונה למשל), ולפי תוצאות "מעבדת הניסויים" הזו (400 דונם, זוכרים?) יורחבו הנטיעות בעתיד. הברק שיש לה בעיניים כל אימת שהיא מדברת על הכרמים, הבייבי שלה, הוא מדהים. מן ילדת טבע שכזו שחיה ונושמת את האדמה. "אני כמעט לא מגיעה ליקב" היא מספרת, "הכרמים הם הבית השני שלי. הקונספט של אגרונום במשרה מלאה ליקב הוא די חדש פה בארץ אבל מאוד מקובל בעולם, בעיקר בעולם החדש. למי ששואל אותי אני ממליצה לפנות ללימודים בתחום הזה – ייננים יש כבר המון, אבל אגרונומים, כאלו שמחברים בין החקלאים-הכורמים לבין העשייה ביקב, ובעצם אחראים על השלבים הקריטיים של יצירת הענב – אין מספיק".

לטעימת היינות החדשים של היקב ולשיחה עליהם התיישבנו בצוותא עם אורן, מיכל, אריה נשר – היינן הראשי, הוותיק והצנוע של היקב, וחגית מנדס – מנהלת השיווק.

"הפילוסופיה שלנו" פותח אריה, "היא לתת במה לטעמי הפרי שבענב, כאשר העץ רק מלווה אך לא משתלט על היין. גם יינות הפרימיום שלנו המיושנים תחילה בחביות סטנדרטיות של 225 ליטר, מועברים לאחר מכן להמשך התיישנות בקאסקים (חביות ענק בנות 2000 ליטר כ"א – ר.פ.), בהם השפעת העץ עדינה יותר".

את הקפיצה הגדולה בכמויות הייצור הם עברו בשנים האחרונות – מיקב משפחתי (4 משפחות כורמים) שייצר מאות בודדות של אלפי בקבוקים, כיום, ולאחר השלמת רכישת השליטה ביקב ע"י קוקה קולה ישראל והשקעת ענק בציוד מתאים, כבר מיוצרים שם כמיליון בקבוקים מדי שנה, מה שמציב את היקב בעשירייה הראשונה של יקבי הארץ (מבחינת כמויות ייצור). הצפי הוא להגיע לייצור של כשניים וחצי מיליון בקבוקים בשנת 2012, השנה בה ייקלטו לראשונה ענבים מהכרמים החדשים.

"למכור לחובבי היין הכבדים אנחנו כבר יודעים" אומר אורן, "אותנו היום מעניין למכור יין גם ל'שולה מעפולה'. לא רק יינות יקרים אנחנו רוצים ויודעים לעשות, אלא גם יינות זמינים במחירים נמוכים יותר. ה'וואליו פור מאני' אצלנו הוא אסטרטגי". אפשר להבין את זה כאשר אתה משתמש במערך ההפצה של קוקה קולה, שמגיע לכל חור בארץ ומתאים לסוג כזה של מכירות. ובאמת ביין של תבור אפשר להיתקל כיום כמעט בכל מקום – החל מחנויות היין המסורתיות, דרך מסעדות ועד לרשתות השיווק וחנויות אחרות. אפילו סדרת יין קל מיוחדת פתחו שם, סדרה שחובבי היין אולי לא ישתגעו אחריה, אבל לשולה מעפולה הנ"ל ולמאות אלפי ישראלים אחרים שאינם נמנים עדיין על 'קבוצת החובבים הכבדים' היא בהחלט מתאימה. הכוונה היא כמובן לסדרת פנינים, בה שני יינות, לבן ואדום, מבעבעים, קלים באלכוהול ומתקתקים. בעוד יקבים אחרים מייצרים יין דומה מענבי מוסקט וקוראים לזה מוסקטו, בתבור בחרו לעשות את הלבן מענבי גוורצטרמינר ו-ויוניה. שלא תטעו – הייצור של היין הזה, שהחבר'ה קוראים לו "קוקה קולה לבן", אינו זול. הענבים הם איכותיים, ההתססה נעשית במיכל לחץ – אבל, מה לעשות, השוק דורש!

בקרוב צפויה לצאת לשוק סדרה חדשה, שתמוקם בין סדרת "אדמה" לבין יין הדגל "מסחה", הלוגו והשפה השיווקית של היקב אף הם צפויים להשתנות, ובכלל נראה שהחברים בתבור אינם נחים לרגע ובהחלט כדאי לחכות ליינות החדשים שלהם:

סוביניון בלאן 2010 (טעימת מיכל) – הענבים הם מכרם כפר תבור, אחד הכרמים הוותיקים בארץ (היה בבעלות אח סבו של אורן), ניטע אי שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת, כמעט נעקר ובסוף החליטו לטפח אותו. הכרם מצידו משיב אהבה ולא מאכזב מאז. צבע היין חיוור וכמעט שקוף. אף נדיב מאוד בארומות של אשכולית, אננס ועשבוניות. בחיך הוא מינרלי וחד, ומאוד אלגנטי. יין מצוין! (מחיר צפוי – 60 ₪)

שרדונה 2010 – ללא עץ בכלל, יוצר בכמות קטנה ומיועד למסעדות בלבד. צבעו צהבהב בהיר, גוף חמאתי בינוני עם מעט פרי מתקתק. סיומת קצרה.

בלנד אדום 2008 – מיועד לסדרה החדשה שתושק בקרוב. 60% קברנה סוביניון, 20% קברנה פרנק, 10% פטיט סירה ו-10% מרלו. צבעו אדום-ורוד ארגמני, ניחוחות פרי אדום (פטל) וקקאו. גוף בינוני וחמיצות מאוזנת, מעין סוכריות חמוצות. טאנינים מורגשים אך נעימים. (מחיר צפוי – 75 ₪)

סירה 2008 – גם יין זה מיועד לסדרה החדשה. ענבים מצפון הגליל (קיבוץ מלכיה). "סירה ולא שיראז. הקלון הוא צרפתי" מדגישה מיכל, ואכן זהו יין עולם ישן שמזכיר מאוד את יינות עמק הרון. צבע פוקסיה כהה. ריחות פירותיים, עם קלייה עדינה, גוף אלגנטי ולא בומבסטי, חומציות נעימה ופוטנציאל יישון ארוך. יופי של יין!

קברנה סוביניון 2009 (טעימת חבית) – גם מקור ענבי יין זה בכרמי קיבוץ מלכיה. צבע כהה מאוד ואטום. אף מקסים עם הרבה פרי אדום ושחור, עץ אלון ושוקולד מריר. גוף מוצק ועגול עם טאנינים לטווח רחוק. אולי היין הטוב ביותר בטעימה.

562 לבן – אולי השוס של היקב. עם גל הקאוות והלמברוסקו ששטף את ארצנו, השיק היקב בקיץ האחרון גם הוא יין מבעבע משלו. 80% שרדונה בסחיטת אשכולות שלמים ו-20% קברנה סוביניון שלא נשאר על הקליפות רגע לאחר הסחיטה. יין מקסים, שיתאים לכל מסיבה או אירוע. יש לו מין פירותיות ומתקתקות עדינה (14.5 גרם סוכר שיורי לליטר). הבועות ממשיכות לזרום למעלה גם הרבה אחרי שהיין נמזג לכוסות וגם טבעת הקצף לא מתמוססת מיד. (מחיר – 55 ₪) "מחירי המבעבעים הזולים מחו"ל, אלו שנמכרו ב-4 במאה, אמורים לעלות בקרוב מעט" אומר סלע, "מכיון ששיטת המיסוי עליהם לא חושבה נכון. זה אולי ייתן לנו אפשרות לתחרות קצת יותר הוגנת מולם, ואולי הצרכנים גם יבחינו בהבדלים האיכותיים שבין היינות הישראלים המבעבעים לבין הזולים האלה המיובאים מחו"ל".

562 אדום – יין זני יבש מענבי ברברה עדיין קשה למכור בארץ, אבל התוסס הזה שיוצר מהענבים האלו נחטף מהמדפים. בציר מוקדים יחסית (סוף אוג') הביא ליין פחות מתוק מאחיו הלבן (9.5 גרם סוכר), שתסס בתסיסה שניה בלחץ איזובארי. צבע אדום בהיר, מעט זרחני, טעמים של מיץ פטל. יין חמוד מאוד.  

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *