שירת העשבים בעבייה

20/02/2015
עולם ומלואו המשך »

מאת: יוסי יודפת
מתוך הבלוג "שמועות על גשם" – יקב עבייה.

"דע לך
    שכל עשב ועשב
        יש לו שירה מיוחדת
             משלו
                       ומשירת העשבים
                        נעשה ניגון
                            של רועה"

          "שירת העשבים" מילים: רבי נחמן מברסלב/ נעמי שמר

זהו רק חצי בית משיר, אך הוא מתאר בצורה קולעת עולם ומלואו…

כוונת המשורר הייתה לתאר את גדולת האל, אך הדבר איננו מפריע לי במיוחד לפתח את הרעיון המובא בטקסט, מכיוון ואיננו סותר את הדברים עליהם אכתוב. מי שיבחר מוזמן לראות בכתוב עוד הוכחה לגדולתו של השם-יתברך. מי שיעדיף, כמוני, להשאיר את הנ"ל (האל האחד) מחוץ לסיפור מוזמן.עשבים בכרם יקב עבייה

יום לפני זמירת כרם הקריניאן הוותיק, הגעתי לחלקה מצויד בחרמש מכאני לכסח עשבייה, למען תקל עלינו פעולת הזמירה. (הפסקה הבאה סוגרת חשבון עם המכשיר המצוין והמעצבן הזה, כל מי שנמנע מקריאת בבל"ת, יעשה בחוכמה עם ידלג עליה)

למי שלא מכיר, חרמש מכני הוא מוט אלומיניום שבצד אחד מזדקר מתוכו מנוע בנזין שתי-פעימות שמייצר כמויות לא יאמנו של רעש ובעיות מכאניות. ומצידו השני מחסנית פלסטיק עגולה, בתוכה חוט פלסטיק קשיח, אשר מסתובב במהירות עצומה (ע"י המנוע, כמובן) קורע, מרטש ומרסק לחתיכות קטנות, כל מה שעומד בדרכו (כולל צנרת השקיה, שקיות ניילון והגרוע מכל- תפוזים ישנים…). מכשיר מאד יעיל ונחוץ כאשר נמנעים משימוש בקוטלי עשבייה שונים, אך כאמור רועש וגורם למפעיל שלו צרות רבות וביחוד מצפה אותו ברסק ירוק ודביק של עשביה (וכאמור, להזהר מתפוזים, מעריך שכבר ברור למה…)

כאמור הגעתי לחלקה מצויד במכשיר הנ"ל, מגפי גומי ומשקפי מגן והחלתי במלאכת כיסוח העשבייה בשורות הגפנים. יום לפני עבר בחלקה טרקטור הרתום למכסחת וריסק את העשבייה בין השורות, כך שלאחר שעברתי אני, התקבל משטח עשביה מכוסח למשעי אשר בתוכו נטועות הגפנים הוותיקות, אכן מראה מלבב עיניים (שגם מצטלם מצוין). התהליך עצמו מתעתד לחזור עוד פעמיים במהלך העונה, זו הדרך אתה בחרנו להתמודד עם נושא העשבייה, הנושא עליו אני מתכוון לכתוב כאן (וברצינות רבה).

הרעש הלא יאמן של החרמש המכאני והוויברציות אשר הוא שולח ללא הפסק לתוך גופו של המפעיל, גורמות לאדם שפוי פשוט להתכנס לתוך עצמו עד תום העבודה. כך מצאתי את עצמי יום שלם מתכנס לתוך המחשבות בעודי מכסח עשביה ומתכסה לאיטי בשכבה ירקרקה. אנשים פשוטים כמוני לומדים לרוב מתוך עשייה, וכך במהלך היום הצלחתי סוף-סוף, מתוך ההתכנסות פנימה, דרך הרגלים ומבעד לריסוקי החרמש המכאני, להתחיל ללמוד את החלקה באופן אחר לגמרי…

פתאום שמעתי את שירת העשבים (לא הריסוק-כיסוח), פתאום סיפרו לי העשבים את סיפור הכרם. אני יודע שזה נשמע קצת מיסטי, קצת "התגלותי", אבל האמת היא שהדברים פשוטים בהרבה. לטבע יש דרך להציג את הדברים בצורה הרבה יותר פשוטה מהדרך בה אנו בני-התמותה נוהגים לפתל ולסבך הסברים.

בעודי מכסח התחלתי להבחין בחוסר האחידות בחלקה. אני מודע לחוסר אחידות זה כבר שני בצירים אך החידוש הפעם היה שלא הייתי צריך לראות את הצימוח הירוק בכרם או את אשכולות הענבים כדי להבחין בחוסר אחידות זה, הפעם בליבו של החורף, כאשר הגפנים בשלכת, סיפרה לי את כל הסיפור העשבייה. התחלתי לראות בכרם אזורים בהם העשבייה משתוללת, אזורים בהם היא מתונה, סוגים שונים של עשביה שלטת באזורים שונים בכרם. פתאום יכולתי לראות בחלקה כיווני השפעה ופילוח תתי-אזורים  שונה לחלוטין ממה שהתרגלתי לראות וכל זאת בתוך משבצת של חמישה דונמים בלבד. כל שנותר היה להתבונן רגע ולהפעיל היגיון בריא ומיד נחשפה בפני תמונה חדשה של הכרם. בבואה של המתרחש בתת-הקרקע. הכרם כפי שהוא מתחת לפני השטח. מפת הקרקע כפי שמשרטטים אותה העשבים.

אמנם נכון הדבר שבסופו של יום, ברוב המקרים, נבחר להרחיק את העשבייה בצורה כזו או אחרת, על מנת להצליח אם הגידול אותו בחרנו לגדל. גם אני בחרתי לכסח את העשבייה במועדים אשר לטעמי הינם חשובים להצלחת הגידול בכרם, אך לטעמי המידע והסיוע שיכולים העשבים לתת לנו עצום.

כמובן שאנשים שונים רואים את המציאות בדרכים שונות, ולכן ישנן מספר דרכים בהן ניתן להתייחס לעשבייה:

הדרך המסורתית– העשבים נקראים "עשבים רעים" (שם קצת קיצוני לצמח…) והיחס אליהם הינו מלחמת חורמה.

הדרך ה"נאורה"- עשבים מתוארים כ"צמח שאיננו במקומו", מטרד. ושוב עובדים בלהרחיק אותם (אולי באמצעים קצת יותר ידידותיים לסביבה), אמנם קצת יותר סלחניים אליהם, אך עדיין, אין שום יחס חיובי לנוכחותם.

הדרך האלטרנטיבית- (בה אני ושכמותי רואים את העשבייה) העשב הינו צמח מאד במקומו. הכי במקומו. מהסיבה הפשוטה שבניגוד לגידול אותו בחרנו אנו לגדל בחלקה מסוימת, בחר הוא, העשב, איפה לגדול. וכך מן הסתם, נבט בדיוק במקום בו הוא המתאים ביותר, במקום בו יש לו יתרון יחסי. ולכל עשב תפקיד המיוחד לו בבניית הקרקע.

לא אפליג פה בשבחי העשבייה (כבר עשיתי זאת בפרסומים קודמים וסביר שעוד העשה זאת רבות בהמשך). הפעם אני רוצה להאיר את נקודת המבט ממנה יכולים לספר לנו הצמחים את המציאות. כפי שכבר אמרתי העשב הוא צמח שנמצא ממש במקומו ולכן אם נכיר אותו נוכל ללמוד רבות על הקרקע בו הוא צומח. ישנם עשבים המשגשגים בקרקעות רוויות חנקן, אחרים זקוקים לאדמות עניות. ישנם כאלו שמשגשגים באדמות מהודקות, אחרים לא יצמחו באדמות כאלו. כל שנותר הוא להבין את יתרונותיו היחסיים של כל עשב לעומת העשבים האחרים. ואת תפקידו במערכת האקולוגית ואז ניתן ללמוד המון על החלקה עצמה. להתבונן בחלקה ולנסות ולהבין את "שירת העשבים". אם נבין שירה זו אני בטוח שתתחיל להיווצר בתוכנו ההבנה העמוקה איך לטפל בחלקה וזהו ה"ניגון של רועה".

ותפקידו החשוב ביותר של הרועה הוא "לחשב מסלול" כל הזמן מחדש.

להשתמש בתבונתו על מנת להוביל מהלכים…

 

תגובות

תגובות

נושאים נוספים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *