מאת: דוד גונן
ביקב רקנאטי עדין מכנים את גיל שצברג ועידו לוינסון בשם "הייננים החדשים" של היקב. זאת, על אף שהצמד משמש בתפקידו זה, ביקב, מזה כשלוש שנים. הסיבה לכך היא שיינות הרזרב החדשים, מבציר אלפיים ושמונה, שהציגו בעלי היקב באירוע השקה וטעימת יינות, מנהלו ויינניו, הם יינות הבציר הראשון שהוא כולו גיל ועידו.
גיל, היינן הראשי, מנה , בתחילת דבריו את עיקרי תפיסתו כיוצר יין. הוא הקדים וציין כי תפיסה זו שונה מזו שהחזיק בה בעבודתו הקודמת, ביקב אמפורה וכי שמח, בבואו ליקב רקנאטי, כשמצא בעידו שותף מוצלח לתפיסה חדשה זו. עידו (בלשונו) "חיכה לו" ברקנאטי כחצי שנה לפני הגעתו שלו.
תמציתה של התפיסה האמורה היא: יין חייב להתאים למזון אותו אנו אוכלים ועל כן – על היינות להיות אלגנטיים וארצישראליים (כלשונו). טעמו של הסועד הישראלי משתפר, סבור גיל, האוכל נעשה מעודן יותר ולפיכך: יש לייצר יינות שלא ישקפו אלכוהוליות גבוהה, ולא הרבה חבית; לא יהיו מתוקים ולא ריבתיים, ושכן יהיו בעלי חומציות טובה ורעננות. ולבסוף – אין לחקות אף אחד – לא את בורדו, לא את נאפה ולא את הסופר טוסקנים. היינות שהציגו גיל ועידו, משקפים, לדעתם, את התפיסה הזו, באופן מלא.
כאמור, כל היינות האדומים שהוצגו הם משנת הבציר 2008, אך את הטעימה פתח רוזה 2009, דווקא, (70% ברברה ו-30% מרלו, מכרם מנרה שבגליל העליון). זהו רוזה כמו שרוזה צריך להיות – צלול, בהיר, ורוד בוהק (רוזה, או לא?) אלגנטי ואפילו משיי. פתיחה מרעננת.
לאחר הפתיחה המרעננת הזו הוצגו שלושת יינות הרזרב החדשים, מבציר 2008, ולסיום, יין הדגל של היקב – ספיישל רזרב 2008, שבוקבק כבר, אך ממשיך להתיישן בבקבוק ויצא לשוק בעוד כשנה. זהו יין, המיועד להיות היין המוביל של יקב רקנאטי והוא, לדברי גיל ועידו, היין הטוב ביותר המייצג את מה שהם, כייננים רוצים להביע. הטעימה הוכיחה לי (לפחות) כי יש למה לחכות. נחכה בסבלנות.
ושלושת הכוכבים הראשיים של ההשקה היו:
- מרלו רזרב 2008, מכרם מנרה שעתיד לצאת לשוק בעוד כחדשים
- קברנה פרנק רזרב 2008 מכרם מנרה, שיצא לשוק לפני כחודש
- קברנה סוביניון רזרב 2008, מכרם בו זמרה היוצא לחנויות בימים אלה.
כל היינות הם יינות "סינגל ויניארד" כששני הראשונים יושנו 16 חדשים בחביות והשליש- 14 חדשים.
לדעתי, שלושת היינות אכן ממשים את התפיסה היינית שהציג הצמד גיל-עידו בתחילת המפגש – אלגנטיות, רכות, איזון, חומציות טובה ומורגשת. האלכוהול בלתי מורגש (כמעט) וכך גם החבית (קצת יותר).
מבין השלושה מצא חן בעיני המרלו. הדרך הטובה ביותר לומר זאת – הוא האלגנטי ביותר מבין שלושת האלגנטיים הללו.
