ישראל פרקר
דודו ששון מבעלי מסעדת אוקטגון , הממוקמת בשולי שדות וחממות נהלל, סיפר לנו שבמסעדה כבר מתכוננים לאורחים הרבים שיגיעו בימי פסטיבל חווית טעמים בעמקים המתחיל ב17 בינואר.
אני שונא דוחק ותורים, אז הגעתי למסעדה שנוסדה כבר מזמן, ב2001, לפני כולם.
כשראיתי את המנות תמהתי אם במטבח עובד איזה אמן, מעצב אוכל , ריחות וטעמים. המנות ניראו כל כך יפות שחבל היה לנגוס בהם ולקלקל. אבל כשנגסתי לא הצטערתי.
חוויהקולינרית זו הייתה!!!
דודו קבע לעצמו מטרה נעלה, לדאוג לכך שאנשי המרכז יתנו יותר כבוד לעמק יזרעאל ולא יחשבו שהכבישים באזור הם רק הדרך לגליל ולרמת הגולן. 15 שנה הוא דואג שיעצרו במקום ויהנו ממה שהוא מציע. ויש כאלה שגם מגיעים במיוחד לסעוד ליבם.
פתחנו בשני שיפודי דג סלמון בציפויים שונים,
אחריהם הגיע החציל הצרוב האהוב, במעטה טחינה גולמית. והמנה הציורית הבאה הייתה כדורי פלאפל פטריות שהתגלגלו בקלילות לפה.
הקרפצ'ו סינטה היה דק דק. גורדו עליו פירורי פרמיזן והכל קושט בבלסמי. דק, עדין וטעים.
לכוס נמזג יין טוליפ לבן שהגביר את החגיגיות שמסביב לשולחן.
הפילה בס הוגש עם אורז שחור ומיוחד שעליו פוזרו רוטב שמנת ועשבי תיבול.
אוהה… מאין הגיע השחור הזה?
קערת פירות הים – שרימפס, קלמרי ומולים ברוטב שמנת קרי עם כדור אורז לבן נתנו הרגשה של הב לנו עוד…..
ואז הועמדה במרכז השולחן אבן לוהטת ולידה הונחו נתחי פילה בקר צרובים קלות עם ציפס רך רך.
הפכתי לטבח לרגע וצליתי את פיסות הפילה על האבן הרותחת. צד אחד ואחריו השני ומשהו רך רך נכנס לפה והגביר את זרימת הרוק הפנימי.
חידדו את הכיף שלושה רוטבים : צ'ימיצ'ורי, שמנת פלפל וציר בקר.
עוד לגימת יין והרמת הכוס לחיים כשדודו הגאה מסכם את הטעימות של מעט ממסעדת אוקטגון:
"מסעדה טובה, זו מסעדה עם צוות טוב. וזה מה שיש לי כאן."
לחיים חברים ותודה !!
