אשכול הזהב, אשכול של אופטימיות

08/05/2015
מיכל רג'ואן המשך »

מרכז פרס לשלום, שעת ערביים, ים, עונת האביב ו..יין.  כל השילובים האלו יכולים להבטיח רק דבר אחד לשעות הקרובות, איכות חיים ורוגע .

פרסי אשכול הזהב 2015, שנה 13 ברציפות. הרי אי אפשר רק לקרוא לזוכים וללכת הביתה, צריך "להתבשם" קלות, להתמנגל עם הסובבים עוד קצת, לאכול (כי איך אפשר למחוא כף על בטן ריקה?) ולדבר על יין (כדי שנוכל להודות על העולם המדהים הזה).

טעימות חבית, שלושה זני ענבים (מרלו, קברנה וסירה) ומספר יקבים שהיו אמיצים מספיק כדי שנוכל לבצע טעימה עתידית ולנבא בצורה מוצלחת (או לא) מה יהיה טיבו של היין כשישווק לצרכן.

מזגתי, הרחתי, טעמתי, ניסיתי לאמוד את רמת הפרי, הארומות, החמיצות והעפיצות בשלב הזה של התבגרותו של היין. אני חייבת לציין שהמשחק "טעים לא טעים" עבד כאן טוב, כי היו יינות שאהבתי יותר והיו את אלו שהתחברתי אליהם פחות.

יותר מעניין יהיה לטעום אותם בשנית כשישווקו לקהל הרחב, כך אדע האם אני סוג של נביא ואעשה עם זה משהו או שאשאר במקצוע הנוכחי שלי.

אציין מספר יינות שהתחברתי אליהם ולדעתי לא יאכזבו גם כשיתבגרו :

מרלו, כרם בר און יקבי רמת הגולן , גובה 1000+, בציר 2014
כרם המאופיין באקלים גשום, חורף קר, הקיץ יבש הלילות קרים, שנת נטיעה 2009, טרואר מצוין לגידול גפניםארומות של  דובדבן, פירות יער ושזיף, עם תיבול  של עשבי תיבול טריים, גוף מלא. משאיר אפטר טייסט נהדר ונינוח.

קברנה סוביניון, בית אל כרם פסגות, גובה 900+ בציר 15.10.14
ארומות של פרי שחור, טעם בעל גוף מלא, מלווה בטיפה חמיצות. הכרם מאופיין באדמת גיר קשה וסלע, ונמצא על טרסות, מה שמקשה את הבציר. שורשי הגפן החודרים אל תוך הסלע כמעט ואינם מושקים, ובכך משפיעים על איכות הענבים הנדירה ועל המורכבות הייחודית של יינות היקב.

סירה, כרם שורש, צרעה, גובה 650+, בציר 18.8.2014
צבע חזק, אף בעל פרי דומיננטי ובשרני, משום מה הריח המוכר של הפלפל פחות נכח באפי, אך אני בטוחה שלאחר התיישנות נוספת, הוא ייתן את אותותיו בנוכחותו. כרם נטוע במספר של חלקות קטנות, עם סוגי קרקע שונים. סוגי האדמות מחזקים את התרומה של הטרואר ומאפשרים טעמים מגוונים בייצור היין.

החלק האומנותי של הערב נחלק לשלושה, כאשר היום נחתם בטקס פרסי אשכול הזהב, אשר בשבילו התכנסנו.

הדיון הראשון "יין בישראל  בשנת 2050", הובל על ידי אלדד לוי שראיין את ליאור לקסר המוכשר, היינן הראשי של יקבי כרמל.

האמת שאישית, ציפיתי לדיון עם תוכן קצת שונה, הדיון, שהיה חשוב כשלעצמו, דן בנושא מצב הזנים, הגפנים וההתחממות הגלובלית בישראל ואיך כל הפרמטרים האלו ישפיעו על ייצור היין.

עלו טענות ועובדות מעניינות, אך מול הקהל שישב והקשיב, ציפיתי לדיון עסיסי יותר, שדן בשיחת היום, השעה והרגע של אנשי  היין , מה צופה העתיד ליין הישראלי. לא התחממות (שזה ברור לכולם), לא על הגפנים או אילו זנים ישרדו אלא על עלייתה או ירידתה של צריכת היין בישראל, כמה יקבים ישרדו את מסע ההישרדות או שבכלל אולי תגיע ה"בשורה" והיקבים, כולל היקבים הקטנים יותר ישגשגו.
זו שיחת היום.

ואם תריצו בגוגל היום "יין בישראל בשנת 2050", תגלו כבר מספר כתבות ציניות או רציניות יותר בנושא הזה, שנכתבו לאחר "אשכול הזהב".

אני חושבת, שפרט לאוכל שהעיר את משתתפי הערב הנהדר הזה והיינות הלבנים שנמזגו בהפסקה ובזמן השקיעה הנהדרת, הפאנל שהגיע אחרי, קצת עורר את הקהל (אולי גם שילוב של האלכוהול שלא הפסקנו לגמוע משעה 16:30 אחר הצהרים ועד לנקודה זו של היום).

דווקא את תוכן הפאנל הזה בחרתי לפרט יותר, אולי קצת מראות עיניי, כי מי שהיה שם יכול היה להעיד שהדיון המרכזי לשמו התקבץ הפאנל המכובד, קצת סטה מנושאו לטובת נושא שעומד על הפרק בכל רגע ורגע ביום .

אשכול הזהב

מקומו של היין הישראלי בתפריט הישראלי.

גלי וולוצקי , כתבת בכלכליסט
מור ברנשטיין, סומלייר מסעדת קלארו
יוסי בוזנח מקים אגף היין של חברת הכרם. היה מנהל היצוא העולמי של יקבי רמת הגולן. יועץ ליקבים, מסעדנים ויבואני אלכוהול. היה יועץ לטמפו ושימש כיועץ אסטרטגי ליקב ברקן. בעלים ומנהל בשישקו ובסרווסריה.
סטיבן לובל  מוביל מזה כ-20 שנה את תחום ניהול המסעדנות והאירוח בארץ. דרך שנים של עשייה כיזם, בעלים, שותף, מנהל ויועץ במיטב מסעדות האיכות של ישראל (סרוויסה, חדר אוכל)
חיים שפיגל משמש מזה כ- 12 שנים ראש אגף מזון ומשקאות ורכש בחברת מלונות דן.
טל שקד מנהל השיווק של "דרך היין"

הדיון החל את דרכו עם שאלות מאוד מגודרות שהמענה היה חייב להיות ערך עובדתי .

נשאלו שאלות על כמות היצוא של יינות ישראלים, אילו סוגי יינות מיובאים או מיוצאים, מה נצרך יותר, אדום או לבן ומיקומם של היינות המבעבעים בתפריט הישראלי (90% מהיינות המבעבעים מיובאים).

לדעתי תזוזת האורחים בכיסאותיהם החלה כאשר הדיון החל לשלב את סוגיית אחוז היינות הישראלים בתפריט לעומת אחוז היינות המיובאים בתפריט (שזה בעצם נושא לשמו הפאנל התכנס), כאשר מור ציינה ואמרה ש- 60% מהיינות בקלארו הם יינות מיובאים (חשבון פשוט 40%, יינות ישראלים), והמשיך בסוגיית קלות המכירה של יינות ישראלים לעומת יינות מיובאים.

סטיבן ציין ואמר ש"חשוב שתהיה נציגות של יין מקומי במסעדות, ב"חדר אוכל" לדוגמא, כל היינות בתפריט הם יינות ישראלים" (האמת? שאפו), חייבת לציין שבדקתי את עלויות היין ב"חדר אוכל" מול העלות בחנות, המחיר במסעדה גבוה כמובן, אך הגון יחסית למסעדות מקבילות.

תנודה נוספת של האורחים בכיסאותיהם וניתוב הפאנל (שלא בכוונה) לנושא רגיש של צריכת היין בישראל, התרחשה כאשר חיים אמר "שאחוז גדול מצורכי היין בישראל הם תיירים והכמות היא פי כמה מכמות הצריכה של הלקוח הישראלי".

חיים ציין ש"גם במלונות דן, היינות הם יינות ישראליים", והוסיף ש"הכוסות והבקבוקים נמכרים ב- VFM הגון ללקוח. הנגשת היין מתבצעת על ידי מכירת יינות רבים בכוסות ובכך בעצם קיימת הכרה עם היקבים הישראלים."

שוטטתי מעט ברשת, על מנת ללמוד על  עלויות היינות ברשת או במסעדות בבתי המלון, ההתרשמות שלי הייתה, שהעלויות אומנם לא קופצות במאות אחוזים מול מכירת אותו יין ברשתות, אך עדיין גבוהות ממסעדות אחרות בהן נמכר אותו סוג של יין

הדיון המשיך בכיוון של ההכרה ביקבי ישראל במסעדות ודפוס התנהגותו של הצרכן הישראלי שרוצה לשתות את ה-  Mainstream, והמשיך להשפעתו של המלצר על בחירת היין מול הלקוח. כאן הוסיף סטיבן נתון מעניין ש"9 מתוך 10 סועדים יבקשו את עזרת המלצר בבחירת היין, ו- 70% יבחרו את היין שהמליץ המלצר", אז השאלה המתבקשת, שלא נשאלה "אז על מה בעצם ממליץ המלצר לסועדים?"

ובאמצע דיון הפאנל, איתי גלייטמן מעיתון הארץ ביקש את רשות הדיבור, כדי להביע את דעתו של האזרח הקטן, הלו הוא הצרכן הישראלי, שיושב עכשיו ביציע ושומע את במקביל את תוכן הפאנל ואת ההתרחשויות בקהל :
"תיירים מבזבזים כסף בכל מקום, זו לא חוכמה להגיד שהתייר צורך יותר יין מהצרכן הישראלי, גם אנחנו, כשאנחנו טסים לחו"ל אנחנו מבזבזים יותר וזה בא לידיי ביטוי גם בצריכת היין שלנו כתיירים בחו"ל"

עוד הוסיף ואמר איתי ש"כדי להסתכל על עלות היין בארץ לעומת אירופה, עד שלא תהיה תזוזה עם מחירי היינות, הצריכה של הלקוח הישראלי לא תגדל, מחיריי היינות יקרים בארץ פי כמה וכמה מאירופה"

בתגובה חיים אמר ש"בארץ דברים זולים נחשבים לא טובים, ייקח הרבה זמן עד שיין יהפוך למשקה שיגרתי". דווקא בתקופה האחרונה, בגלל המיתון בארץ, יש לי הרגשה שהלקוח הישראלי יותר מעריך מוצרים זולים ולאו דווקא חושב עליהם שהם מוצרים פחות טובים, אז זו לא באמת הסיבה ל"למה יין חייב להיות יקר" נכון?

אני חושבת שאפשר לחתום את התקציר הזה עם המשפט של שגיא קופר בסוף "פיצריה לא יכולה למכור יין ב- 160 שקלים, אם המנה העיקרית היקרה ביותר בתפריט שלה היא 70 ₪".

מסכימים? אין לי ספק.

אז הדיון החל את דרכו כדיון על מיקומו של היין הישראלי בתפריט, ומהר מאוד סטה לשיחת היום בעשרות השנים האחרונות על סוגיית צריכת היין בישראל, ואיך זה, שאנחנו עומדים על אותו נתון מאז 1957, של צריכה סביב 5 ליטר לנפש לשנה. יש לי הרבה מה להגיד על זה, כמו לכולם, אבל אני מתחילה להבין שעד לא שתהיה התערבות של הממשלה בסבסוד, כמו שקורה באירופה, התזוזה תהיה מזערית, אבל זה כבר מצריך כתבה נפרדת.

הערב כמובן נחתם בחלוקת הפרסים, שהייתה מרגשת (לדעתי), צנועה, ויינות שאני אישית מאוד אוהבת לקחו מקומות מכובדים.

היו יקבים שהנציגים שלהם היו צריכים להישאר על הבמה במקום לרדת ולעלות  כל רגע (יקב שילה לדוגמא) והיו נציגי יקבים שאני מעריצה באופן אישי בגלל הערך שהם מביאים באישיות שלהם לעולם הזה (אוליבייה מיקב טפרברג).

אז טעמתי יינות "בחזרה לעתיד", החכמתי ממצב היין בשנת 2050 והבעתי את תסכולי עם שאר חברי המשתתפים על מצב היין בישראל.

בשעת ערב מאוחרת יצאתי ממרכז פרס לשלום, כשחיוך מרוח על פני, הסתכלתי על הים, בעודי מבושמת קלות, הסתכלתי על המשתתפים הנהדרים וחברי, ואמרתי לעצמי שוב "אם מישהו היה אומר לפני שנתיים שאני, מיכל רג'ואן אהיה חובבת יין, הייתי צוחקת עליו ואומרת שהוא שיכור".

אז אני מיכל רג'ואן, רגועה כמו שלא הייתי מעולם, מוקסמת מהענף הנהדר הזה, מודאגת ממצב היין בישראל, אבל אופטימית ומאושרת.

יין, כשתטעם תבין.  לחיים .

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

תגובה אחת על אשכול הזהב, אשכול של אופטימיות

  1. מאת חיים‏:

    התחלה טובה, אם כי הפנל היה לדעתי מאד מבוזבז ושטחי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *